שאלה: מעשה באדם, שבמוצאי שבת כששמע הבדלה במקום שבו התארח, היו הרבה אנשים, והעבירו את הנר כדי שיוכלו להנות לאורו, והוא בירך בעצמו בורא מאורי האש, אך המבדיל לא המתין עליו והתחיל ברוך… המבדיל בין קודש לחול, תוך כדי שאותו אדם מסיים ברכת מאורי האש. והשאלה היא האם יצא ידי חובת הבדלה, או שמא מכיוון שכשברך הבעה"ב הוא עסק בברכה אחרת, לא עלתה לו ברכת המבדיל, וכעת ביום ראשון אסור לו לאכול עד שיחזור ויבדיל.
תשובה: הנה המשנ"ב סוף סי' רצ"ז כתב על הנהגה זו שמברכים בעצמם על הנר והבשמים בשעה שאומר המברך ברכת המבדיל, שזה שלא כדין, שהרי צריכים להקשיב לברכת ההבדלה ולא לברך אז ברכה אחרת, אך לא ביאר להדיא שגם בדיעבד יש לחזור ולהבדיל.
ומצאנו עוד בסי' קס"ז ס"ק מ"ה במי שברך על נטילת ידיים בשעה שבעה"ב ברך המוציא, שלא יצא, כיון שצריך לשמוע את המברך ואל להפסיק בדברים אחרים, ובשעה"צ הוסיף, שאף אם יאמר שכוון לדברי המברך לא יצא, דהוי כאלו סח באמצע הברכה שברך בעצמו.
והקהילות יעקב (בספר כתבי קה"י החדשים סי' י"א) ביאר בדעת המשנ"ב, דיש חילוק בין ברכה קצרה, ששם הפסק מעכב בדיעבד, לסח באמצע ברכה ארוכה שאינו מעכב. והוסיף, שאם דיבר בשעה שאמר המבדיל תחילת הברכה ברוך אתה… בזה יש לדונו כברכה קצרה וצריך לחזור.
ובזה יש לבאר דברי המשנ"ב ס"י תרצ"ב גבי קריאת המגילה, ששם דן מצד שאינו שומע את הקורא, משמע שאם היה שומע היה מועיל, ששם דינו כברכה ארוכה.
ועוד מצאנו בתוס' סוטה (לט:) שכשמדבר ושומע אחרים, בזה תרי קלי לא משתמעי אף בדברים הבאים מזמן לזמן ע"ש.
מכל זה נראה שצריך לחזור ולהבדיל ורק אח"כ יוכל לאכול. והמבדיל בין קודש לחול חטאתינו הוא ימחול, ובתורתו הקדושה יאר לנו בלי מכשול.