אחר שמילא ה'ברכת אברהם' את שליחותו, נפרד מן ה'חפץ חיים' לשלום ופנה לדרכו. והנה תוך כדי הילוכו שמע שקוראים בשמו. כשפנה לאחוריו, ראה את ה'חפץ חיים' בכבודו ובעצמו צועד אחריו!

שח הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א: חסידים ואנשי מעשה היו מחבבים מאוד כל טירחא של מצוה, ואספר מה ששמעתי ממורי חמי הרה"ח רבי יצחק דוד ברייטשיין זצ"ל, מה שבדידו הוה עובדא.

בעודו אברך צעיר, נזקק פעם להלוואה, ושמעו של רבי משה רוזנבלט ז"ל שניהל גמ"ח בביתו הגיע לאזניו. רבי משה היה גר ברחוב שבטי ישראל, סמוך ונראה לביתו של הרה"צ רבי אליהו ראטה זצ"ל (משמשו הידוע של הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע), ומו"ח לא ידע עדיין בדיוק היכן גר רבי משה, ובהגיעו סמוך ונראה לביתו פגש ברבי אלי' ז"ל, ושאלו לכתובתו המדוייקת של רבי משה. רבי אלי – שכבר היה אז זקן – ביקש להוליכו עד לביתו של רבי משה, הוא עבר עמו לצידו השני של הרחוב והלך עמו עד ביתו של רבי משה.

מלכתחילה כשהתחיל רבי אלי ללכת עם מו"ח, סבר מו"ח כי הדרך כרוכה בפיתולים ועיקולים וקשה לו לרבי אלי' להנחות לו הדרך, ולכן העדיף שיתלוה אליו. אולם בהגיעם לפתח ביתו של רבי משה נוכח מו"ח כי לחינם טרח רבי אלי', כי היה ביכולתו להראות לו את דרכו ממרחק. הוא העלה את תמיהתו באזני רבי אלי', למה ראה לנכון להטריח עצמו על חינם.

נענה רבי אלי' ואמר במתק לשונו: 'עס שטייט אין ספרים הקדושים, אז ווען א איד טוהט א מצוה, איז ער דבוק מיטן בורא עולם! – וואס הארט דיר אז איך בין דבוק נאך אביסל צייט מיטן בורא עולם?… (תרגום: כתוב בספרים הקדושים, שבשעה שיהודי עושה מצוה, הוא זוכה להידבק ב'בורא עולם', ומה אם כן אכפת לך שאהיה דבוק בבורא עולם עוד מעט זמן…).

ואמר לי מורי חמי זצ"ל, שמאז נחקקו בלבו דיבוריו וערגתו של רבי אלי' למצוות, ולמד ממנו פרק מאלף בחיבה של מצוה, ובעיקר בחיבה של 'טורח במצווה'.

עוד עובדא מעניין זה (הובא בספר חפץ חיים על התורה): הרה"ק בעל ה'דברי שמואל' מסלונים, שלח פעם את בן אחיו בעל ה'ברכת אברהם' מסלונים אל מרן ה'חפץ חיים' לדבר עמו בעניין ציבורי שעמד על הפרק. אחר שמילא הברכת אברהם שליחותו, נפרד מן ה'חפץ חיים' לשלום ושב על עקבותיו. והנה תוך כדי הילוכו שמע שקוראים בשמו. כשפנה לאחוריו לראות מיהו הקורא, ראה את החפץ חיים בכבודו ובעצמו!

היה זה לעת זקנותו המופלגת של החפץ חיים, כשכבר גברה עליו החולשה, והבין הברכת אברהם שהחפץ חיים מבקש לומר לו עוד פרט נחוץ בעניין המדובר, ולכך ראה לנכון להטריח עצמו ולדלג אחריו.

אולם כשהשיגו ה'חפץ חיים', אמר לו: 'דעו לכם שיש כאן במשעולי הרחובות ביצות מרופשות. תושבי המקום מכירים בהם והולכים סחור סחור, אבל מי שאינו מאנשי המקום, עלול להיכנס לתוכן ולרפש מגפיו, על כן הרשוני להדריך אתכם בדרככם'… וליווהו עד לכיכר העגלות.

החפץ חיים, שכבר היה לכל הפחות בשנות התשעים, התגבר על חולשתו ורדף אחרי אברך צעיר [הברכת אברהם היה אז לכל היותר כ"ו שנים], כי גם יגיעה עצומה לא היוותה אצלו כסיבה לדלג על מצווה.

גם אני ראיתי עובדא כעין זו אצל הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל ראב"ד עיה"ק ירושלים. היה זה כשערכו 'שלום זכר' בביתו של רבי ליפא זילברמן ז"ל, ששימש כמשגיח בת"ת קמניץ, ולכן היו מבין תלמידי הת"ת שראו לנכון להשתתף בשמחתו. בין הבאים היה הגאון רבי ישראל יעקב ז"ל, וכשחזר על עקבותיו פגש בו אחד הילדים שכלל לא הכירו, ומבלי לדעת מיהו הדמות הניצבת לנגדו שאלו האיך מגיעים לביתו של רבי ליפא, והראב"ד לא חס על כוחותיו וחזר על עקבותיו כל הדרך כדי להראות לילד היכן מעונו של רבי ליפא. אז נוכחתי לדעת גדולתו וענוותנותו.

(טיב הקהילה)