מה עושה אדם ששכח לברך שהחיינו על הלולב ביום הראשון ?

כ"ו בחשון תשפ"ב- סימן תרנ"א- סעיף ו'- סעיף ח'
הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

האם יוצאים חדי חובה בנטילת לולב עם כפפות בידיו?מדוע מנענעים באמירת הודו לה' ובאמירת אנא ה'?וכיצד סדר הנענועים?תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות סוכה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרנ"א סעיפים ו' – ח']

ברכת שהחיינו בשעת נטילת ארבעת המינים

אף על פי שמן הדין היה לברך שהחיינו בשעה שאדם אוגד את הלולב, בכל זאת אנחנו נוהגים להניח את ברכת שהחיינו לכתחילה עד שעת נטילה, ומביא המשנה ברורה בשם החיי אדם, שאם אדם לא בירך שהחיינו ביום הראשון, יכול לברך בשאר הימים, ואפילו ביום השביעי.

חציצה בנטילת לולב

אדם שכרך סודר על היד או על הלולב, ונטל את הלולב בצורה כזאת שהסודר מפסיק בין ידו לבין הלולב, יש אומרים שלא יצא ידי חובה, אבל אם עשה בית יד ונטל את הלולב על ידו, אין בזה בעיה של חציצה, ושני ביאורים נאמרו בזה:

א. מכיוון שכל הלולב מחוץ לידו, והוא אוחז בבית היד הבולט הנעשה מן הסודר, כלומר, זה לא שהוא הקיף את הלולב או היד שלו בסודר, אלא כל הלולב מחוץ ליד שלו, והוא מחזיק רק את הבית יד שעשוי מהסודר, ולכן זה לא חציצה כיוון שהוא לא אוחז את הלולב ביד שלו, אלא כל מה שהוא מחזיק את הלולב זה כיוון שהוא אוחז את הסודר שהסודר אוחז את הלולב.

ב. מביא המשנה ברורה בשם האליה רבה, שמדובר בבית יד שעשוי לקישוט עבור הלולב, ולכן, זה לא נחשב לחציצה.

יוצא שיש כאן שני דינים:

א. כרך סודר על גבי ידיו, שלדעת הר"ן יצא ידי חובה כיוון שהסודר בטל לגבי ידיו, ולכן כתב השולחן ערוך, 'יש אומרים דלא יצא'.

ב. כרך סודר על גבי הלולב, ובזה לכל השיטות לא יצא ידי חובה, כיוון שזה לא לקיחה תמה.

הסרת הטבעות מהאצבעות בשעת נטילת לולב

אדם שהניח את הלולב בתוך כלי, ונוטל את הכלי, אפילו שזה כלי העשוי מכסף, לא יצא ידי חובה, כיוון שזה לא נחשב דרך כבוד שאוחז את הכלי ולא אוחז בלולב עצמו, ונהגו להסיר את התפילין או את הטבעות שבאצבעות ידיו בשעת נטילת לולב, כדי שלא תהיה חציצה, אבל מדינא אין לחוש, משום שאין כל היד מכוסה בהם.

מנענעים הלולב בשעת הברכה

בשעה שמברך על הלולב, צריך לנענע, ואפילו שנוטל את הלולב שלא בשעת ההלל, בכל זאת מנענע לכל הרוחות, אף על פי שיחזור וייטול את הלולב בשעת ההלל, וכן ינענע באמירת 'הודו לה' פעם אחת, משום שנאמר 'אז ירננו עצי היער', ולאחר מכן כתוב 'הודו לה', ואחר כך כתוב 'ואמרו הושיענו', לכן מנענעים גם באמירת 'הודו' וגם באמירת 'אנא ה' הושיעה נא', וכך היא שיטת השולחן ערוך שמנענעים בהודו פעם אחת, אבל שיטת הרמ"א היא, שמנענעים בכל 'הודו' שאומרים, ונהגו שהשליח ציבור מנענע באמירת 'הודו לה' כי טוב' הראשון, וכן מנענע כשאומר 'יאמר נא ישראל', אבל כאשר אומר 'יאמרו נא בית אהרן' וכן 'יאמרו נא יראי ה', לא מנענע, והחילוק ביניהם הוא, מבאר המשנה ברורה, שכשאומר 'יאמרו נא ישראל', זה כמו שהוא מזכיר לקהל שהם יגידו הודו, ולכן מנענע איתם, אבל כשאומר 'יאמרו נא' שהוא לא מדבר על כל כלל ישראל אלא רק על 'יראי ה' ועל 'בית אהרן' שאז זה לא פנייה לציבור, לא מנענע איתם.

סדר הנענועים

סדר הנענוע הוא כך, באמירת 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' צריך לנענע במשך כל הפסוק, ולכן בכל תיבה יעשה נענוע אחד חוץ משם ה' שבו לא מנענע, ובאמירת 'אנא ה' בכל תיבה ותיבה ינענע לשני כיווני אוויר, ובכל הנענועים יביא סוף הלולב נגד החזה, והאליה רבה מביא בשם האר"י, שהיה נשאר עומד במקומו ופניו למזרח, וכשצריך לנענע למערב, מנענע לאחוריו.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה

פוסטים נוספים

1/85
דילוג לתוכן