מדורו של הרב עמרם בינעט
לפני כמה שנים ניגש אלי חבר טוב שעוסק גם הוא בהוראה, וביקש להתייעץ: "כבר כמה שנים שאני עוסק בתחום הזה", הוא אמר לי, "אני מכין את החומר היטב, יש לי בהירות מלאה בחומר הנלמד. אני שומר על משמעת מצוינת בכיתה ב"ה, אני לא מלמד מדי קשוח וגם לא מדי נחמד, בעיקרון הייתי אמור להיות המלמד הכי טוב בחיידר.
"אבל משום מה אני מרגיש שאני לא מצליח להתרומם, ובעיקר אני לא מצליח להרים את התלמידים שלי. הם מגיעים אלי כל אחד כפי מצבו, יש ילדים טובים ויש ילדים פחות טובים, מי שנכנס ילד טוב יוצא ילד טוב ומי שנכנס שובב יוצא שובב. אני לא מרגיש שאני עושה שינוי כלשהו, כמה שאני מנסה לקדם ילדים ולהעלות אותם על דרך המלך, אני מרגיש שזה לא הולך לי.
"אולי תעזור לי ידידי היקר, תגיד לי איפה אני טועה. מה אני לא עושה נכון, אני מרגיש שחסר משהו בצורת ההתנהלות שלי שמונע ממני לקדם את התלמידים שלי…".
כמובן שעל שאלה כזאת קשה מאוד לענות. אני הרי לא יושב אצלו בכיתה ואני לא יודע איפה הוא טועה. אולי הוא בכלל לא טועה?
המלמד הזה הוציא מהכיס שלו דף בלוי מרוב שימוש שבו רשומים שמותיהם של כל התלמידים בכיתה עם שמות האימהות שלהם. אם איני טועה בקצה הדף ראיתי אפילו כתמים של דמעות: "אני מתפלל על התלמידים שלי כל יום, שלוש פעמים ביום, על כל אחד בפרטות, מתפלל ומתחנן שאזכה לקדם אותם…".
האמת, התרגשתי מאוד. איפה מוצאים עוד מלמד כזה שככה מתפלל על התלמידים שלו בכזאת התרגשות, ושכל כך אכפת לו מהם ומהעובדה שהוא לא מצליח לקדם אותם. מתוך דבריו הבנתי שאני לא המלמד הראשון שאתו הוא מתייעץ…
שורש הבעיה
התחלתי לעבור אתו על צורת הלימוד שלו, לא לפני שהתפללתי גם אני שאזכה להיות לו לעזר ולאחיסמך, ושהקב"ה יזכה אותי לסייע לו.
עברנו על כל סדר היום שלו. איך הוא מתחיל, מה לומדים, מה הקצב, אם הוא עושה מבחנים ועוד. ואז גיליתי את הבעיה…
המבחנים מתבצעים ביום שני בשבוע!
זאת בעיה רצינית…
כי במקום להתחיל בתחילת שבוע את החומר החדש, ולהניח את החומר הישן בצד, הוא לא נותן לתלמידים הזדמנות לפתוח 'דף חדש'.
ביום ראשון בבוקר מתחילים ללמוד את החומר החדש, לאחר מכן עושים חזרה על החומר הישן, למחרת מתחילים את היום במבחן, על החומר הישן, לאחר מכן יש דיון בכיתה על המבחן שעשו, ואז חוזרים לחומר של השבוע הנוכחי…
ילדים שיודעים היטב, אין להם בעיה. הם ידעו בשבוע שעבר והם ידעו גם בשבוע הקרוב. מבחינתם מדובר בשרשרת של הצלחות, הם לא כל כך זקוקים לפתיחה של 'דף חדש', כי הדף הישן מעוטר בעיטורים נפלאים ומשובבי עין.
הבעיה היא עם הילדים היותר חלשים. אם שבוע שעבר הילד לא ידע, הוא מתחיל את השבוע החדש ברגל שמאל. מיד אחרי שלמדו את החומר החדש, מבלבלים אותו עם החומר הישן שאותו הוא לא יודע טוב, וכך נוצרת אצלו שרשרת של כישלונות.
הזדמנות מיותרת
טען אותו מלמד את מה שטוענים רבים אחרים: "אם אני אעשה את המבחן ביום חמישי או שישי, אני לוקח מהילדים את היכולת לחזור על החומר עם האבא במשך השבת, וכך אני בעצם גורם להם לקבל ציונים נמוכים יותר. כשהמבחן ביום שני הם גם יכולים לחזור בשבת עם אבא, גם לחזור על זה פעם נוספת ביום ראשון ואז ביום שני הם נבחנים ויש להם סיכוי טוב יותר לקבל ציון גבוה יותר…".
אני באופן אישי סבור שמדובר בטעות כפולה ומכופלת: קודם כל הילד לומד לדעת שאין לו סיבה להתאמץ כל השבוע, כי ממילא בשבת אבא שלו ילמד אותו את כל החומר וביום ראשון תהיה חזרה נוספת. אם המבחן ביום חמישי אחה"צ, הילד יודע שמי שלא מקשיב בשיעור, לא מצליח במבחן.
מעבר לכך, כשהילד מתרגל ללמוד את החומר בצורה רצינית רק בשבת, עם אבא שלו, יש עוד בעיה. לא תמיד האבא מכין את עצמו כראוי, לפעמים הוא לומד את הסוגיא בפעם הראשונה יחד עם הילד, ומלמד אותו בצורה עקומה ולא מסודרת. הנזק שבלימוד כזה גדול הרבה יותר מהתועלת שאפשר להניב ממנו.
לעומת זאת, ילד שיודע שהמבחן יהיה ביום חמישי או שישי מתאמץ הרבה יותר, ובשבת הוא זה ש'מלמד' את אבא שלו את הסוגיא שאותה הוא כבר יודע היטב…
והכי חשוב, במקום לתת הזדמנות שניה ושלישית לחומר של שבוע שעבר, חשוב יותר לתת הזדמנות ראשונה אמיתית וכנה לחומר של השבוע החדש. למה כל הזמן להסתכל אחורה? בוא נסתכל קדימה, בוא ניתן לילדים הזדמנות לפתוח דף חדש בכל יום ראשון!
הצלחה מובטחת!
אותו מלמד אכן עשה כדברי, ולאחר מכן דיווח לי על שינוי מדהים. הוא לא הראשון שאני שומע ממנו את זה. אני יודע שיש אנשי חינוך שמחזיקים בדיעה הפוכה לגמרי, דעתם חשובה ובהחלט יש לה מקום של כבוד, אבל אני מהניסיון שלי ושל הסובבים אותי, למדתי שההיפך הוא הנכון.
כי ככה ברא הקב"ה את העולם. כל אחד צריך התחדשות. כולנו מנסים בכל פעם מחדש, במיוחד ילדים ובחורים צעירים. כל התחלה חדשה מרגשת אותם, גורמת להם לרצות להתחיל. אנחנו צריכים לתת להם הרבה הזדמנויות להתחיל.
כשאני מגיע ביום ראשון לחיידר ונכנס לכיתה, הילדים מתרגשים! גם אני מתרגש… סוגיא חדשה, התחלה חדשה. אני מחדיר בהם כל שבוע מחדש את ההרגשה שעכשיו אפשר להצטרף להצלחה, זאת הזדמנות לכל מי שהשבוע הקודם לא היה הכי מוצלח עבורו, השבוע הוא יכול להצליח הרבה יותר. אם הוא רק יתאמץ קצת ויעלה על הרכבת עכשיו, מובטחת לו נסיעה מהנה וחלקה לאורך כל השבוע. יש אווירה של התחדשות ושמחה באוויר, וזה תורם לילדים תרומה אדירה, ליכולת שלהם להתנער מכישלונות העבר ולעבור למצב של הצלחה בסייעתא דשמיא.
בפעם הבאה נכתוב בעז"ה על הנושא של מסירת השיעור הראשון בשבוע, איך כדאי להכין את השיעור וכיצד כדאי למסור אותו, כדי שבעז"ה באמת תהיה לילדים אפשרות להעפיל למצב של הצלחה בכל שבוע מחדש.