כיצד ניתן לדעת מה הן תכונותיו המיוחדות של כל ילד וילד?
כאן יש עבורנו בשורה טובה. כשאדם מבוגר חפץ לעמוד אל נכון על כוחות נפשו, לעיתים הדבר סבוך למדי. עליו להיות חכם מאד כדי להבין איזו מתכונותיו נובעת מטבעו האמיתי, ואיזו היא רק תוצאה של השפעות חברתיות וסביבתיות. מה שאין כן אצל ילדים: התבוננות פשוטה במעשי הילדים ובמשחקיהם, מגלה הרבה אודות אופיים.
המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל, כותב בספרו 'עלי שור' (חלק א' שער ג פרק ט) כך: "הרוצה לדעת עצמו אל נכון – מוכרח לדעת ילדותו. המרענן בזכרונו משחקיו ודמיונותיו הראשונים, התחלותיו במחשבה ובהתמצאות בעולם, פחדיו ואהבותיו בשנות חייו הראשונות, מקבל בזה לידיו את המפתח העיקרי לידיעת עצמו. הוא גם יווכח לדעת עד כמה רשמי ילדותו מהוים גורמים רציניים בחיי נפשו עד היום הזה, ועל ידי זה לא רק ידע אלא גם יבין את עצמו".
הורים יכולים להשתמש בעצה זו בקלות יחסית. על פי שאלות הילדים, תחומי התעניינותם ותחביבם, ניתן לדעת מה הם כוחותיהם, באלו תחומים נוכל לדרוש מהם יותר ובאלו פחות, לאן כדאי לכוון אותם וכן הלאה.
הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל, משגיח ישיבת 'קול תורה', מביא בספר הזכרון 'בית קלם', ששמע מהמשגיח הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל, בעל ה'לב אליהו' אודות הגאון רבי צבי הירש ברוידא זצ"ל, חתנו של ה'סבא מקלם' זצ"ל, שהיה מגיע לעיתים לבקר בביתו של רבי אליהו. בשעת שהותו בבית היה מתבונן בילדים, בשעשועיהם ובאופן אכילתם, ועל ידי כך עמד על טבעיהם השונים וכוחות נפשם. "זה הזמן להתבונן בהם", אמר לרבי אליהו, "כיון שבצעירותם עדיין אין הם יודעים להסתיר"…
כשסיים לספר מעשה זה, ציין רבי אליהו לופיאן בהתפעלות, שהשערותיו של רבי הירש ברוידא התבררו עם השנים כנכונות – ולא נפל מכל דבריו ארצה!
לגדלו, לחנכו ולחכמו
בתפילת "הרחמן" שמוסיפים בברכת המזון לסעודת ברית מילה, אנו אומרים כך: "הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו, ויזכו לגדלו, לחנכו ולחכמו". אמר על כך מחנך נודע, שכאן הוזכרו שלשת התפקידים של אב ואם: לגדל את הילד, לחנכו ולהחכימו בתורה.
"גידול" פירושו להעניק לילד את כל צרכיו הגופניים והנפשיים. זהו שלב קודם לחינוך, ואינו קשור אליו כלל; על ההורים מוטל לטפל בילדם היטב, לדאוג להתפתחותו התקינה, וחובתם להאכילו, להלבישו וכדומה. באותה מידה הם צריכים גם לדאוג שיהיה בריא ושלם מבחינה נפשית, ולשם כך עליהם להעניק לו חום ואהבה, לדאוג שיהיה לו בטחון ביכולותיו, שתהא דעתו מעורבת עם הבריות וכן הלאה.
חינוך הוא הקומה השניה בבנין דמותו של הילד. החינוך נועד להרגיל את הילד לקיים מצוות, להתפלל, לעבוד על מידותיו. הקומה השלישית היא "לחכמו" – למוסרו לתלמוד תורה, ולעשות את כל הדרוש על מנת שיוכל ללמוד היטב ולצמוח תלמיד חכם.
לעיתים פוגשים בשאלות חינוכיות, אשר בעצם נובעות מבלבול בין שלשת השלבים הללו, ועל כן חשוב מאד להבין את החלוקה שביניהם. אנו שומעים היום רעיונות חינוכיים רבים, ולפעמים נראה שחלקם סותרים זה את זה. יתכן שזה באמת כך, אולם פעמים רבות פשוט כל רעיון מדבר על חלק אחר במערכת הגידול והחינוך של הילד.
כעת נרחיב מעט על נושא השייך לחלק הראשון, והוא ה"לגדלו".
שלושה כללים: אהבה, אהבה ואהבה!
הדבר החשוב ביותר עבור ילד כדי שיגדל כראוי באופן בריא, הוא להעניק לו אהבה ללא גבול. שמעתי מידידי הגאון רבי משה שלפוברסקי שליט"א, כאשר התמנה למרביץ תורה, ניגש אל המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל ושאלו אם יוכל לתת לו כמה כללים בחינוך. אמר לו הרב וולבה: "אתן לך שלשה כללים, ואלו הם: אהבה ואהבה ואהבה!"
כל ילד באשר הוא, בין אם הוא הבן הבכור שדרך העולם להשתעשע עימו, ובין אם הוא הילד העשירי ויותר – חייב להרגיש כי הוא אהוב להוריו כבן יחיד ממש. עליו לחיות בהכרה ברורה שהוריו אוהבים אותו מאד, בלי קשר למעשיו ולהצלחותיו!
כשמגדלים ילד כראוי והוא חש אהוב, אזי החינוך נבנה על יסודות מוצקים. אך כשאין את הבסיס, כשילד חש דחוי או לא אהוב, החינוך הטוב ביותר לא יוכל לתקן את הנזקים שנעשו. הדבר דומה למי שירצה לבנות בנין מפואר על קרקע מתפוררת, אשר כל עמלו עלול לרדת לטמיון עם כל משב רוח קל.
כשמדברים על הענקת אהבה לילד, לא מדובר בדרישה להקדיש לילדים את כל שעות היממה. הרי באמת בכל הורה יש אהבה פנימית לילדיו, וברגע שהוא קולט עד כמה חשוב שהילד יחוש זאת, הוא מתרגל להביע את רגשי חיבתו לילד בכל עת מצוא. אמנם, מכיון שטרדות החיים ועיסוקי היום יום גוברים עלינו מכל צד, דבר מצוי הוא שעם כל הרצון הטוב – למעשה לא נמצאות מספיק הזדמנויות להעניק אהבה ויחס חם לילדינו. על כן כדאי וחשוב מאד להקדיש מעט זמן לנתינת תשומת לב אישית לכל ילד בפני עצמו.
אחת הדרכים הטובות ביותר להשגת מטרה זו, היא לקחת מדי פעם את אחד הילדים לבדו ליציאה מחוץ לבית. נסיעה לחתונה או לכל מקום אחר, היא הזדמנות מצויינת לתת לילד שפע של תשומת לב ויחס לבבי. הורה חכם מנצל לשם כך את בין הזמנים, ומלבד היציאות המשפחתיות הוא מקפיד לקחת לפחות פעם אחת כל ילד לבדו.
את גודל התועלת היוצאת מנתינת יחס פרטי לכל ילד, אין לשער ואין לתאר. מלבד האמור שבזמן זה ניתן להעניק לילד אהבה במידה גדושה, יש ליציאות אלו רווח נוסף: קורה שיש דבר מה המציק לילד שאינו מסוגל להוציאו מהלב, וכשהוא לבד עם אביו או אמו זו הזדמנות עבורו לפרוק את הדברים. גם ניתן לגלות בשיחה משוחררת ורגועה כזאת עם מי הוא מתידד וכדומה.
גם כשעוסקים בעצם החינוך, יש לדעת שאין הוא מתקבל ומשפיע כראוי אלא בדרך של חיבה. הורה או מחנך המפעיל על הילדים באופן קבוע לחץ וכפיה כדי להשיג את דרישותיו, ואינו משקיע מאמץ לחנכם בחיבה ונעימות, יצא שכרו בהפסדו.
אב שמכריח את בנו להתפלל או ללמוד, ואינו משתדל ליצור מסביב אוירה נעימה – הנזק שהוא מחולל גדול בהרבה מהתועלת. יתכן שברגע זה הילד ילמד יותר או ישב בבית הכנסת יותר, אך לטווח הארוך – דרך זו ממאיסה עליו את הרוחניות!
עדיין מונח בזכרוני כיצד היה אבי מורי זצ"ל מחנכנו להתפלל: בנעימות, ברוך, בלי שום לחץ. "צדיק, עכשיו שמונה עשרה"… או שדפק על גבינו קלות בקצות אצבעותיו בסבר פנים רגועות. אם ילד משחק קצת בחוץ ומתפלל קצת באוירה טובה – כשיגדל לא תהיה לו בעיה למצוא טעם בתפילה. אך מי שבילדותו ננזף ונלחץ באופן קבוע להתפלל בכפיה, יקשה עליו מאד להתחבר באמת לעבודת התפילה.
במסכת סוכה (לג, א) מצאנו דבר מופלא. ידוע שבכל ההדסים צומחים שלשה עלים בכל שורה, אך ישנו הדס הקרוי 'אסא מצראה' – הדס הגדל על המיצר בצד השדה, אשר מצמיח בכל שורה שבע עלים – יותר מפי שניים מכל הדס אחר! ומה באמת הסיבה שאסא מצראה מגדל כה הרבה עלים? אחד מביאוריו של רש"י על המקום הוא: "מתוך שיש לו מקום פנוי, הוא משבח ומצליח".
גמרא זו היא דוגמא נפלאה להבדל שבין גידול מתוך לחץ לגידול בריא. אם ילד מרגיש משוחרר, יודע שלא לוחצים אותו וגדל באוירה נעימה – הוא יכול להצמיח הרבה יותר מילד אחר שיש לו בדיוק אותן תכונות, אלא שהוא גדל באוירה לחוצה!
את תחושת האהבה הזאת לחניכים, נטע אבי מורי זצ"ל לא רק בבני הבית אלא גם באלפי תלמידיו שחשו את עוצמת האהבה הזאת שנים רבות אחר כך. אציין דוגמא אחת שתלמד על הכלל כולו: הגאון רבי בנימין קורלנסקי זצ"ל, מראשי ישיבת פוניבז' לצעירים, למד אצל אבי מורי במשך שלוש שנים והזכיר תמיד את התועלת הרבה שקיבל בהם לכל חייו.
בשנה האחרונה בימי חוליו טרח רבי בנימין לבוא לביתו של אבי זצ"ל לבקש שיעתיר בעדו בתפילה, ויברכהו בבריאות שלימה. בהטעימו: "הלא למדתי אצלכם, והראתם לנו אותות אהבה מיוחדים, ברכה שבאה מתוך אהבה יש לה ערך מיוחד, וראויה שתתקיים".
כשיצא מהבית התבטא: "לנוכח מצבי הקשה חיפשתי אדם שבאמת יהיה לו איכפת ממצבי. ידעתי שכאן אמצא את מבוקשי… הוא אכן ברכני בכל ליבו".
הרה"ג יהושע שראבני שליט"א, מרבני ישיבת 'קול תורה', סיפר אודות דרכו החינוכית של אביו הגאון רבי ראובן שראבני זצ"ל, מראשי ישיבת 'יקירי ירושלים':
"אבא היה מדבר רבות על ערכה של תורה, אך מעולם לא דרש מבניו לשבת וללמוד. הוא תמיד הדגיש את צדדי אהבתו אלינו, ורק אחר כך היה מחנך. פעם אמר: אב שאינו מראה לבנו אותות של אהבה וקירוב – אין לו שום זכות לדרוש ממנו מאומה"!
"אבא היה רגיל לומר: כשאבא מגיע הביתה ורואה את בחור הישיבה שלו בבית, אסור לו לשאול אותו מה הוא עושה כאן בשעה כזו. עליו לומר לו שהוא שמח מאד לראותו, ושבואו הוא ממש הפתעה נעימה עבורו. רק לאחר קבלת פנים לבבית, יש למצוא שעת כושר כדי לברר מה בדיוק אירע ולהעמידו על מקומו הנכון"!
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא' – פרשת וירא)