רבות כבר נכתב אודות אותו צדיק נשגב רבינו הרה"ק רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע, אך כמדומה שהסיפור שלפנינו יש בו בכדי ללמד על שגב מעלתו העליונה בקיום מאמרם ז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", כי רק בכוחה של דבקות שלמה בהשי"ת ניתן להעפיל לפסגות כאלו של הטבה.
היה זה בתקופת מלחמת תש"ח, ירושלים החדשה מופגזת מכיוון מזרח העיר, תושבי השכונות הסמוכות נאלצו לפנות את ביתם ולמצוא מחסה במערב העיר. רבנו זי"ע ובני משפחתו שמקום מגוריהם היה בשכונת בית ישראל התארחו במשך התקופה בבית משפחת רוטשטיין שבשכונת גאולה – אשר עוד בחיי רבנו הרה"ק רבי שלמה זי"ע עמדו לימינו בכל מאודם ונפשם, ולאחר מכן עמדו לימין רבנו זי"ע. יחד עמם התארח בביתם גם רבה של ירושלים ה"ה הגאון רבי זליג ראובן בענגיס זצ"ל, שנאלץ גם הוא לעזוב את ביתו שבבתי נייטין.
אם אמנם סיבת שהיית ארזי הלבנון אלו יחד היתה בעקבות המלחמה, אך לבני הבית ולדרי הסביבה היו ימים אלו ימי חג ונחמה פורתא בתוך סערת המלחמה, כשזכו לקבל לקח טוב מפי רבנו זי"ע להתברך מברכותיו ולחסות בצילו, ויחד עם זאת לחזות בנעימות שיחותיו עם רבה של ירושלים.
[מן העניין לספר שבהגיע יום כ"ו באייר – יום ההילולא של רבנו הרה"ק רבי שלמה זי"ע – ערך רבנו זי"ע את שולחנו הטהור לכבוד ההילולא של אביו הק' בבית האכסניא, כשלרגל המצב הקשה הסעודה הסתכמה בפרוסות לחם עם מעט דג מלוח. רבה של ירושלים הרב בענגיס זצ"ל – שהיה כידוע מתלמידי ישיבת וואלוז'ין – השתתף גם הוא בעריכת השולחן הטהור, הוא אמר אז שזה לו לראשונה בחייו שמשתתף בעריכת שולחן של צדיק ההולך בדרך החסידות].
דרכו של רבנו זי"ע היתה לעשן מזמן לזמן סיגריה. כמנהג הימים ההם היו מכינים את הסיגריה מניירות וטבק, ובכל עת בה היה מכין רבנו זי"ע לעצמו סיגריה כדי לעשנה, נהג להכין בעצמו סיגריה גם לכל אלו ששהו בסביבתו, כשבידיו הק' היה ממלא בעצמו את הטבק בנייר ומכין אותה לשימוש. היה זה מחזה מעורר כל לב למדת החסד וההטבה, לראות את רבנו זי"ע ברום השגותיו וגדולתו עומד ומשרת בתמימות לב כל אחד ואחד שביקש לעשן סיגריה. אירע פעם שרבנו זי"ע ראה שאחד הנוכחים נשאר ללא סיגריה, וכבר לא נשארו בידו ניירות וטבק להכנת סיגריה נוספת, ללא שהיה נוספת נטל את הסיגריה שהכין לעצמו, חצה אותה לשניים ונתנה לו. הכל בכדי להיטיב ולשמח לבם של ישראל.
מעשה נורא הוד שאני הייתי עד לו התרחש באותה תקופה. למרות שהעישון היה אז נוהג מקובל מאד, בפרט לאור המתח העצום כשכולם חששו מה ילד יום, אך עקב המצב המלחמתי נוצר מחסור הן בניירות והן בטבק, כך שלא התאפשר לרבנו זי"ע להמשיך במנהגו הטוב להתחסד עם הבריות. אלא שבין הבאים לבית האכסניא היה גם אחד שלא היו שפוי בדעתו ר"ל, ובאחד הימים נכנס הלה ודרש בכל תוקף שרבנו זי"ע יכין עבורו באופן מיידי סיגריה לעישון. כמובן שניסו להניח את דעתו ולהסביר לו שאין כל אפשרות להעניק לו את מבוקשו, אך כל זה היה ללא הועיל, הוא המשיך לתבוע שרבנו זי"ע יכין עבורו סיגריה. המצב הגיע לידי כך שבחוסר שפיותו התחיל להשתולל באופן קשה, כשכל הנוכחים אובדי עצות מבלי לדעת איך להרגיע את נפשו ולהנצל מפגיעתו.
כשרבנו זי"ע ראה עד היכן הדברים מגיעים, עמד וקרא למשמשו וביקשו שילך במהירות האפשרית לשוק מאה שערים ויקנה עבורו ניירות וטבק, כדי שיוכל להכין סיגריה לאותו אחד ולהרגיע את רוחו. כל הנוכחים התחלחלו לשמוע את דבריו של רבנו זי"ע, מאחר שממש באותו זמן עמדה שכונת מאה שערים תחת הרעשת פגזים קשה מצדם של הערבים, והמצב היה מסוכן מאד עד כדי פיקוח נפש ממשי, ואף תמהו איך מותר להעמיד בסכנת נפשות את המשמש בקודש, אך המשמש, שכבר הכיר את שיגו ושיחו של רבנו זי"ע, לא היסס לרגע, בידעו שאם הוא פועל בשליחותו של רבנו מובטחת לו הגנה שלמה ומיד יצא לדרכו, ולא עבר זמן רב והוא שב לבית האכסניא ובידיו האוצר היקר – ניירות וטבק להכנת הסיגריה.
עם שובו שאלו בני הבית את המשמש מה היה עמו בעת קיום השליחות, הוא סיפר שבדרכו שרקו סביבו פגזים מעל ראשו, וקליעים שרקו ליד אזניו, אך בביטחונו כי רב שהוא הולך בשליחותו של רבנו לא חשש מכלום, ועשה את דרכו ללא חת, ואכן שב ללא כל פגע, ומיד נתן לרבנו זי"ע את מבוקשו.
אך הפלא הגדול ביותר היה לראות, איך מבלי כל סימן של התפעלות מהמאורע המרעיש, התיישב רבנו זי"ע והכין עבור אותו יהודי פגוע נפש את הסיגריה, בכדי להרגיע את נפשו השבורה. כי זו היתה משאת נפשו להיטיב בכל מאי דאפשר לכל יהודי באשר הוא.
(משיחתו של הגה"ח רבי שמעון ברוך רוטשטיין שליט"א להרה"צ רבי יוסף גולדמן שליט"א בנו של כ"ק מרן אדמו"ר האור אברהם מזוועהיל זיע"א, התודה והברכה להר"ר יעקב פריימן הי"ו על עריכת הדברים).