הרב יהושע כהן
ליל שבת. צועדים אב ובנו יחדיו לחצרו של האדמו"ר הקדוש והטהור לעריכת השולחן. שם הם יזכו לראות את הרבי מקדש על היין בקדושה ובטהרה. בהמשך גם יתברכו בברכת 'שבת שלום' כשהאדמו"ר לעיתים אף יניף אליהם את ידו, ולאחר שירי שבת מעוררי שמחה ורגש, יזכו גם להנות מדברי תורתו, ולטעום משיירי סעודתו.
באם נבקש להעמיק ולקיים הצצה קטנה לעולמם של החסידים, הרי שזאת יש לדעת ש'שיריים' של הרבי אינו דבר של מה בכך. לאחר אכילת האדמו"ר, רבים הם שיכספו ויתאספו לחטוף ולטעום את 'שיירי' סעודתו של מנהיג העדה.
על מה ולמה?
בשמו של הגאון רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א, אומרים, כי 'שיריים' של צדיק יש בהם סגולה לפרנסה טובה.
וההסבר והקשר הוא נפלא.
מאחר והצדיק נתון ברוב שעות היום והלילה למחשבות של קדושה וטהרה, ודעתו וליבו מרוכזים תמיד סביב מחשבות של תורה וירא"ש, ובעבודה שבלב – זו תפילה, ורק כב"דרך אגב", ב'שיירי' מוחו, הוא מותיר מקום לחשוב ולחשב הוצאות הכיס – עניני הממון והפרנסה וכדומה, ושאר קיצוצי התקציב, לכן 'שיירי' מאכלו סגולה הם לפרנסה טובה.
על אותה הדרך, היה ממשיך ר' לוי יצחק ואומר: 'שיריים' של בעל בית סגולה יש בהם – לא פחות ולא יותר – ל…'יראת שמים'. ומאותה סיבה. משום שבעל בית – ראשו ורובו, מוחו וליבו נתונים המה תמיד על הכיס, על עסקי ממונו עסקיו ועושרו, ורק בערב – בסוף היום, פה ושם לעיתים מזדמנות, ב'שיירי' מוחו, יש לו קצת זמן ללב – לחשוב על יראת שמים, ולכן שיירי מאכל של בעל בית, הם סגולה (עדיין לא בדוקה ומנוסה…) ליראת שמים.
•••
זוהי כמובן רק פרפרת בעלמא. אבל נדמה שבראש חודש כסלו, ולאור הקיצוצים וגזירות החד פעמי של ממשלת הרשעה החד פעמית, אפשר לקחת את הרעיון הזה הלאה לתוך החיים שלנו.
החודש הנוכחי שזכינו להכנס אליו כסלו שמו. ורבים רואים לחלק את שמו ל-2 חלקים: כיס, לב. כולנו מכירים את הנוטריקון הזה, אבל מה הוא טומן בחובו?
נדמה שלאור רעיונו של רבי לוי יצחק, ניתן להגיע להבנה מעניינת בכך.
כיס ולב הם שני הדברים שבהם מרוכז האדם במשך ימי חייו. לכל אחד יש שתי דאגות בחיי היומיום שלו, דאגה על הכיס – גשמיות, ודאגה על הלב – רוחניות. מי יותר ומי פחות.
השאלה היא, מה היא בעינך 'הסעודה העיקרית' ומה ה'שיריים'?! לנו נשארה הבחירה. כל אחד וה"שיריים" שלו.
יש אדם שבאפשרותו לדאוג ש"בזכותו" יזכו אנשים רבים לירא"ש – ע"י שהם יאכלו את שיירי סעודתו, אבל הוא בסה"כ יהיה בעל-בית פשוט…
אבל אדם חכם דואג שהוא עצמו יהיה מלא וגדוש בתורה ובעבודת השם, ראשו וליבו יהיה נתון ביראת שמים, ורק ב'שיריים', בשעות פנאי קטנות ונדירות מתפנה לחשוב על הכיס, על הבלי העולם, על הכסף ושאר ירקות.
•••
לא שאפשר לזלזל בקושי הכלכלי שקיים, ולהתעלם מהגזירות של ממשלת הרשע, אבל כן כדאי ונכון שנשתדל כמה שפחות לעסוק בכך, ויותר להתמקד בענייני תורה ועבודת ה'.
אנו כבני תורה, אסור שה'שיריים' שלנו יהיה היראת שמים. אסור שהתפילה שלנו תראה כ'שיריים' – מצוות אנשים מלומדה. אוי ואבוי לנו אם הלימוד יהיה רק כמו שיירי סעודה, לקינוח, לפיצוח, לתחביב. התפילה צריכה להיות מרכז החיים שלנו, הלימוד אמור להיות מרכז העניינים.
בקיצור, המצב צריך להיות כזה, שבבוקר אחרי ארוחת בוקר (שיריים), כשאנו עולים לבית המדרש – בית חיינו – לסדר א', נרגיש כאילו רק אז אנחנו הולכים להתחיל סעודה מול 'שולחן ערוך' מלא במעדנים וכל טוב.
כיס או לב – על מה אתה חושב?