הרב עמרם בינעט
המשנה במסכת תענית אומרת שלא גוזרים על הציבור תענית לכתחילה ביום ראשון בשבוע. למה? "שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית", כלומר ייחלשו מאוד. כי אכן, יום ראשון הוא לא יום להתחלות קשות.
רבים מחזיקים בעמדה לפיה יום ראשון זה יום שבו אסור להתאמץ, אסור להקשות על עצמנו או אחרים, זה צריך להיות יום שבו אנחנו עובדים רק בארבעים או חמישים אחוזי מאמץ, 'מחממים מנועים' לקראת יום שני שבו נחזור לשגרה מלאה.
ובכן הגישה הזאת היא טעות חמורה מאוד, והיא נובעת מתפיסה שגויה של תפקיד האדם בעולם.
נכון, לצאת ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית זה קשה, אבל תגיד לי, ללמד ילדים תורה זה 'יגיעה ותענית'? זה באמת כל כך קשה לך להגיע לעבודה?
אם כן, אולי כדאי שתחשוב ברצינות על מציאת עבודה אחרת. כנראה שאתה לא נמצא במקום הנכון והמתאים.
מחנך אמיתי, מלמד שבאמת רוצה להשפיע ולחנך ילדים לתורה ועבודה, מלמד שרוצה להרביץ תורה לתלמידים ולהעמיד דור של תלמידי חכמים – מלמד כזה מגיע לעבודה בשמחה!
אני לא אומר שאסור לצאת לחופשות, אני לא אומר שאסור ליהנות מהחופשות, אבל הגישה צריכה להיות שגם כשיוצאים לחופשה, להפוגה של יום אחד או כמה ימים, המטרה היא לא עצם המנוחה, המטרה היא לחזור לאחר מכן בכוחות מחודשים, עם כל המרץ וה'ברען', עם תבערה פנימית וחתירה פנימית להשגת המטרה הנעלה שלשמה אנחנו מתאמצים כל כך: ללמד תורה לילדי ישראל!
אותו הדבר לגבי הורים. אוי ואבוי לילדים שגדלים בבית שבו ההורים מחכים כל הזמן שהילדים יצאו כבר ויוסר מעליהם העול של חינוכם. את הילדים צריך לחנך בשמחה, בהתלהבות, עם רצון להצליח, עם חשק לעשות את רצון ה' ולהעמיד דור של יהודים יראים ושלמים.
כשמלמד מגיע לעבודה עם כזאת הרגשה הוא מרגיש 'יגיעה ותענית'? הוא מרגיש חולשה של יום ראשון? הוא מרגיש ש"זה לא דופק"???
מה פתאום!
הוא מגיע לחיידר בצעדי ריקוד, הוא שמח לפגוש את התלמידים שלו!
ככה נראה מלמד אמיתי שבאמת מקיים בעצמו את מה שאומרים חז"ל שמלמדי תינוקות הם עוסקים במלאכת שמים.
**
אני רוצה להביא כאן סיפור יפה ששמעתי מחבר שלי, ואספר אותו בלשונו כפי ששמעתי ממנו.
"אני מתגורר ליד בית כנסת קטן וצדדי בבני ברק", כך הוא מספר, "שבת אחת, הבת שלי בת ה-15 האירה את אוזני והצביע על איש אחד שמגיע לבית הכנסת בשעה אחת בצהרים, מיד אחרי סעודת השבת. היא אמרה לי שאם אינה טועה, היא ראתה אותו בבית הכנסת גם בשבת שעברה…
"שמרתי את הדבר בלבי, ובשבועות שלאחר מכן עקבתי וראיתי שאכן כדבריה. מדי שבת מגיע האיש מיד אחר סעודת השבת לבית הכנסת…
"ושלא תחשוב שהיה זה בשעון חורף, כשהשבתות קצרות. מדובר בשבתות קיציות, מנחה בבית הכנסת בשעה 19:00 והוא מגיע בשעה 13:00…
"אני מכיר את האיש", מספר החבר שלי. "הוא לא כזה מתמיד עצום שהייתי מצפה ממנו ללמוד שש שעות ברציפות. למה הוא מגיע כל כך מוקדם לבית הכנסת? אולי הבית שלו צפוף מדי והילדים מרעישים? מה פתאום, רוב הילדים שלו כבר נשואים או בישיבות, ובכלל משפחה מאוד עדינה ושקטה…
"החלטתי לבדוק את העניין. נכנסתי לבית הכנסת כאילו בדרך אגב, רק כדי לחפש איזה ספר… אני רואה אותו יושב עם חומש, משניות, גמרא 'אלו מציאות', וגם קיצור שולחן ערוך.
"נזכרתי שהוא מלמד בחיידר, כנראה הוא מכין את החומר לשבוע הקרוב. אבל שש שעות? הוא מלמד ותיק, הוא מכיר את החומר בעל פה, כמובן שתמיד צריך לרענן את הידע ולהתכונן לקראת השבוע הקרוב, אבל למה כל כך הרבה שעות???
"הלכתי הביתה וחזרתי אחרי שעתיים, עכשיו ראיתי אותו לומד 'דף היומי'. ישבתי בצד ולמדתי וראיתי שכשהוא מסיים את 'הדף היומי', הוא עובר לספר התהילים ואומר אותו מקצה לקצה…
"כל הכבוד", חשבתי לעצמי, "יהודי שמנצל את השבת כראוי. אשריו ואשרי חלקו. אבל אני לא מבין איך הוא מצליח… אני אחרי סעודת שבת אני כל כך עייף, שרק בקושי אני מצליח להגיע לחדר ההורים וליפול על המיטה שלי, והוא הולך לבית הכנסת ולומד ברציפות עד מנחה….
"אחרי התלבטות קצרה החלטתי לשאול אותו… והוא ענה לי תשובה מאוד פשוטה: אני מלמד!
"אז מה אם אתה מלמד?", שאלתי אותו, "גם אני מלמד. חסרים מלמדי תינוקות שישנים בשבת אחה"צ? אתה לא המלמד הראשון ולא האחרון…".
"ואז הוא הסביר לי: צריך לישון בשבת קצת, כי 'שינה בשבת תענוג', אבל אם אתה מתכנן את הכל טוב, קצת ישן והרבה לומד, אז השבת שלך נראית לגמרי אחרת, אתה מתמלא ברוחניות ויש לך כח עצום לכל שאר ימות השבוע. ובנוסף כשאתה ישן בשבת כמה שעות טובות אחר הצהרים, קשה לך להירדם מוקדם במוצאי שבת. מה עושים במוצאי שבת? מחפשים תעסוקה, מפטפטים מכינים את השיעור של השבוע הבא, מקשיבים לשיעור ושומעים מוזיקה ורק כשמתחילים להרגיש עייפות בשעות הקטנות של הלילה, מתחילים להתארגן לשינה…
"ביום ראשון, הלימודים מתחילים בשעה 8:15, המשמעות היא שצריך לקום בשעה 6:15 לכל המאוחר, אם אתה רוצה להספיק מקווה וגם להתפלל כמו בן אדם ולהגיע לתלמוד התורה אחרי ארוחת בוקר.
"אם הלכת לישון בשעה 2:00 בלילה, עד שאתה נרדם כבר שתיים ורבע, כלומר אתה ישן בקושי ארבע שעות.
"פלא שהיום ראשון שלך נראה בהתאם? פלא שהוא יום לא מוצלח? בטח שהוא יהיה יום לא מוצלח כשאתה נכנס אליו ככה, עם כזאת עייפות וחוסר מוכנות.
"מאז שהתחלתי למנוע מעצמי עודף שינה בשבתות, אני נרדם במוצאי שבת בשעה רבע לאחת עשרה, זה הלילה שבו אני ישן הכי הרבה מכל הלילות בשבוע, אני מגיע לכיתה ביום ראשון רענן, חיוני, נמרץ, שמח ומאושר, הילדים נדבקים ממני והאווירה כולה טובה ושמחה, כל השבוע שלנו נראה אחרת!!!".
וכל מילה נוספת, מיותרת…