סיפר הגאון רבי ניסן גולדברג שליט"א:
שמעתי מעשה לאחרונה: בתחילת ר״ח אלול הגיע בחור לשיעור א' באחת הישיבות החשובות והגדולות, והניח את חפציו בארון. בסוף הסדר כשחזר לחדר רואה שאת כל החפצים שלו הניחו על המיטה, ומישהו לקח לו את הארון.
הוא יוצא לארוחת ערב, שם פוגש אותו בחור משכונתו שהוא כבר בשיעור ג' בישיבה ושואל אותו איך התאקלם. הוא סיפר לו שלקחו לו את הארון. הבחור אמר לו: אני אדאג לך, ואחרי שעה מביא לו ארון שיניח את חפציו שם. בסוף השבוע מביא לו ארון חדש יותר ואומר שהוא הצליח להשיג ארון יותר טוב, ויקח את הארון הקודם.
ואז התברר לבחור בשיעור א' שהבחור בשיעור ג' נתן לו למשך כל השבוע את הארון שלו, ואת החפצים שלו הניח במזוודה עד שהצליח להשיג ארון חדש.
*
עוד שמעתי על מרן הגר״ד לנדו שליט״א שרגיל לקדש את הלבנה בעשי״ת כמנהג הגר״א, אבל השנה, לפי מיקום הלבנה, אם היה מקדש היה צריך לעמוד באמצע הכביש ואז הכביש יסגר. ואמר הגר״ד, א״כ נמצא שאני מחמיר ומפריע לאחרים לנסוע על הכביש. על כן אני אמתין עד מוצאי יוה״כ, שבכך לא תהיה הפרעה לאף אחד מהקידוש לבנה שלי.
*
סיפר לי ידידי הגר״א מן שליט״א דבר נורא, שאירע בכ״ח סיון תש״ע. וכך סיפר: אמר לי רבנו הגרח״ק שליט״א, כי אתמול היה צורך שמישהו יוציאו בברכות התורה כי לא ישן כל הלילה, ואע״פ שעשה בלילה את כל העצות להירדם, לא איסתייעא מילתא. ואח״כ ביום הצטער הרבה בעייפותו כדי להשלים את הלימודים הקבועים שלו.
שתק רבנו ולפתע המשיך לאמור: אני יודע לעניות דעתי [כלשונו] מדוע זה אירע, כי בלילה, הנכד הממונה על קבלת קהל אמר כי לא יהיה קבלת קהל, כיון שהיה צריך לנסוע לשמחה משפחתית, ואז אמרתי לעצמי, א״כ טוב הדבר שאספיק עוד ללמוד ולסיים את מסכת יומא – שאני אוחז כעת בלימודה. ולכן נענשתי. חשבתי שארוויח, לכן הפסדתי. והנה הלילה, שכן קיבלתי את האנשים, ברוך ה' נרדמתי מיד.
*
שמעתי על אברך יקר אחד שלקח הלוואה מהגמ״ח, וראה שטעה בעל הגמ״ח ונתן לו 100 דולר יותר. הלך להחזירו, אך בעל הגמ"ח לא היה בבית ורק אשתו היתה בבית, ולא היה מסוגל לומר לה שבעלה טעה והביא יותר כסף, ורק נתן את הכסף ואמר שזה שייך לגמ״ח, כי בעדינות נפשו לא יכול לומר כביכול גנות של בעל בפני אשתו.
*
בשמחת תורה תשפ״ב נלב״ע אחד מיוחד משכונת גבעת שאול, הרה״ג ר' דוד ברונר זצ״ל, ורבים הפליגו במעלתו. ונציין מעשה אחד של הטבה: אברך אחד מגבעת שאול, בהלוויה שלו, הצטרף לרכב של כמה בוגרים מישיבת נתיבות חכמה בה כיהן כמשגיח, וראה שהנהג בוכה בלי הפסק. שאלו, הרי אתה כבר לא בחור, למה אתה כל כך בוכה?
אמר לו, אני אספר לך מי זה ר' דוד ברונר. בער״ה האחרון הוא התקשר אלי, ואומר לי: אני זוכר שיש לך יום הולדת בער״ה, ומסתמא ביום כזה אף אחד לא יזכור ויברך אותך, ע״כ אני מתקשר לאחל לך מזל טוב והרבה שמחה.
(יאיר נזרו)