סיפר ידידי הרה"ג א': את דלת הכניסה לדירה שלנו אי אפשר לפתוח מבחוץ רק עם מפתח. כמובן שאשתי ואני מקפידים בכל יציאה לקחת עימנו מפתח.
יום אחד בדרך חזרה מהעבודה מתקשרת אלי אשתי לכולל: 'אין לי מפתח, שכחתי אותו בבית'. אלא שגם אני שכחתי באותו היום, פעם ראשונה שזה קרה לי… אמרתי לה שאגיע עוד כחצי שעה. בינתיים היא הלכה עם הילדים לגינה, נפגשנו שם ושבנו חזרה לביתנו מבלי לדעת מה באמת נעשה.
והנה ליד הבניין חונה טנדר ועל גגו מונחים סולמות, ובעל מלאכה עומד ומכניס את כלי עבודתו לרכב. שאלתיו, אם יש מצב לקחת סולם. 'בשמחה' השיב. הוציא סולם ופתח אותו לארבע. טיפסתי לדירה שלנו בקומה השניה ונכנסתי הביתה.
ירדתי מיד להודות לו, וכאשר שאלתי והתעניינתי מה הוא עושה פה. תשובתו היתה: "אני אינסטלטור למקרים מיוחדים, מקרית אונו הזמינו אותי לפה לבני ברק".
אנחנו הגענו לבניין בדיוק כשסיים את עבודתו. אם היינו מאחרים בדקה, הוא כבר היה מפליג לקריאה הבאה. ואם היינו מקדימים, לא היינו יודעים מי הזמין אותו ובאיזה בנין נמצא.
(נר לשולחן שבת)