"ותלך לדרוש את ד' " (כה, כא)
שמעתי ווארט נפלא מהרבי מלעלוב זצ"ל
יעקב ועשיו, כל אחד מהם רצה לצאת ראשון, כדי להיות בכור. לבסוף יצא עשיו ראשון והוא זכה בבכורה. אם כן לשם מה עדיין יעקב אוחז בעקבו של עשו, מה זה מועיל לו?
אלא זו דרכם של צדיקים. גם לאחר שהצדיק נוכח לדעת שלא עלה בידו להשיג את מבוקשו, הוא לא אומר לעצמו: 'טוב, אני את שלי עשיתי, נסיתי, לא הצלחתי' – והולך לדרכו. לא! לא כך נוהג הצדיק. גם לאחר שלא עלתה בידו – הוא ממשיך לסעור בקרבו. אחיזתו בעקב עשו היא פעולה טבעית של מי שאינו מסוגל להשלים עם הדבר. ידו מושטת באופן אינסטינקטיבי אל עקבו של עשו לעצור אותו, למרות שהוא יודע היטב שאינו יכול לשנות את המציאות ולמנוע מעשו לצאת ראשון.
הלהט הזה הבוער בלבו של הצדיק לא הולך ריקם. אמנם עשו יצא ראשון וזכה בבכורה, אבל זה רק זמני. בסופו של דבר, בזכות ההשתוקקות האדירה של יעקב לזכות בבכורה – הוא אכן זכה לה.
*
פגש אותי יהודי נכבד ואמר לי: "אומר לך הרגשה נפלאה שהיתה לי: תפילה היא כמו חתונה"…
"מה שייכות תפילה לחתונה?" התפלאתי, והוא באר את כוונתו ומחשבתו:
אני מתגורר בשכונה בסמוך לפלוני, נקרא לו ר' ראובן. הוא גם יושב בבית הכנסת ספסל לפני. והנה הוא מחתן את בנו, ואני מבין כי עלי ללכת להשתתף בחתונה, שאם לא כן לא יהיה לי נעים ממנו. אפגוש אותו מחר, והוא ישאל אותי: "למה לא היית?" נו, צריך ללכת. ויש בכך גם ישרות, וגם טוב לב…
אני נוסע לחתונה, מגיע ככה בעשר דקות לפני אחת עשרה, לפני שמסיימים לרקוד נכנס לשתי דקות, מאחל מזל טוב, יושב שתים וחצי דקות, אולי עושה סיבוב במעגל, וככה בשקט חומק החוצה, שלא ישימו לב…
שוין, למחרת, הוא מסתכל עלי – "היית?" "כן, הייתי!"
ומה יהיה כאשר ר' שמעון עושה חתונה? איני מתגורר בשכונה לידו, אלא איתו יש לי עסקים קרובים… כאן אני לא יכול לבוא לשתי דקות ולברוח. מובן שעלי להשאר יותר, לשבת ישיבה של ממש, חצי שעה ויותר, לפעמים אני חייב אפילו לעשות תמונה איתו, אחרת…
ומה יהיה בחתונה של אחד מבני המשפחה – דוד או גיס? נו, אין אפשרות לבוא באמצע הסעודה או לקראת הסוף, "מבשרך לא תתעלם". כאדם הגון וישר וכבן משפחה חביב אני מגיע לחופה ממש!
אבל המחותן – המחותן עצמו – מתי הוא מגיע? המחותן מגיע הרבה לפני כן! שעה ארוכה לפני החופה הוא כבר נמצא במקום. שואלים אותו: "מה אתה עושה כאן שעה לפני הזמן?" והוא אינו מבין את השאלה. "מה אני עושה? הרי אני המחותן פה! וכי אבוא לחופה? זו החתונה שלי, של בני! אני מוכרח להקדים ולהיות במקום לפני כולם, לראות שהכל כשורה!"
"לבני ישראל עם קרובו!" ככל שאדם מרגיש את עצמו קרוב יותר לבורא העולם יתברך, ככל שמרגיש את עצמו יותר 'מחותן' עם הקב"ה – הוא בא מוקדם יותר לתפילה. ולפעמים הוא כבר שוהה במקום חצי שעה לפני. "חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה" – כי הם הרגישו את עצמם 'מחותנים'!
אה, גיוועלדיג "ואיש לפי מעללו".
באחת ממערכות הבחירות, סבבו ברחובה של עיר רכבים שעליהם הותקנו רמקולים רבי עוצמה והכריזו: "סכנה! תושבי השכונות החילוניות יוצאים להצביע!"
כששמעתי את הקולות המהדהדים מן הרחוב, אמרתי למי שנכח לידי: "מדוע אין מכריזים ברמקולים – סכנה, כבר שמונה וחצי בוקר?! הרי עוד מעט חולף זמן קריאת שמע! זהו חילול ה'!"
********
ה"בית הלוי" היה באמצע שיעור בישיבת וולוז'ין, כשלפתע נכנס לחדר יהודי בלתי מוכר. חזותו הוכיחה עליו שהוא מפשוטי העם, בור ועם הארץ. היהודי החזיק בידו את בנו הקטן ואמר: "כל הילדים שלי בורים ועמי ארצות, אינם יודעים קרוא וכתוב, חוץ מהילד הזה. הכנסתי אותו לחיידר. כעת אני רוצה שהרב יבחן אותו ויראה אם הוא באמת יודע".
התלמידים נעצו את מבטם באורח הבלתי קרוא; זאת לא התנהגות! אי אפשר להכנס בלי רשות לחדר השיעורים ולהפריע באמצע השיעור!…
אך ה"בית הלוי" ראה את הדברים בצורה אחרת. הוא קרא לאותו אדם ואמר לו בנחת: "בוא, תשב בבקשה". הוא הושיב את הילד על ידו, וליטף אותו בחום. "למדת חומש?"
– "כן".
– "איזה חומש למדת?"
– "ויקרא".
ה"בית הלוי התחיל לשאול אותו ולבחון את ידיעותיו: מהו הפשט בפסוק הזה, ומה הפשט בפסוק ההוא. והילד עונה, משיב מה שמשיב, עד היכן שידיעתו משגת…
בסיום ה'בחינה' פנה הבית הלוי" לאבא: "אשרי בנך! אשרי יולדתו! מחלקך יהיה חלקי, ומגורלך יהי גורלי! הלוואי שאזכה שיאמרו עלי מה שאומרים על הבן הזה!"
שמע האב את דברי ה"בית הלוי", ופרץ בבכי של שמחה והתרגשות. אם 'הרבי הגדול' בחן את בנו ושיבח אותו בשבחים נדירים כל כך, בוודאי עילוי גדול הוא. ברוך ה' שזכה לכך!
אבל התלמידים, כמובן, לא התלהבו כל כך מדברי ה"בית הלוי"… דבריו היו משונים בעיניהם. הם פנו אל רבם ושאלו אותו לפשר דבריו.
הסביר להם: "הבן הזה, שיודע קצת חומש, הוא תלמיד חכם יותר מאביו… אני מאחל לעצמי שגם אני אזכה לבן שיאמרו עליו שהוא תלמיד חכם יותר מאביו"…
ומה היחס של נמלה לעומת כל העיר?
גם מי שקנה ידיעה והשגה בתורה, עליו לדעת עד כמה קטנה ידיעתו והשגתו ביחס לגדלותה ועצמותה של התורה.
בהקדמת הרמב"ן על החומש מובאים דברים נפלאים ונוראים על עמקותה וסתריה של התורה הקדושה. צריך ללמוד זאת בחברותא, לעיין בדברים לעמקם להתפעל ולהתעורר מהם.
וכך כותב הרמב"ן: "ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה, שאין ביצת הנמלה כנגד הגלגל העליון צעירה, כאשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה כנגד סתרי תורה, הצפונים בביתה הטמונים בחדרה".
הרמב"ן הזה הוא סוד התורה. נחשוב לרגע: אם נשאל ילד קטן אמור בבקשה, מה גדול יותר – בית המדרש שבו אנו נמצאים, או נמלה?… כמובן עצם השאלה מגוחכת, הלא הדבר איננו בר השוואה בכלל. אין מה להשוות בין בית מדרש רחב ידיים ליצור זעיר שבקושי נראה לעין. הלא כשהנמלה מתהלכת בתוך בית המדרש היא איננה מורגשת כלל בתוך המרחב הגדול.
ואם נוסיף ונשאל אותו, מה גדול יותר – ישיבת פוניבז' או הנמלה הזאת?… כמובן, ההשוואה הזאת תמוהה עוד יותר.
נמשיך הלאה: ומה היחס של נמלה לעומת כל העיר? הלא אין כלל קנה מידה למדוד זאת. ומה היחס של נמלה אחת קטנה לעומת כל ארץ ישראל? ומה היחס שלה לעומת מדינת ענק כמו אמריקה או רוסיה? ולעומת יבשת שלה? ולעומת כל כדור הארץ? נמשיך הלאה: מה היחס של ביצת נמלה לעומת גלגל החמה, שגדול פי מאה ושבעים מכדור הארץ? הרי אי אפשר כלל וכלל לתאר את ההבדל העצום ביחס ביניהם – בין היצור הזעיר הזה לבין הבריאה הענקית של גלגל החמה.
על כך בא הרמב"ן ואומר: דעו לכם, יש דבר שהוא קטן עוד יותר מן היחס של ביצת נמלה לעומת גלגל החמה, ומהו? הנה התשובה בלשונו המליצית של הרמב"ן: "ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה, שאין ביצת הנמלה כנגד הגלגל העליון צעירה, כאשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה כנגד סתרי תורה".
אומר הרמב"ן: הפער בין החכמה שלי לעומת נפלאות התורה, גדול יותר מאשר הפער שבין ביצת הנמלה לגלגל החמה! כמובן צריך לזכור שאין מדובר בחכמתו של אדם מן השורה, מדובר ברמב"ן, ענק שבענקי הדורות! ובכל זאת עם כל רוחב בינתו ושכלו של הרמב"ן ועם כל חכמתו וגדלותו בתורה, הרי זה כאין וכאפס לעומת גדלה ועומקה האינסופיים של התורה הקדושה, בלי שום יחס כלל. נורא נוראות!
מוראדיג ממש לראות איך הקב"ה מנהל את העולם.
מוראדיג ממש לראות איך הקב"ה מנהל את העולם. בשעת מעשה לא תמיד מבין אדם למה התגלגלו העניינים בצורה שהתגלגלו. רק לאחר תקופה הוא זוכה להבין, וגם זה לא תמיד.
רבי שכנא זאהן, תלמידו של החפץ חיים, טס מאמריקה לארץ ישראל. קרה מה שקרה, הוא נרדם והיה צורך להחליף מטוס באמצע הדרך. כשהתעורר, הבחין שכל האנשים מסביבו התחלפו. כולם ערבים, והמטוס בדרך לביירות…
פנה לדייל, וזה הציע שאיכשהו יחביא אותו. אחרי שהמטוס ינחת בבירות הוא ימשיך לתאילנד, ושם הוא ירד. קיצורם של דברים, הוא נחת בתאילנד בערב ראש השנה! לאחר בירור קצר התברר לו שיש שם רק מנין אחד, של יהודים רפורמים המתפללים גברים ונשים ביחד, ה' ירחם.
הוא ביקש מהגבאים להפריד בין הגברים לנשים בתפילה. הם סירבו, אך למרבה הפלא הציבור דוקא הסכים, ואכן התפילה היתה בהפרדה. לפני התקיעות הוא ביקש רשות לומר כמה מילים, וכשסיים את דבריו, הוסיף ואמר: "מי שרוצה יכול לבוא אלי לישיבת 'אש התורה', בירושלים עיר הקודש"
הוא סיפר שלאחר ראש השנה הצטרפו שלושה בחורים לישיבה, ובעקבותיהם הגיע ועוד כמה!
רבותי! בן אדם לא מבין כלום! הוא עומד ותמה. השאלות מציפות ומאיימות: 'מה יהיה? איך עושים ראש השנה בתאילנד? איך זה קרה? למה זה קרה?…' מי שמנהל את העולם רצה שקבוצת בחורים מתאילנד יגיעו ללמוד בישיבה!
נו? מה אתם אומרים? אפשר להבין משהו?
סיפור מעין זה קרה עם שני חסידי סאטמר, שבטעות הגיעו לעיר אחרת מזו שהיו צריכים להגיע אליה. זאת בעקבות דמיון בשמות שתי הערים. והיה זה בערב שבת. לאחר ברור קצר התברר להם כי במקום לא מתגוררים יהודים. להוציא יהודי אחד שאינו ירא שמים בלשון המעטה.
לא היה להם שמץ של מושג היכן יוכלו להתארח בשבת.
הם דפקו על דלת ביתו של אותו יהודי. כשפתח להם – ראו לפניהם יהודי הנראה כגוי גמור. להפתעתם סיפר להם היהודי כי שני בניו, הלומדים באוניברסיטה עתידים להגיע לשבת. לכבודם, הורתה לו אשתו לקנות חלות, ונרות להדלקה, כדי שירגישו קצת טעם של שבת…
בסעודות השבת, שהיו על חלות וירקות הם התחבבו מאד על הנערים.
היום אחד מהם לומד בקמניץ, והשני במקום אחר כיוצא בו.
מוראדיג! אפשר להבין משהו?
לעיתים מגיעה ההארה סמוך ונראה למקרה, לעיתים שנים אחר כך, ולעיתים בכלל לא. אבל מה שבטוח: יש מי שמנהל את העולם!
(לקט מתוך הגדה של פסח 'יחי ראובן')