-
אני אומר לכם מניסיון של עשרות שנים
אני אומר לכם מתוך עובדות קיימות ומניסיון של עשרות שנים, שיסוד הבנין של האדם, איך שבונה את עתידו ומעמיד עצמו לכל החיים, לא הכשרונות ושאר הדברים קובעים את זה, אלא רק מידותיו, אם יש לאדם מידות טובות אזי יש לו עתיד מזהיר, ואם ח"ו המידות הם אחרות, הוא רחוק מהכל. אמנם יכולים לטעות בו, אבל באמת הוא רחוק ממעלות לגמרי…
מלבד שניכרו הדברים שנאמרו מלב אוהב בחותם האמת, ניכרין היו הדברים שנאמרו מאחד שיודע כי עולמו של האדם מושתת הרבה על עבודת המידות. וכל מי שהתבונן על אורחותיו בתקופות חייו השונות הבחין בבירור כי המידות הן נר לרגליו וחותם אמת לדרכיו.
מעלת התלמיד והארת פניו
-
נשאר בזכרוני מזמן שלמדתי בישיבה
פעם תיאר בפני תלמידיו: נשאר בזכרוני מזמן שלמדתי בישיבה בתורת "תלמיד", והלוואי שתמיד היינו תלמידים. היו שניים שנחשבו לעילויים, יצא לי לדבר בלימוד עמהם, אחד מהם היה שקדן עצום והיו לו ידיעות עצומות, אך המידות הרעות היטו אותו לכיוון אחר, למידת הגאווה, לרצון ותאווה להתבלט. כשדיבר בלימוד מידותיו התחילו לפעול, ומשאמר דבר היה עומד על דעתו ומביא הוכחה לדבריו מרוב ידיעותיו, אך ההוכחה היתה רחוקה מהנידון כרחוק מזרח ממערב, וההוכחה השניה עוד יותר עקומה מן הראשונה, וכן הלאה. ראו שבוערת אצלו שלהבת אש של תאוות הניצחון, אך ככל שהוסיף להביא ראיות הוסיף עקמומיות, ולמעשה במשך התקופה לא יצא ממנו מה שהיה צריך לצאת ממנו, כי היתה חסרה לו המידה של "מודה על האמת".
-
אני זכיתי לשמוע שיעורים, אינני יודע אם אפשר לומר בגדר "תלמיד",
אני זכיתי לשמוע שיעורים, אינני יודע אם אפשר לומר בגדר "תלמיד", אצל מו"ר מרן הגאון רבי איסר זלמן זצוק"ל. אפשר לומר שראינו אצלו שמידה זו, להיות מודה על האמת, לא משה ממנו כל ימיו. ראינו שהיו מעירים ושואלים משהו, היה מקשיב ושומע וחושב מיד, אולי באמת יש לו להודות שדברי התלמיד צודקים. ולא רק במידה זו של "מודה על האמת", אלא היה אצלו תורה שלמה של מידות טובות, תורה שלמה ממש. וכן שמעתי שאומרים בשם מרן הגאון רבי ברוך בער זצוק"ל שאמר, כי כשבאים לפרוך חידוש שאומר השני, צריך להתייגע ולעמול, לברר אמיתות הסברה החולקת, לכל הפחות באותה יגיעה ועמל שהשקיע זה בחידוש סברתו. ואם אין נוהגים כך, הרי זו בכלל מגיס דעתו… וכן ראינו ושמענו על כל גאוני זמננו וגאוני הדור הקודם, כל אותם הידועים, הרי יסוד היסודות אצלם היה מידות טובות.
-
לקנות תורה ולזכות לתורה צריך זכות השכל
פעם סיפר בשם אחד מן התלמידים המקורבים למרן החזו"א זללה"ה, שבדידיה הוה עובדא, שהיו מטרידים אותו רבות להיכנס למסור צרכי יחיד זה וצרכי יחיד אחר, ופעמים הגיעו ממקומות אחרים לבקשו בכל מיני שליחויות ושאלות שיציע לפני מרן זצוק"ל, ופנה ושאל האם הוא מחוייב מכיוון שזה מפריע לו בלימודו.
ענה לו מרן זיע"א, לקנות תורה ולזכות לתורה צריך זכות השכל, בלא זכות השכל א"א לזכות בתורה, וזכות השכל אפשר להשיג ע"י עשיית חסד, ונמצא שיש קשר ישיר לכל המידות הנזכרות בקנין תורה, שרק כאשר האדם מזכך נפשו ולבו במידות שבין אדם לחברו, אז מזכהו השי"ת לשכל ישר ומבין שיוכל לזכות בקנין תורה.
-
הבחור נרתע והתחיל מגמגם שחסר כסף בחבילה שקיבל
פעם אחת נתן מרן המשגיח רבי לייב זצוק"ל לאחד הבחורים סכו כסף בכדי לחלקו, ומיד לאחר שנתן לבחור את הכסף, קם ויצא מן החדר. הבחור ספר את הכסף ומצא שחסרים כמה לירות ישראליות, לאחר דקות ספורות חזר מרן הגה"צ מוהרי"ל זצוק"ל להסתובב בחדר, התלמיד התבייש לומר לרבו שחסר כסף בסכום שנתבקש לתת, והמשיך לשבת מבלי שידע מה לעשות. רבי לייב הרגיש בדבר ופנה לבחור ואמר לו – מדוע תשב כאן סתם, לך ללמוד. הבחור נרתע והתחיל מגמגם שחסר כסף בחבילה שקיבל. מששמע מרן הגה"צ רבי לייב את דבריו, מיד הוציא מכיסו את הסכום שחסר ופנה בשמחה לבחור באומרו – 'מצויין, כך צריך לנהוג, כשמקבלים כסף צריך להיות אחראי לספור ולוודא שהסכום מדויק, ואין להתבייש', והמשיך ואמר לו – 'בכוונה חיסרתי מהסכום הכולל בכדי לראות הנהגתך, וללמדך כיצד צריך לעשות'.
-
על שינת הרבנית אינני יכול למחול
פעם אחת ישב אחד הבחורים בהיכל הישיבה דחברון ולמד כל הלילה, בשעת לימודו דפק על הכסא שלידו, המקום שישב היה מעל דירתו של מרן הגה"צ רבי לייב שהיה גר מתחת להיכל הישיבה. בבוקר ניגש המשגיח אל הבחור ואמר לו – 'על השינה שלי שנדדה מחמת הדפיקות שלך, אני מוחל לך, אבל על שינת הרבנית אינני יכול למחול', ושלחו לבקש ממנה מחילה. אותו תלמיד יצא אחר כך לתרבות רעה.
(מוסף שבת קודש תשעח)