אחד הדברים שבני ישראל עוסקים בימים הנוראים, הוא לפייס אחד את השני, ובפרט בערב יום הקדוש, שנוהגים לבקש מחילה זה מזה.
והנני רוצה למסור בפניכם יסוד חשוב בענין "בקשת מחילה", והוא מיוסד על עובדא מסויימת שאירעה לאחרונה.
אדם אחד היה צריך לקאמפיוטער (מחשב) לצורך עבודה מסויימת, והלך למקום אחד ("חדר מחשבים") – ששם משכירים מחשבים לפי שעות, ומשלמים על ההשתמשות כפי הזמן שהשתמשו עם המחשב. במקום הזה של המחשבים, היה חדר גדול עם כמה מחשבים, וליד כל מחשב היה כסא ושולחן לאדם אחד, ומסביב לכל מחשב היה מחיצה על ארבעת הצדדים ‐ שיהיה לכל אחד כעין חדר פרטי ברם המחיצה לא היתה גבוהה כ"כ, ואחד הצדדים היה דלת שאפשר להזיז הלוך ושוב (door sliding).
בחדר המחשבים הזה היה תלוי פתק ליד כל מחשב, שם היה כתוב שמבקשים מכל באי החדר הזה שלא לדבר בקול, כי זה מפריע להיושבים שם, היות וכאמור היה זה חדר אחד גדול עם כמה מחשבים ולא כמה חדרים, ואם מדברים בקול, אז זה מפריע לאחרים וגורם להם שאין להם ישוב הדעת, וכל אחד רוצה להתרכז בעבודתו בישוב הדעת.
מספר האדם הזה: כשהתיישבתי ליד אחד המחשבים והתחלתי להשתמש בו, לפתע שמעתי קולות רמים שהגיעו לאזניי מאחד שישב שם בחדר המחשבים ודיבר בטלפון בקולי קולות. אני ועוד כמה אנשים שישבו שם, צעקנו כל הזמן "ש! ש!", וכן דפקנו לו על הדלת כדי שידבר בשקט, אך מאומה לא עזר לנו, האדם המשיך לדבר בקול רם והתעלם לגמרי מהגערות שגערתי בו אני והיושבים בחדר, והדבר גרם שלא הייתה לי כלל ישוב הדעת ולא היה שייך לעבוד שם על המחשב.
ממשיך האדם לספר: לאחר שזה שדיבר בקול גמר את עבודתו, קם, וניגש לחדרי, ודפק על הדלת שלי ורצה דבר עמי, אך לא הייתי מסוגל לענות לו כלל, וכך עמד ודפק על חדרי שוב ושוב, וכשראה שאינני פותח, התחיל לפתוח בעצמו את דלת החדר, אך אז קמתי ממקומי, ודחפתי את הדלת בחזרה ולא הרשיתי לו לפתוח את הדלת, וכך עמדנו שנינו ורבנו אחד עם השני, הוא דוחף לכאן לפתוח את הדלת ואני דוחף לכיוון ההפוך.
לפתע – מספר האיש, אני שומע שאותו המדבר בקול רם צועק לי "אני רוצה לדבר עמך לרגע, למה אתה סוגר לי את הדלת על פני??", וכשלא התייחסתי לדבריו, צעק לי שוב "אני רק רוצה לבקש ממך מחילה על שהפרעתי לך בעבודתך! תן לי לדבר עמך רגע!".
ואז – מספר האיש – קמתי בחמתי, והתחלתי לצעוק עליו "וכי אינך רואה שאני עסוק?? וכי אינך יודע שכל דקה שיושבים כאן אצל המחשב עולה כסף?? אם אתה רוצה לדבר עמי, המתן עד שאסיים את עבודתי!"
מספר האדם: כשיצאתי לחוץ, ראיתי שזה שדיבר בקול מחכה לי, וכשהבחין בי שיצאתי כבר, ניגש אלי ואמר לי שאם הוא דיבר בקול מידי גבוה וזה הפריע לי, אז הוא מתנצל ורוצה לבקש ממני מחילה.
ואז אמרתי לו "אני רואה שאתה מדקדק מאוד בדברי חז"ל, שכן חז"ל אומרים לנו (מס' סנהדרין פ"ד, מ"ה) "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" – והלא ראית את הפתקים שכתוב עליהם שצריכים להיות בשקט ולא לדבר בקול, וכן הלא ראית היטב היטב שאתה מפריע כאן לכל היושבים בחדר, ואף שצעקו לך ודפקו לך על הדלת שתפסיק לדבר בקול רם, לא התייחסת, שכן בשבילי נברא העולם!! – אתה צועק לי מבעד לדלת שאתה רוצה לדבר עמי, אתה דוחף את הדלת בכח ומפריע לי בעבודתי ולוקח לי לגמרי את הישוב הדעת שלי, למה? כי בשבילי נברא העולם!! אני אומר לך שכל דקה שהמחשב עובד עולה לי כסף, אבל כל זה לא איכפת לך ואתה ממשיך להפריע לי, למה? כי בשבילי נברא העולם!!…
"ועכשיו שאתה בא לפייס אותי ולבקש ממני מחילה על זה שהפרעת לי, אתה לא בא לפייס אותי, אתה בא להרגיע את המצפון שלך – דו קומסט נישט מיך איבערבעטן, דו קומסט זיך ריין וואשן"…
אחים יקרים! זה הוא יסוד גדול וחשוב בענין "בקשת מחילה" – בקשת מחילה איננה סגולה! אל תבקש מחילה מהשני בגלל שאתה רוצה לזכות לשנה טובה! אל תבקש מחילה כי אתה רוצה שהקב"ה ימחל לך ג"כ! אל תבקש מחילה כי אתה רוצה לטהר את עצמך ולהיכנס לימים הנוראים נקי בלי כתמים של חטאים ועוונות!
תכליתה של "בקשת מחילה" הוא דבר אחד, רק לפייס את השני!…
(נועם שיח)
