כיצד נוהגים בארבעת המינים בשותפות? │ ומה הדין באתרוג שנפל בירושה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות לולב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרנ"ח סעיפים ז' – ט']
שותפות בארבעת המינים
ביום הראשון של החג, ארבעת המינים צריכים להיות קנויים לאדם לגמרי, ולכן, אם יש חלק מארבעת המינים שקנויים לשותף השני של האדם, לא יוצאים בזה ידי חובה, וכל מה שצריך הקנייה מפורשת של השותף השני, זה רק כאשר לא קנו אותם לצורך מצוה, אבל כאשר קנו לצורך מצוה, אף על פי שלא הקנו אחד לשני את חלקו, בכל זאת יוצאים בו מסתמא, מכיוון שבשעת הלקיחה הם ידעו שאי אפשר לחלוק את הלולב לשני חלקים, אז על דעת כן הם לקחו אותו, כדי שכל אחד ואחד בשעה שהוא יקח את ארבעת המינים לצאת ידי חובת המצוה, יהיה כולו שלו, על מנת שלאחר מכן הוא יחזיר את זה לחברו, ובכל זאת, טוב לומר בפירוש שנותן כל אחד את חלקו לחברו במתנה על מנת להחזיר בשעה שיוצא בו.
אתרוג שקיבלו האחים בירושה מאביהם
אחים שקנו אתרוג מתפוסת הבית, כלומר, הם ירשו מאבא שלהם כל מיני חפצים, ועדיין לא חלקו ביניהם את הירושה, אלא שאחד מן האחים לקח את האתרוג מהירושה הכללית של כולם, יצא בזה ידי חובה, והשאלה היא, האם הוא יוצא ידי חובה באתרוג של תפוסת הבית לפני שחלקו אותו לגמרי ביניהם, או לא, ובזה אומר השולחן ערוך, שהדבר תלוי, אם האחים מקפידים עליו שלא יאכל אותו, הדין הוא, שלא יוצא בזה ידי חובה עד שיתנו לו את חלקם במתנה, אבל אם האחים לא מקפידים עליו אם הוא יאכל אותו, הדין הוא, שזה נחשב כשלו, ויוצא בזה ידי חובה, וכל הדין הזה נאמר רק כאשר יש להם כמה אתרוגים, אבל אם יש רק אתרוג אחד בירושה, בזה הדין הוא, שצריך מחילה מפורשת מהאחים, כיוון שהם מקפידים על זה, וגם הם רוצים שיהיה להם אתרוג לצאת בו ידי חובת המצוה.
אתרוג של הציבור
מה שנוהגים במקום שאין אתרוג מצוי שכל הקהל קונים אתרוג בשותפות, הטעם הוא משום שכיוון שקנו אותו כדי לצאת בו ידי חובה, מסתמא נחשב הדבר כאילו פירשו, שכל הקהל נותנים את חלקם לכל מי שנוטלו לצאת בו, על מנת שיחזירו להם, וגובים מעות בזה לפי ממון, ולכן, אדם שיש לו יותר, צריך לתת את חלקו יותר, ואשה פטורה לתת לצורך זה, כיוון שאינה חייבת במצות ארבעת המינים.
מעלת קיום המצוה בארבעת המינים אישי ולא ציבורי
כל אדם יהיה זהיר שיהיה לו אתרוג באופן מיוחד ולא יזכה מהאתרוג של הקהל, משום שרוב העולם אינם יודעים להקנות לחבריהם, ועוד, כדי שיעשה את הנענועים כהלכתם, וכאשר האתרוג הוא של כולם, יתכן שבהלל לא יהיה לו את האתרוג.
לסיכום:
עדיפות א': לכל אדם יהיה אתרוג משלו.
עדיפות ב': יטול את של חברו.
אבל אם יש לו את שלו, אף על פי שזה לא מהודר כמו של חברו, בכל זאת יטול את של עצמו, כיוון שלא כולם יודעים להקנות אחד לשני, ולכן אם הוא יטול את של חברו, שמא חברו אינו יודע להקנות לו, ובדיעבד יטול את של הקהל, כי בשל הקהל אף על פי שהשולחן ערוך פוסק, שהדין הוא שכיוון שקנו אותו לצאת ידי חובה, מסתמא נחשב הדבר כאילו פירשו להקנות לכל אחד ואחד את חלקו כדי לקיים בו את המצוה, בכל זאת, שמא יש ביניהם אחד שאין בדעתו להקנות, לכן עדיף יותר ליטול של יחיד.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א