"כי חנני אלוקים וכי יש לי כל" (לג, יא)
מעשה שהיה בעוני ושמו רב אהרן-לייב, שהיה לעשיר בתבל.
אחד משכניו, שמו הרב ליפא (הרב ליפא ישראלזון, בנו של הגאון רבי יוסף ישראלזון, נכד מרן הגרי"ש אלישיב וקרוב לליבו של רב אהרן-לייב), התעתד לצאת מארץ ישראל למטרה חשובה, ולנסוע לאמריקה.
שם בארה"ב, כידוע, נפגשים פנים אל פנים עם אליל הכסף, הזהב והדולרים. לפני כל נסיעה, נהג להיכנס לסבו מרן הגרי"ש אלישיב ולמרן רב אהרן-לייב, לקבל עצה וברכת הדרך.
גם כעת הוא עמד בחדר (ברחוב חזון איש 5), כדי להצטייד בברכה המחממת והמעודדת.
אך הפעם שלא כתמיד. המתינה לו הפתעה:
כאשר רב אהרן-לייב שמע מפיו את תכנית הנסיעה, לפני שהושיט לו יד לברכת הצלחה, נתן בו מבט היורה גיצי חכמה ואמר:
"ליפא, אתה יודע מה? כיון שאתה יוצא לאמריקה, הייתי מעוניין לעשות אתך עסק…".
ר' ליפא הסתכל על ראש הישיבה, וראש הישיבה הביט עליו בחזרה, ממתין לתגובתו.
"מצוין, ראש הישיבה מעונין לעשות איתי עסק… מצוין!…" – הגיב ר' ליפא בחיוך מלא תמיהה.
"ליפא, זה עסק רציני!…" – אמר לו.
'אלו עסקים כבר אפשר לראש הישיבה לעשות עם אברך כמותי… אולי יש כאן לועג לרש?', חשב לעצמו.
"זה עסק, שאתה יכול להרוויח מיליון דולר מזומן", חידד רב אהרן-לייב את המתח.
ר' ליפא הפסיק לחייך במבוכה. והרהר בקול: "מה ראש הישיבה רוצה ממני, מה כוונתו?…".
"זה לא צחוק זו עסקה של ממש…" התעקש רב אהרן-לייב.
נו, נו…
שקט שלפני עסקאות גדולות, דממה.
ובכן.
"האם אתה פוגש גבירים באמריקה?"
ר' ליפא השיב בחיוב.
"גם גבירים גדולים?"
"זה בתכנית שלי לפגוש כאלו".
"תיפגש גם עם מליארדרים?"
"לכאורה כן" – השיב ליפא.
"שמע נא: אם אתה פוגש שם באמריקה גביר יותר גדול ממני, אתה מקבל מאיתי מיליון דולר מזומן…". מיליון דולר!!
ר' ליפא כבר לא ידע מה קורה וכיצד עליו להגיב. הוא הסתכל על רב אהרן-לייב בחיוך נבוך – – –
שני הצדדים של העסקה, הביטו זה על זה.
ואז הגיעה הפתעה:
התרומם רב אהרן-לייב מכסאו, לקח את ר' ליפא בידו – יד ביד, והחל לפסוע בבית.
נעמד סמוך למקרר.
פתח הרב את המקרר, ממש כך, והצביע על התכולה בשאלה: "תאמר לי, האם חסר כאן משהו? יש ב"ה אוכל ליום יום, מאכלים לשבת. בבקשה, תבדוק ותחפש האם חסר דבר נצרך ומועיל בשבילי, שאין כאן".
משם פסעו ונעמדו ליד ארון הבגדים.
פתח רב אהרן-לייב את הארון: "ראה כמה בגדים יש לי, לשבת ולימי חול, קיץ ולחורף, וכי חסר משהו?!"
נכנס איתו יד ביד למטבח. הצביע ראש הישיבה על מה שיש בו: "כלי בישול, כלי אכילה, כל מה שצריך, מה אין לי כאן? גשמיות – לא חסר לי כלום!". ואז הוסיף בלחישה: "וברוחניות אני משתדל לעשות מה שצריך…".
אחז בחוזקה בידו של ר' ליפא: "ליפא, אני שואל אותך, האם יש אדם בעולם עשיר יותר ממני?! ואם בכל זאת תמצא שם באמריקה, תקבל מה שסיכמנו!".
התיבות הללו נאמרו בעוצמה, בעוז ובגבורה.
הרב ליפא היה נסער. הוא היה בערפול חושים קל. קד קידה, הושיט יד ונפרד לשלום ולברכה, ויצא לשדה התעופה.
בדרך ל'שדה התעופה' מלמל הרב ליפא לעצמו שוב ושוב את המשפט: "גשמיות, יש לי הכל, לא חסר לי כלום! וברוחניות אני משתדל לעשות מה שצריך".
המטוס המריא, יצא לדרך. לחפש את העשירים של העולם…
החיפושים
היה הרב ליפא מתוקף תפקידו, עובר בארה"ב מאיש לאיש. מחצי מיליונר למיליונר, וממיליונר ל… מיליארדר להשיג כספים, ובתווך ניסה גם את מזלו למצוא את העשיר הגדול בעולם, יותר מרב אהרן-לייב.
ולא מצא.
האחד סיפר לו על מתח רב ובעיות עם עורכי הדין שלו. השני, היה נראה כבר יותר מאושר, אבל גילה את אוזנו כי מכרסמת לו בחיים צרה מתמשכת בתוך הבית, גם ילד שעבר תאונה ה' ירחם. לשלישי בכלל לא היתה מנוחה, כי יש לו מיליארד ורוצה שני מיליארד, הוא בריצה מטורפת אחרי הכסף.
יום אחד הוא עמד בפתח הטירה של אחד מהגדולים ביותר, שכדי להגיע לחדר שלו , נסע בתוך הטירה במשך כשש דקות. הוא חשב כל הזמן לעצמו 'הנה הגעתי לעשיר ביותר בין היהודים'. בעיצומה של הפגישה הידידותית, לוחש לו המיליארדר אמירה בלתי צפויה: "אם רק תבטיח לי חודש אחד של רוגע ושלווה, אתן לך כעת צ'ק על 3 מיליון דולר" (הרבה יותר ממה שהרב שטיינמן הבטיח לו). כמה מסכן האיש…
לקראת הטיסה בחזור לארץ הקודש, היה לו רגע מביך עם מיליונר שהתאונן קשות, ואמר: "לא אתה ולא שכמותך חברים שלי, כולכם ידידים של הכסף. הנני אדם בודד ללא ידידים. אין לי כבר אמון באיש, וגם לא בבני משפחתי הקרובים כרעייתי והילדים, כי הם מכבדים ואוהבים אותי בגלל הכסף, עם אינטרסים, אין לי ידיד אחד לרפואה בעולמי!"…
ר' ליפא שב מחו"ל
לאחר שהרב ליפא שב ממסעו, נכנס לקבל ברכת שלו' עליכם מרב אהרן-לייב, ועדכן אותו: "עדין לא מצאתי. האם העסקה שבינינו תקפה גם לנסיעה הבאה?" – שאל.
"בוודאי!", היתה התשובה.
"אז אני ממשיך לחפש…" – אמר, ועל פניהם של שני צדדי העסקה, התפשט חיוך (חיוכו של רב אהרן-לייב היה, חיוכן של צדיקים שבכל דור, שהראה הקב"ה לאדם הראשון, שמובא באבות דרבי נתן פרק לא: "מלמד שהראו הקדוש ברוך הוא כל הדורות, שעתידין לצאת ממנו כאילו הם עומדין ומשחקין לפניו. ויש אומרים לא הראהו אלא צדיקים בלבד")
נסיעה שניה
בנסיעה הבאה לחו"ל, פגש ר' ליפא את הצדיק ר' אורי זוהר בפאתי רחוב בניו יורק, וסיפר לו ככה בדרך אגב, כי יש לו עסקה עם מרן הגראי"ל שטינמן, והציג את פרטי העסקה…
הרב זוהר שמע, הרהר, ואז אמר לו:
"זכית! יש לך את המיליון כי אני יותר עשיר ממנו… והחשבון הוא פשוט: ראש הישיבה לא עבר את החיים שאני עברתי, וכיון שכך, אני יודע טוב ממנו, כמה אני צריך להיות מאושר, ועד כמה להיות עשיר השמח בחלקי, בכל דף גמרא נוסף, בכל תיקון במידה והתרוממות באמונה ובדבקות, לך נא ותאמר לרבן של ישראל כי מצאת עשיר ממנו…".
הם נפרדו, כשרבי ליפא שואל בחיוך את הרב זוהר: בכמה אחוזים הוא מעונין, מתוך המיליון שיקבל מרב אהרן-לייב…
לאחר שתי דקות דילג אחריו הרב זוהר, וקרא לעברו: "במחשבה זריזה נוספת, החלטתי שטעות היתה לי, 'חוזרני בי'. מדוע? אסביר לך", אמר הרב זוהר במתק שפתיו:
"כל אחד מאתנו יש לו אמצעים לעורר את יראת השמים, כמו שמפורש בגמרא 'אם פגע בך מנוול זה, הצר הרע, משכהו לבית המדרש', 'יזכיר לו יום המיתה"… לי אישית יש אמצעי נוסף, שכאשר אני נחלש ביראת שמים שלי, הנני מעלה בזיכרוני את הצורה של הרב שטיינמן. צורה? כי בכל פעם שיש לי את הזכות להיכנס לאליו, בכל פעם! אני מוצא אותו יושב זקוף על המיטה, כובע לראשו ושרפרף מטבח מושכב מאחוריו.
"ובכן, דע, כי מי שיושב כך, כשהוא בינו לבין עצמו, אינו עם עצמו, אלא יושב הוא כך לפני השכינה הקדושה, ומי שמקיים כך את דברי הרמ"א בסעיף הראשון בשולחן ערוך: 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד', וודאי שלא הגעתי לקרסולי קרסוליו ב'עשירות' שלו. אולי לא שמת לב, כי כולנו רגילים לראותו כך, אבל דע לך, הוא כל העת יושב לפני ה'! שיוויתי ה' לנגדי תמיד. הוא עשיר מכולנו! (ובגלל כך, הגדיר את מצבו ואמר: "אני משתדל לעשות מה שצריך" כי הוא לפני ה')"…
"אז אם כן, תמשיך לחפש…!", קרא לעברו הרב אורי זוהר, בטבורו של הרחוב הניו יורקי, ושניהם נפרדו והמשיכו למצוותיהם.
חזרה מחו"ל
בשובו ארצה, סיפר ר' ליפא לרב אהרן-לייב את מה שעבר עליו, בכללות, וגם את ה'עשיר' – הרב אורי זוהר, שפגש שם ברחוב בניו יורק. שהוא אכן עשיר גדול, אבל עדיין הוא סבור שאינו עשיר גדול יותר מהרב שטיינמן…
העשיר שבתבל שמע, וחיוך קל ריחף על פניו.
פסע הרב ליפא לכיוון היציאה מהבית, והתחשק לו להציץ שוב במקרר, לראות האם העשיר שבתבל, אכל חצי או רבע מהמאכלים שהיו שם לפני הנסיעה… (רבי אהרן לייב הדגיש כמה פעמים, שלעני ולעשיר יש אותה הנאה מהאוכל. העני ברעבונו נהנה מלחם טרי מהחנות, עם מעט שמן וביצה, אולי עוד יותר מהנאת העשיר מאכילת בשר ודגים.
"ישבתי בחדרו", סיפר הרב יעקב גוטרמן שליט"א, "והוא ביקש ממני שאביא לו (מהמקרר) את מנת התפוחים המבושלים הקטנה שהיה אוכל. ואז אזרתי אומץ ותמהתי, אודות הסיגופים של ראש הישיבה באכילה. חייך מרן ואמר: 'אני אספר לך: בחו"ל היתה עניות גדולה, בשבת היו אוכלים לפעמים את העצמות של העופות, ומי שהיה עשיר, יכול היה להרשות לעצמו לאכול עוף בשבת. מי שהיה עשיר עוד יותר, אכל בשר. ועשיר הגדול אכל בשר גם באמצע השבוע, כמו העשיר הנודע – ויסוצקי. ושאלו ברוסיה, אם כן באמצע השבוע, מה הוא אוכל בשבת? והשיבו כי בשבת הוא אוכל קומפוט תפוחים… והנה אני יותר עשיר ממנו, כי אני אוכל כל יום קומפוט'"…
"אמרתי לסבא", סיפר נכדו של מרן, "שמעתי כי היו תקופות, שלסבא לא היה כסף כלל לקנות עוף, ואכלו כל השבוע קישואים או חצילים משבת לשבת" (בדרך כלל הגראי"ל לא היה מגיב לסיפורים הללו). פתח סבא את פיו הקדוש ואמר בנחרצות: "לא היה חסר לי, אז בשעתו טעמתי בהם כמו טעם עוף ממש, לא היה חסר לי כלום! וגם הייתה עושה מפטריות. יש פטריות שהם סם המוות אבל יש פטריות שאפשר לאוכלן, והיה טוב מאד, מה יש לגבירים מהכסף שלהם, וכי הם אוכלים זהב? וכי חייהם בריאים או ארוכים יותר מחיי העניים?"
באותה שיחה דיברו גם על 'כבוד', רבי אהרן לייב אמר: "לא חסר לי ענין של כבוד, ולא מפריע לי כבוד, כי כבוד זה כלום!", והמשיך: "תראו דוגמא, כמה שכבוד הוא כלום, אחד יש לו רכב מפואר, יש לו כבוד כיון שהרכב שלו היחיד במינו בארץ. הרכב שלו ושל הנוסע לפניו הם אותו דבר, נוסעים טוב ונוחים במיוחד, שניהם שווים, רק שהוא מרגיש טוב יותר, בכך שהוא יודע שהוא יושב ברכב היחיד בארץ, אני שואל אתכם, האם זה הכבוד המהולל, וכי זה כבוד?!" (אחר כך נתן דוגמאות נוספות, באפסיות הכבוד).
וכך, מפעם לפעם במשך כעשר שנים ויותר, כאשר נפגשו הרב והתלמיד השכן, קד ר' ליפא קידה, והביט על 'גדול הדור', וגדול הדור הביט עליו בשתיקה – כאיש עסקים האומר לשותפו לעסק: "אתה זוכר, כי יש בינינו עסקה"…
בפעם האחרונה
כמה ימים לפני אישפוזו של רב אהרן-לייב בתשע"ז, הרב ליפא נכנס בפעם האחרונה.
רב אהרן-לייב שכב על מיטתו בחולשה רבתי, ואחד התלמידים שח עמו בתשובות רעק"א (סימן ס,ט הלכות כיבוד אב ואם). ר' ליפא הושיט יד, ואז כדרכו של גדול הדור-בענווה יתירה, ביקש: "נו ליפא, ברכני"…
"וכי ראש הישיבה עושה ממני צחוק?" – השתומם התלמיד ושאל, אבל מיד התעשת, ובירך בחום ובקול רם: "שראש הישיבה ימשיך להיות העשיר בעולם…". נזכר גדול הדור בעסקה, ומיד חייך את החיוך האחרון ביניהם – פנים לפנים…
(מתוך הספר 'חכימא דיהודאי')