סיפר הגאון רבי בונים שרייבר שליט"א: אחד מתלמידי הסבא מסלבודקא, הגאון רבי זבולון גרז זצ״ל אב״ד רחובות, היה ידוע כאדם שצהלתו על פניו והחיוך לא מש מעל שפתותיו, תמיד תהיה בפיו מילה טובה והשמחה תשרור לידו, אין מי שלא יוכל להיות לו כחבר, זאת למרות שהיה מסובל בייסורים (גם גבו היה עקום, בעקבות מכה שהונחתה עליו מידי הפורעים הישמעאלים במאורעות תרפ״ט בחברון).
פעם סיפר לי שלא תמיד זה היה כך. בתור בחור הוא נהג להסתובב חמור סבר בפנים רציניות, עד שפעם קרא לו הסבא ואמר לו שיש לו פנים של גוי… הוא לא הבין על מה יצא הקצף, עד ששוב קרא לו הסבא ואמר לו את אותו הדבר – יש לך פנים של גוי.
"שאלתי את הסבא מדוע?", אמר רבי זבולון, "הרי יש לי כיפה ופאות, והוא השיב לי: פניך מהוות בור ברשות הרבים, בכל פעם שרואים אותך מקבלים עצבות…
"מאז – לא הפסקתי לחייך"…
(שיעורי ליל שבת)
*
סיפר הרה"ג רבי שלמה זלמן פרידמן שליט"א אב"ד סאנטוב:
סיפר לי אחד מחשובי חסידי וויז'ניץ מקרית וויז'ניץ בני ברק, שלאחרונה עברה עליו תקופה קשה ביותר רח"ל, והרבי קרא לו ולב"ב שיכנסו אליו. הרבי ביקשם לשבת ואמר להם שברצונו לדבר עמהם. כשהחסיד שאל אם הוא יכול להקליט את דברי הרבי בטייפ, אמר לו הרבי: "בתשואות חן, למה לא?", והחסיד הניח את הטייפ ליד הרבי.
והנה תמצית השיחה היתה, שהרבי אמר להם שלמעשה אין לו את הדברים הנכונים איך לנחם אותם, אבל דבר אחד הוא יכול לומר להם – שהסבא הרה"ק ה'אמרי חיים' זי"ע ואביו הרה"ק ה'אהבת ישראל' זי"ע, גם עליהם עברו צרות שונות רח"ל וקשיים שונים, אבל הצד השווה אצלם היה, ששניהם לא היו מעולם "פארקוועטשט" ['מכווץ', מדוכא].
"הרי יש לך עוד ילדים בבית", אמר הרבי שליט"א לחסיד, "אני רוצה אפוא לבקש ממך דבר אחד: "דו זאלסט נישט זיין אַ פארקוועטשטער איד!"…
(נעם שיח)