שח המשגיח הגה"צ רבי בנימין פינקל שליט"א:
ישנו סיפור שאנחנו רגילים להזכיר, על אברך שהגיע מאנגליה לפני יותר מארבעים שנה, והוא סבל על העיניים ל״ע, הוא הגיע לארץ ישראל וחיפש צדיק ירושלמי שיברך אותו וייתן לו סגולה לרפואה.
וידוע שבירושלים יש הרבה צדיקים נסתרים שמסתובבים שכל הש״ס היה כמונח בכיס (כלשון הגמ׳ במגילה ז, א). שמעתי פעם הגדרה ממרן החזון איש, שבירושלים מסתובבים 'שמות׳ על הרצפה ואנשים דורכים על זה. היהודים האלו יודעים ש״ס ולא שומעים עליהם. שמעתי ווארט מחסיד של רבי שלמק׳ה מזוועיל שהיה קדוש ה', איש אלוקים, שאמר שישנם אנשים בירושלים שאם הם היו בחו״ל הם היו גדולים ומפורסמים מאוד ופה בא״י הם פחות נחשבים ופחות מורגשים, והוא הסביר שקדושת ארץ ישראל קצת מאפילה עליהם, וכמו זרקור אור גדול שמפחית אור קטן יותר, אבל בחוץ לארץ שיש חושך אז יותר מרגישים את אור התורה.
אותו אברך מצא באמת צדיק גדול, ומי אני שאגיד אבל לית מאן דפליג שהגאון הצדיק רבי הערש קרויזר זצוק״ל, אביו של מורי ורבי הגאון רבי זונדל זצוק״ל, היה צדיק וגאון גדול. הוא היה הולך עם סלים ומחלק אוכל למסכנים, והיה הולך בצדי דרכים. (ידוע שבשעתו בשכונת גאולה היו מדביקים מודעות שלא מתאימות בכלל לרוח התורה, ובלילות היה מגיע רבי הערש והיה לוקח סולם עם דלי וסיד ומורח את הסיד על המודעות וחוזר לביתו ללא פחד. עוד סיפרו עליו שבאו להגיד לו ביום שביעי של פסח שבמאפיה פלונית הכינו כבר עיסה של פיתות למוצאי החג, ולא מבעיא שזה מכשיל את כולם בחמץ שעבר עליו הפסח, הרי זה בל יראה ובל ימצא על כל כזית. והוא לקח דלי נפט ושפך על כל העיסה. יכלו להרוג אותו והוא לא פחד, זה היה פשיטא אצלו.
הוא לא היה סתם קיצוני, הוא היה צדיק. אני זוכר שבנערותי נכנסתי לבית כנסת במאה שערים בשבת בצהרים כחום היום, וראיתי אותו יושב על יד השולחן ולומד מתוך התמדה ומתיקות. כמה קינאתי בו במתיקות הזאת. הוא היה אדם צדיק אמיתי, ובניו היו ג״כ גאונים גדולים, רבי זונדל בעל האור החמה, ורבי בער בעל הדבר מלך).
האברך ביקש ממנו עצה מה לעשות לכאבי העיניים, והוא הבטיח שאם הרב ייתן לו עצה הוא יקיים אותה. אמר לו רבי הערש: תהיה בעל עין טובה. ודבר נוסף, שיגיד בכוונה גדולה כל יום את ברכת פוקח עיוורים. ואכן קיבל את עצתו וב״ה היה לו שיפור רב. תראו מה היא מעלת עין טובה.
(גיליון 'להשיב נפש')