"הלעיטני נא מן האדום הזה… על כן קרא שמו אדום" (כה, כט-ל)
שמו של האדם הוא מהותו! ומשכך הקשה הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, למה נבחר לעשו השם 'אדום' על שם התבשיל שכה חשק בו, הרי כתוב שחמש עברות חמורות עבר עשיו באותו היום, עבודה זרה, גילוי עריות שפיכות דמים ועוד, וא"כ היה ראוי לקרות לו שם על אחת מהן 'עבריין' או 'רוצח'?
ויותר מזה אם היה עניין לקרות לו על שם אכילתו הבלתי נימוסית, אז למה לא קראו לו על שם מה שבקש "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", ויקראו לו 'מולעט'? איזה דגש ניתן בדווקא לצבע של המאכל ולא לצורת אכילתו?!
ומבאר נפלא: הדגש הוא על הצבע! כי בא עשיו, רואה סיר מבעבע במטבח, פותח אותו ורואה צבע אדום, ואז מבלי לחשוב מהו התבשיל ומה טעמו, הוא מיד מבקש "הלעיטני נא מן האדום הזה", בררת? חשבת? אולי הוא צבע לצביעת קירות? הנמהרות הזו לעשות פעולה בגלל איזו תאווה, מבלי לעצור, מבלי להתבונן, מבלי לחשוב. היא עיקר כלי מלחמתו של היצר הרע, זו מהותו של עשו!
ועל כן קרא שמו 'אדום'!!!
משל נפלא הביא הגר"א דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו ח"ד) על מעלת דחיית הסיפוק המיידי, שהיא המגן המשוח למלחמת היצר. והוא מביא את המשל המובא בספר 'שאלות ותשובות' לרב האי גאון (סימן י"ר):
מעשה בשועל אחד שבא עליו ארי לאכלו, אמר לו השועל: "מה יש בידי להשביעך?! אבל אני אראה לך אדם שמן שאתה טורף ושבע ממנו". והיה שם בור מכוסה ואדם יושב מאחריו, כיון שראה הארי אמר לשועל: "הריני מתיירא מתפילתו של זה שלא יכשילני!" אמר לו השועל: "לא יגיעו הדברים לא לך ולא לבנך, אולי לבן בנך יגיעו, אבל בין כך אתה שבע מרעבונך, ועד בן בנך זמן רב הרבה". נתפתה הארי וקפץ על הבור המכוסה ונפל שם, בא השועל על שפת הבור והציץ עליו. אמר לו הארי: "הרי אמרת לי שאין הפורענות באה אלא על בן בני?" אמר לו השועל: "אולי יש עוון של אבי אביך שאתה נתפסת בו?!" אמר לו הארי: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?!", אמר לו השועל: "ולמה לא חשבת כן מתחילה?"…
ומסיים רב האי גאון, שהלקח ממשל זה הוא שהמפריע העיקרי אצל החכמים שאינם מאמינים הוא התאווה, כאשר התאווה מתגברת על האדם – לא די שאין חכמתו מצילתו, אלא חכמתו מסייעתו להטעות את העולם ולהוליכם בדרכו המעוותת. גם הארי מלך החיות נפל ברשת השועל, אך משום שנתאווה לבשר קצת יותר שמן, לא השכיל להתגבר ולחשוב. לכן מה שהבין בנקל לאחר שנענש ונסתלקה נגיעתו, לא הבין מתחילה כשתאוותו משלה בו.
ישנו מחקר שנקרא 'מבחן המרשמלו'. ערך אותו חוקר נכרי לפני 40 שנה, אז, כשהמרשמלו היה דבר חדש, חטיף יקר ערך, בפרט לילדים… המחקר נעשה על ילדים קטנים, וההוראות שניתנו להם היו פשוטות בתכלית:
כל ילד היה נכנס בתורו לחדר ריק, התיישב על כסא ליד שולחן, ועל השולחן היה מונח ממתק מרשמלו בודד וריחני, החוקר הסביר לילד שהוא עוזב את החדר למספר דקות, ובזמן הזה אתה יכול לאכול את המרשמלו, אך אם תתאפק ותחכה עד שאחזור, תקבל ממני שתי חתיכות מרשמלו. התנהלות הילדים תועדה במצלמות. רוב הילדים לא הצליחו להתאפק ואכלו מיד את הממתק, אחדים חיכו קצת אבל בסוף לא התאפקו ואכלו את הממתק הטעים, שליש מהילדים הצליחו להתאזר בסבלנות, חיכו עד שהחוקר חזר, וקבלו בשמחה שתי חתיכות מרשמלו.
לאחר 20 שנה ממחקר זה נערך מחקר המשך, בו שב החוקר לילדים שהספיקו לגדול, והתברר שהילדים שהצליחו לדחות את הסיפוקים שלהם, ולגבור על תאוותם לאכול מיד את המרשמלו – הראו יכולות חבריות ולימודיות מפותחות הרבה יותר, משאר הילדים שלא הצליחו לגבור על יצרם בקטנותם. הם גדלו לאנשים בינוניים, ולא הצליחו כ"כ בחייהם, אבל אלו שהצליחו גדלו כל אחד בתחומו, והצליחו זה בעסקיו וזה בהשכלתו.
סיפר לי הרה"צ רבי אורי זוהר שליט"א, על הרגע בו הוא הצליח להתגבר על עולמו לשעבר, ולעבור לעולם האמיתי. על ניסיון קשה מאד שהיה לו, אבל הוא הצליח לעוברו רק בזכות צעד אחד בלבד, שהיה קשה והוא התגבר רגע אחד… אבל לאחריו – קל…
טרם חזרתו בתשובה היה מפורסם ונערץ, כל העולם הזה היה לרשותו, כסף, כבוד הערצה ו'חיים טובים', כמו שהם קוראים לזה. ובכל זאת הוא החליט שהכל שקר והתקרב לאמת, אבל זה היה קשה במעמדו. עם כל כך הרבה אפשרויות שצריך להתנתק מהן – זה לא קל, אבל התשוקה האדירה לאמת דחפה…
והוא מספר, שהוא החליט בהתחלה לקבל על עצמו כל מיני חיזוקים בלימוד התורה וקיום המצוות, באחד הימים נערך איזה משחק עולמי, שגרם לכולם להיות דבוקים למקלטים שעות על גבי שעות. שאגות אדירות נשמעו מכל בית, וגם אל ר' אורי באו החברים הקבועים, לחוות את המשחק, והרב ר' אורי הצדיק, יושב בחדרו למעלה בקומה השניה, ולומד את הגמרא הקדושה, ולמטה בסלון ביתו הוא שומע את השאגות… הוא מתחבט מה לעשות: הרי אני יודע את האמת ואני רוצה אותה, אבל מצד שני כזה משחק איך אפשר? וכל החבר'ה…
הוא יורד לסלון ואז היצר התחיל להפעיל את חיילותיו על לב אחד – ליבו של ר' אורי שעמד להישבר… אבל אז הוא החליט לפעול בחכמה, לקום ולצאת מיד ובבת אחת להתנתק. היה קשה מדי. היצר עבד מאוד קשה, אז מה עושים? מחליטים שקמים מהספה, ומתקדמים רק צעד אחד לעבר הדלת, זה כבר לא כ"כ קשה – כי הרי אפשר עדיין לחזור…. ואחרי הצעד הראשון, התחיל שוב מאבק והוחלט אסטרטגית על צעד שני נוסף, ושוב זה לא כ"כ קשה…
ככה, מספר ר' אורי, הוא עשה עוד צעד ועוד צעד, עד שהגיע למפתן הדלת, וכאן כבר היה קשה ביותר, שהרי עוד צעד כאן – זה יציאה מהחדר ולא רואים יותר…
אבל אז הוא אמר לעצמו: הרי עשיתי כמה צעדים ולא קרה לי כלום, אעשה עוד צעד אחד קטן, לא גדול, ונראה מה יהיה… ואז הוא צעד צעד קטן אל מעבר למפתן הדלת, צעד קטן שהיה צעד ענק ונצחי, שסימן לו שאפשר להתנתק, שזה אמנם קשה אבל צעד אחרי צעד, מבלי לעשות ניתוק מידי שהוא קשה מאד, ומצליחים ונמצאים במתרס השני, בעבר הנהר הנצחי, עבר הנהר של אברהם אבינו העברי.
החכמה היא להתגבר על הרגע הראשון של תאוות היצר, להמתין, לחשוב רגע אחד, אז כבר העברנו לעצמנו שליטה, ומעתה כבר יותר קל להצליח ולהמשיך להתנתק מהתאווה המזדמנת, אם כל הנפילות היא הפזיזות, ואי העצירה וההתבוננות כשמגיע היצר לאדם להכשילו!