הרב אליהו לפין, מרבני ישיבת 'מיר' ירושלים
1
מה עושים עם ילד שלא מוכן לשמוע, איך פונים לתלמיד שחסום מלקבל, איזו היא דרך לגעת בלבבות – זאת שאלה שאמורה להעסיק לא רק אנשי חינוך. הרי אין יהודי שלא מוצא את עצמו במקום של משפיע, מנסה להעביר מסר, להאיר מבט, ללמד דרך חיים, כי תפקידנו בעולם איננו רק מול ילדינו או תלמידנו – כל אינטראקציה חברתית טומנת בחובה את האחריות להביא את דבר ה' בהתנהגותנו ובדיבורינו. אז איך עושים את זה הכי טוב שאפשר?
ואת הנפש אשר עשו בחרן – יחידים מול עולם של עובדי אלילים הצליחו אברהם ושרה לגעת בליבם של רבים ולגלות להם את האמת. באיזו שפה הם דיברו, מה הייתה אומנות או רטוריקת השכנוע שלהם?
2
המבט הפשוט רואה את עשיית הנפשות הזאת כנובעת ממידת הדין המחייבת את האדם להילחם ברע, וכחלק מדרכי המאבק עליו להפיץ את האמת ולחבר אליה כמה שיותר אנשים. אבל, הרב דסלר כותב כי פעולת 'הנפש אשר עשו בחרן' הייתה דווקא מכוח מידת החסד של אברהם. משמעות דבריו היא כי הרצון להיטיב לזולת ולהעניק לו את המתנה הגדולה ביותר שיש – משמעות החיים – היא זאת שהניעה את פעולותיהם של אברהם ושרה.
הוי אומר שההשפעה רוחנית שחותמה ניכר היא זאת שבאה ממקום של הטבה לזולת. לאו דווקא מרצון לשנות, לתקן, לעשות אותו טוב יותר, אלא מרצון שיהיה לו טוב יותר.
ההבדל ברור. אדם מטבעו מתגונן וננעל מול כל ביקורת המערערת את תחושת הביטחון שלו בדרכו. הוא עצמאי מטבעו ולא אוהב שאחרים ינהלו אותו. הוא מזדהה רגשית עם הערכים שהורגל להם ולא בקלות יוותר עליהם. רק אם מרגיש כי לא עומדים מולו – אלא לצידו, שלא רוצים לקחת ממנו – אלא להעניק לו, שלא מתעסקים בלשלול את מה שיש לו – אלא בלתת לו משהו אחר, רק אז אינו מרגיש מותקף אלא נאהב, והוא נפתח לשמוע ולהרגיש, מוכן לנסות ולחוות, ואפילו לאמץ את מה שהוא מרגיש ומבין שעושה לו טוב יותר.
3
הנוסחה הזאת לא תעבוד אם המיטיב אינו מזוהה לגמרי עם הרעיון שהוא חפץ להנחיל. העומד מולו מרגיש כשהדברים נאמרים מן השפה ולחוץ, הוא יודע לזהות מתי הדובר עצמו מייצג את המסר באמונתו הפנימית, בהתנהגותו ובמעשיו, ומתי אלו דיבורים מנותקים מהמציאות.
גם הכלל הזה נמצא בעומק עשיית הנפשות של אברהם.
מידת החסד של אברהם איננה אוסף רגשי חמלה או הנאה להשפיע לזולת, היא גילוי של משהו הרבה יותר גבוה ונשגב. אברהם הוא האוהב הגדול ביותר בעולם, הקב"ה קורא לו אברהם אוהבי, ומתוך אהבת ה' היוקדת הזאת באה גם האהבה הגדולה לבריותיו שהיא זאת המניעה את מידת החסד שלו.
הרמב"ם מלמדנו כי מהותה של אהבת ה' היא ההשתוקקות והצימאון לדעת אותו. נמצא כי ההשתוקקות של אברהם כלפי ידיעת ה' לא באה על סיפוקה ונעצרה בידיעה האישית שלו את אלוקיו, אלא עוד כללה ההשתוקקות הזאת רצון ותקווה שכל בריותיו יכירוהו ויידעוהו. אהבת ה' היא השתוקקות לחיבור שלם בין העולם לבוראו.
השפעתו של אברהם עשתה נפשות משום שהיא נבעה מעומק אהבת ה' שלו. זהו כוחה של אהבה הפורצת חוצה מהמקום האמיתי ביותר, נוגעת בלבבות ומביאה אותם לראות את הטוב, להאמין בו, ולצרף איליו את עצם מציאותם.
4
גם עשר שנים שחלפו לא עמעמו את אש האהבה היוקדת של מורנו ראש הישיבה הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל שנגעה באלפי לבבות והאירה את חייהם במתיקות התורה ועדינות המידות הטובות.
כי עוצמות האהבה שאהב רבי נתן צבי את בוראו ואת תורתו הפילו חומות, פרצו מחסומים, והעמיקו לחרוש גם באדמות סלעים. וממרומי מושבו בגן עדן יאיר נר אהבתו על אהובי נפשו – תלמידיו ושותפיו למשא עול הישיבה.