שאלה: מעשה באשה שלשה בצק בשיעור הפרשת חלה בערב שבת. חמותה, שהיא מסורתית, היתה אז בביתה, ובתה שהיא מעל גיל מצוות ג"כ הייתה בביתה. והנה הוצרכה בעלה הבית לצאת לקניות, וחמותה אמרה לה שהיא תמשיך לעסוק בבצק ולקלוע את החלות. הודתה לה בעלת הבית ואמרה לה שהיא ממנה אותה לשליח להפריש חלה.
חמותה נטלה חתיכת בצק וברכה "אשר קדשנו להדליק נר של שבת", שזו הברכה ששגורה בפיה ואמרה "הרי זו חלה". אמרה לה הבת שצריך לברך ברכת חלה ולא ברכת נר שבת, מיד התנצלה והחזירה את הבצק לעיסה ואמרה לבת שהיא תפריש חלה. הבת פתחה סידור ואמרה ברכת הפרשת חלה, הוציאה חתיכת בצק מן העיסה ואמרה "הרי זו חלה", וגם אמרה את התחינה הנוספת בסידורים.
כשחזרה האם לביתה ספרה הבת את אשר עשתה ואת אשר נגזר מן העיסה. אמרה לה האם: נראה לי שצריך לשאול את הרב האם זה בסדר.
תשובה: יש כאן שאלה חמורה, שאחר שהפרישה חמותה חלה החזירה אותה לעיסה כשהיא קדושה, ואף שלא ברכה כראוי אין הברכה מעכבת, נמצא שמעורב בעיסה חלה קדושה שאסורה באכילה. וההפרשה שהפרישה הבת אינה מועילה, מאחר שכבר הופרשה חלה, ונמצאת ברכתה לבטלה.
ויש לדון לתקן את כל זה על ידי שישאלו על ההפרשה של חמותה ותיעקר למפרע, שהרי חכם עוקר את הנדר מעיקרו, ואז יתברר שבשעה שהפרישה הבת היתה העיסה טבל והועילה הפרשתה בברכה כראוי.
אך דנו האחרונים בכה"ג שעשו הפרשה שניה לאחר הפרשה ראשונה ואח"כ נשאלו על ההפרשה, אם מועיל למפרע שתחול ההפרשה השניה. הגרש"ז אויערבאך זצ"ל במנחת שלמה (סי' ס"ב סי"ג) נקט בפשיטות שמועיל והאריך בראיות, ולעומת זאת בספר עקבי חיים לגרח"י קלפהולץ זצ"ל (סי' ל"ה) האריך לדון עם הגרשז"א והוכיח שלא מועיל, והביא שכן דעת הנפש חיה (סי' ב') ע"ש.
לכן להלכה פסק מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א שישאלו על הפרשת חמותה וגם על הפרשת הבת ויחזרו להפריש כראוי בברכה.