סיפר הגה"צ רבי משה טורק זצ"ל: באחד הימים, כמדומני זה היה בערב שבת, עליתי למרן זצוק"ל. שולחן השבת כבר היה ערוך, הרבנית של רבנו הרב שך כבר לא הייתה בחיים. עלות הניילון היתה מאד יקרה, ולכן מכרו כל ניילון בגודל של מטר וחצי, ומחמת היוקר, בבית מרן ויתרו לקנות את הניילונים החד פעמי והמפה הייתה מפה רב פעמית. החלות היו כבר על השולחן, וכדי שהחלות לא ילכלכו את המפה, בכל בית היו מניחים או מגש תחת החלות או ניילון רב פעמי, אבל בבית מרן ראיתי ששמו מתחת לחלות נייר עיתון, וזה מאד כאב לי, אדם גדול כזה, עיתון בשבת תחת החלות!
ניגשתי לאחד הנכדים, הם היו עוד צעירים, אף אחד כמדומני לא היה נשוי, ושאלתי אותו: הייתכן שאצל הראש ישיבה, כזה 'גדול', שמים מתחת לחלות של שבת עיתון?! זה חסרון בכבוד השבת!
השיב לי הנכד כשדמעות בעיניו: "סבא לא רוצה לשלוח אותנו לאף שליחות, הוא לא רוצה להטריח אותנו. אם הוא יכול ללכת לבד הוא הולך, ואם הוא עסוק בלימוד ולא יכול ללכת, הוא מעדיף לשים נייר עיתון תחת החלות, והעיקר לא להטריח את הנכדים. וזאת על אף שהנכדים עוד היו צעירים מאד.
כמו כן זכורני שסיפר לי ר' אליעזר ברויאר זצ"ל, שכשהיה הולך לקנות במכולת לאחר תפילת שחרית, הרבה פעמים פגש את מרן זצ"ל שהגיע בעצמו לקנות במכולת לחם וגבינה ולבן ועוד מצרכים לארוחת הבוקר, והעיקר שלא להטריח אדם אחר, אפילו ילד שהוא נכדו. ולפעמים אף העדיף לאכול לחם יבש עם כוס קפה העיקר לנצל את הזמן בלימוד.
ואכן מסופר, כי פעם בא אורח אמריקאי לביתו של מרן זצוק"ל וראהו אוכל פת שחרית – לחם יבש עם כוס קפה. שאל האורח: רבי, מילא אתה לא אוכל גבינה וביצה ועל יד זה סלט, אבל קצת מרגרינה על הלחם למה הרבי לא שם?
מרן הרב שך הסתכל עליו ואמר לו: "כנראה אתה לא רואה מה שאני אוכל"… והאורח מסתכל עוד פעם והוא רואה שמרן אוכל לחם יבש עם כוס קפה.
אמר לו מרן: "הרי אני אוכל לחם עם רמב"ם!"… על יד מרן היה ספר קטן של הרמב"ם, ובשעת האוכל למד רמב"ם. והוסיף מרן ואמר לאורח: "אתה יודע איזה תענוג אני מרגיש עכשיו?".
(מתוך שיחה שמסר ביום היארצייט השלישי של מרן זצ"ל י"ז חשון תשס"ה, הופיעה בגיליון 'זכרו תורת משה')