פעם חייך ואמר לי בעניין יגיעת התורה במנוחה, כי הרבי מסטמאר שלח לו שליחים ג' פעמים, בבקשה שיקח על עצמו את הרבנות של ירושלים, ותמיד התחמק. כיון שידע כי זו רבנות עם תפקיד קשה ומורכב, ולימים הגאון בעל ה'מנחת יצחק' אישר לו את הדברים כפי שחשב – שזו רבנות לא קלה

הרב יהושע לייבזון

כשאנו לומדים בפרשיות השבוע בתקופה זו, על מעשיהם הגדולים של אבותינו הקדושים, חשבתי שכדאי להביא בפניכם ראיון נדיר ומיוחד, שנערך לפני כ-7 שנים ובו שיחה עם איש החינוך הגאון רבי משה טורק זצ"ל, בצוותא עם בנו הגאון ר' אליעזר שיבלט"א, על בעל ה'שבט הלוי' מרן הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל. שיחה מרתקת כשכנים והיכרות של יותר משישים שנה, על עמל התורה עד זוב דם ממש, על המידות הטובות וההנהגה המיוחדת.

רבי משה טורק: "השווער שלו, הרב גלבר, התגורר בעיירתי בפרשבורג, והכל ידעו מהשידוך של בתו עם הבחור ר' שמואל ואזנר. השידוך גרם קידוש ה' וכבוד התורה. העיר פרשבורג היתה 'על גלגלים', כי הרב מרדכי גלבר היה נגיד נכבד ומפורסם, והיו בטוחים כי ייקח חתן לבתו בחור ממשפחה מיוחדת מגדולי הרבנים או העשירים, והנה הוא לקח את החתן רבי שמואל הלוי ואזנר, שהיה ממשפחה פשוטה, וידעו כי הבחור לא יודע מאומה מלבד לימוד התורה, ואז כולם הכירו והבינו כי בחר בו בגלל תורתו, רק בגלל שהוא תלמיד חכם. והיה זה לכבוד התורה בעיר.

"אבל אני הכרתיו עוד בבחרותו בווינה, לפני שהתחתן עם בת הרב גלבר, כיון שאמי היתה מוינה וביקרתי הרבה בצעירותי בווינה".

בנו הג"ר אליעזר טורק מוסיף בדרך אגב, כי יש ביד המשפחה תמונה של מרן הגר"ש ואזנר מהימים ההם מבחרותו.

"ההתמדה שלו אז היתה מבהילה כל לב שומע. הבחור ר' שמואל ישב ולמד ברציפות וביגיעה ימים רצופים. זכורני שסיפרו אז בווינה כי כמה פעמים הבחור אושפז בבית הרפואה, כי מרוב מאמץ החל לרדת לו דף מהאף. עמל התורה שלו היה לא יאומן. זה מה שאני זוכר מהימים ההם".

הוא אמר לי פעם: "בבחרותי, ובישיבת ח"ל לא הייתי מהגאונים ולא מהלמדנים, אבל הייתי מהשקדנים".

הגאון רבי משה טורק עושה אתנחתא קלה, ובנו הגר"א ממשיך ואומר מה ששמע מאביו היושב לידו:

"אבא סיפר לנו כי כאשר מרן הגר"ש ואזנר למד בצעלם ישן אצל משפחת ב., הוא לא היה מאחר לישון בלילות, אבל היה מתעורר בבוקר ולומד קודם התפילה, בשעה מוקדמת. וכמה פעמים בעלת הבית היתה דופקת לו על הדלת ומבקשת: 'האם אפשר ללמוד קצת יותר בשקט?' כי בני הבית עוד היו ישנים (לפעמים באמצע הלימוד הגביה את קולו במיוחד ללא שימת לב).

"בבחרותו בווינה פעם באחד הצומות התיישב ללמוד בשקידה בבית הכנסת, מאחרי התפילה בבוקר ברציפות עד הערב עת באו בעלי בתים למעריב, ואמרו לו 'כבר מעריב'. הוא חזר לאכסניה לאכול משהו אחרי יום שלם של לימוד בצום, אך לא מצא מלבד 2 תמרים בודדים, אותם אכל ושב לבית הכנסת ללמוד".

"מרן הרב ואזנר אמר: 'כתוב בתהילים 'צדיק כתמר יפרח'. יש לי לומר פשט בפסוק: לא כדאי ולא ראוי לבחורים ואברכים צעירים להתחכם, וללמוד תורה לא כמו הדרך שהרב מלמד אותם, כי יש כאלו המתחכמים לא ללמוד ביסודיות ובפשטות את הפשט – גמרא רש"י תוספות דף אחר דף, ולא זו הדרך כי בגיל צעיר אין להתחכם לא בסגנון הלימוד ולא בצורת הלימוד. יש ללמוד גמרא רש"י תוס', לאכול טוב ולישון טוב, ולא להתחכם. וזה דוגמת התמר 'צדיק כתמר' כי התמר בתחילתו גדל ישר ללא שום סטייה לצדדים – פורח וצומח לגובה בישרות, רק כאשר מגיע למעלה הוא מתחיל להתפצל עם עליו לצדדים. כי אחרי שאדם מגיע לגיל הבגרות והזקנה, יש לו כבר אפשרות לפנות לכל מיני שטייגן, בשנים הללו הדרכים הללו כבר לא יזיקו לו, אם יפנה לסטות בדרכים מחוכמות ועצמאיות".

"גם מרן הגר"ש ואזנר תמיד כל השנים היה מאד זהיר על הסדרים שלו. הוא קם מוקדם והלך לישון מוקדם וחס על כוחותיו ובריאותו".

ממשיך הגאון רבי משה טורק: "פלוני שאל את מרן הגר"ש ואזנר, כיצד הוא מספיק כל כך הרבה גם לכתוב וגם להכין שיעורים וגם לפסוק הלכות, והוא השיב: 'ב' דברים: תמיד הייתי מאוד מסודר. כאשר החלטתי שבשעה שמונה אני עוסק בנושא תלמודי פלוני, אכן מהשעה היעודה עזבתי את העט בנושא הקודם, התנתקתי מהנושא בו הייתי עסוק ופניתי לנושא השני. 'שנית, הרגלתי את עצמי לריכוז. כאשר אני מתרכז בענין אינני מתעניין בכלום'.

"מפי הזיכרון ששמעתי פעם מפיו של מרן הגר"ש ואזנר, כי הסיבה שבגינה נקשר לענייני הלכה, כי בצעירותו נכשל פעם בשוגג בנגיעה במוקצה והזדעזע מאד. ובאותה שעה קיבל על עצמו ללמוד עד מאה פעמים מסכת שבת. וכשהורגל במסכת זו, נקשר גם חזק לענייני הלכה.

"פעם חייך ואמר לי (לרבי משה טורק) בענין יגיעת התורה במנוחה, כי הרבי מסטמאר שלח לו שליחים ג' פעמים, בבקשה שייקח על עצמו את הרבנות של ירושלים, ותמיד התחמק, כיון שידע כי זו רבנות עם תפקיד קשה ומורכב, ולימים הגאון בעל ה'מנחת יצחק' אישר לו את הדברים כפי שחשב – שזו רבנות לא קלה. אבל אודות רב אחד שהיה רבה של ירושלים, בטוחני כי בימיו רבנות ירושלים לא הייתה רבנות מייגעת', והוא: הגאון בעל ה'כפות תמרים'. כי איך אפשר לכתוב ספר חידו"ת עמוק ומתון כל כך, ומלא בחכמת התורה ועיון רב, אם ממונים על עיר מורכבת וקשה, אלא על כורחך שבשעתו היתה העיר נראית אחרת".

טוב לי דף גמרא מכל כבוד שבעולם

"היתה תקופה שפרחו שמועות, כי מרן הגר"ש ואזנר נוטל על עצמו רבנות בעיירה גדולה בארה"ב. היה זה בשנת תשי"ט כאשר הוא שהה באמריקה כמה חודשים. באותם ימים שלחתי לו מכתב בקשה מארץ ישראל למקום שהותו בארה"ב, לברר האם השמועה נכונה, ואם אכן, התחננתי לפניו והסברתי לו בעניות דעתי, כמה טוב יהיה לו להשאר איתנו ב'זכרון מאיר' יותר מהרבנות שם באמריקה. ואז הוא השיב לי במכתב, כי הוא מודה לי על המכתב כיון שיודע שהכוונה היא לטובתו בלבד".

להלן מתוך המכתב (בפרסום ראשון מידי בני משפחת טורק):

"טבת תשי"ט

כבוד ידידי ואהובי מאוד נעלה הרבני המפואר ונכבד מאד כש"ת מו"ה משה טורק ה"י. אחדשה"ט באהבת עולם לידיד אמת… בעצם הענין, כבר שניתי ושילשתי לכמה ידידים בבני ברק וזכרון מאיר, שאין בדעתי כלל לקבל פה שום משרה כי טוב לי 'זכרון מאיר' וסביבת תלמידי חכמים דשם מכל הון שבעולם, וכל מה שמפטפטים בענין זה כאילו היה כאן איזה בחירת רב או ר"מ הם שקר מוחלט – יש כאן חוגים שהיה להם נייח נפשם מזה, אבל נפשי סולדת מכל הענין ומכל מדינה זו, שהשקר מעובה בה פי כמה מכל מקום. ואני מבקש לפרסם העניין הזה בכל מקום דאפשר, ובפרט בג' נקודות: כולל 'חזון איש', חוג חתם סופר וסאטמר, וכן בכותלי ישיבתי והמנין שלנו.

כבודו שליט"א עשה בחכמה ודעת. יאמין לי כבוד ידידי שאני מחכה ליום שיבתי לפינת יקרת 'זכרון מאיר', בפרט אחרי שעיתוני השמאל פה התחילו רדוף אחרי, בפחדם משיטתנו, ומה לי ולכל הצרות של פוליטיקה המאוסה של ארה"ב וכדומה. טוב לי דף אחד גמרא עם הנו"כ ושולחן ערוך מכל כבוד שבעולם".

ע"כ מהמכתב.

המידות הטובות / כשכנים

הגר"א טורק שליט"א מדגיש: "כשישים שנה אנו שכנים של מרן הגר"ש וואזנר. ראוי לציין כי 'השכינה שרויה ביניהם', היינו שאין לתאר את היחס המכובד שכיבד את בני ביתו – הרבנית– באצילות ודרך כבוד, ובמכובדות של תלמידי חכמים בדיבור ובמעשה.

"כמו כן יש לציין כי כולם הרגישו איתו מאד נעים. הוא זצוק"ל היה כמו אבא חם לכל הסובבים לו. הדמות שלו הקרינה מאד, וגם הרבנית היתה לו לעזרה ביחס לבני הקהילה.

"היתה לו התייחסות אישית לכל אחד ובסבלנות מדהימה", מציין רבי אליעזר טורק שליט"א. "פעם נכנסנו בפורים ונכנס יהודי עם מצלמה, והיו כמה שהחלו לצעוק עליו שיפסיק לצלם. 'מה אתם רוצים?! מה אתם עושים עסק ממעשיו הוא רק בא לצלם', כך אמר להם בנעימות.

"כאשר היינו באים יחד ב'ימים טובים' לא חיסר להתייחס אפילו לאחד מהנכנסים, לכל אחד העניק מילה ושאל אותו משהו אישי, אם לראשון שאל 'מה שלום אביך?' את השני שאל 'איך אתה בעבודה?' לשלישי התעניין 'מה עם הגמ"ח שלך?'. כך בפרטים אישיים בסבלנות ובאהבה.

"היה לו קשר עם כולם. זכורני פעם שיצא מחדרו בהתפעמות, וכאילו חיפש מישהו שיוכל להשמיע באוזניו דבר מרתק, בדיוק אני עמדתי שם. הוא פנה לקראתי חייך ואמר: 'האם אתה רוצה לשמוע שאלה מעניינת שנשאל הרב של 'זכרון מאיר'? אשה שהכשירה עשרות שנים דגים, באה עתה לשאול: האם מותר לה לעשות התרת נדרים להפסיק את ההכשרה כי קשה לה…

"למעשה, בחיי יום יום", אומר הגאון ר"א טורק, "היינו מציעים לפניו כל דבר גדול וקטן בביתנו. אמי הרבנית הצדקנית ע"ה היתה נכנסת אליו מידי יום, והסייעתא דשמיא שראינו בתשובותיו היתה מופלאה ממש (הרב טורק מונה כמה עובדות מופלאות מאוד ואכמ"ל) ומוסיף עובדה:

"בזמנו, כשמרן הגאון רבי ניסים קרליץ זצוק"ל חנך את משכן בית הדין החדש, מרן הגר"ש ואזנר בא לקבוע מזוזה. איך שראה את המזוזה התעניין: 'מי הכניס את המזוזה לתוך הבית?', הגיע האיש האחראי ואמר: 'אני הכנסתי!'.

"'האם הכנסת טוב?'

"'כן', השיב האיש

"'אולי תפתח' – הציע מרן הגר"ש ואזנר. פתחו וראו שהיא עומדת הפוכה. אחד מגדולי הדיינים שאל אותו: 'איך הרב ידע?' והוא זצוק"ל השיב: 'הרגשתי'…

"ראינו בבית ובמשפחתנו סייעתא דשמייא של כוח התורה, שהיה לו כלפינו וכלפי כל הקהילה סביבו, וסיוע ממרומים לדברים שיצאו מפיו. 'וה' עימו'".

(מתוך מוסף שבת קודש יתד נאמן, ניסן תשע"ה)