יעקב א. לוסטיגמן
שמוליק בן השבע צועד ברחובה של עיר, הוא עושה את דרכו מתלמוד התורה לביתו. יום הלימודים כבר הסתיים, והגיע הזמן ללכת הביתה.
הדרך אינה ארוכה במיוחד. הליכה של חמש או שש דקות אמורה להספיק. הלימודים בחיידר מסתיימים בשעה ארבע וחצי, כך שאפילו ביום חורפי בו שוקעת החמה מוקדם, עדיין שורר בחוץ אור יום.
גם התנועה אינה עמוסה במיוחד באזור בו הוא מתגורר, ומהחיידר עד הבית הוא צריך לעבור רק מעבר חציה אחד, שבו הוא ממתין עד שיגיע מבוגר ויעביר אותו בבטחה.
אבל שמוליק בכלל לא חושב על הדרך, גם לא על השמש שעדיין לא שקעה, ובוודאי שלא על התנועה.
הוא צועד בכלל בעקבותיה של נמלה גדולת מידות במושגים של עולם הנמלים. היא גוררת עמה גרגיר קטן, אולי פירור לחם, אולי מדובר בכלל בחלק מוופל בלגי טעים במיוחד. הנמלה צועדת אנה ואנה, ושמוליק בעקבותיה.
כך נוקפות הדקות והדרך שאמורה להימשך חמש דקות, מתארכת לה לשלושים דקות.
בינתיים יורד החושך ומכסה את הארץ, ואמא של שמוליק עומדת מודאגת בחלון הבית, ממתינה לילד החולמני וה'רחפן' שלה, שיסיים את חלומותיו וייזכר שיש לו בית שאליו הוא אמור להגיע.
הבעיה שבשלושים הדקות האחרונות עקב שמוליק אחרי נמלה שצעדה בכיוון ההפוך, עכשיו הוא צריך לחזור את כל הדרך…
ושלא תחשבו שדרך הזאת משעממת ומשמימה. נכון, נמלים הוא כבר לא יכול לראות לאחר שירד הלילה, אבל הוא כן יכול למצמץ בעיניו בעודו בוחן כל מכונית שמגיעה מולו, ומנסה למצוא את ההבדלים בין הפנסים של מכונית זאת למכונית האחרת…
באיחור של חמישים דקות הוא מגיע הביתה, ואמא שכבר חכתה לו קוצר רוח וכמעט החלה להתקשר לכל העולם בניסיון לאתר את הילד שנעלם, מתנפלת עליו בכעס לא מוסתר:
"למה לא באת מיד הביתה? למה אתה תמיד מרחף בדרך? למה אתה לא יכול פשוט לצעוד חמש דקות ולבוא הביתה? חסרים לך משחקים בבית שאתה צריך לשחק עם נמלים ברחוב???".
"למה" יאמרו הגויים…
צורת הפנייה הזאת חוזרת על עצמה אלף פעמים. לא רק אמא של שמוליק שואלת אותו 'למה', אימהות רבות עושות את הטעות הזאת, ולא פחות מהן גם אבות רבים שואלים 'למה'. גם המלמדים והמורות בבית הספר נוהגות לשאול 'למה', וחשוב לדעת שזאת טעות קשה.
למה באמת?
כי צורת הפנייה הזאת גורמת לילד לחפש הצדקה למעשיו.
למה לקח לך 50 דקות להגיע הביתה??? פשוט, כי היה לי מעניין בדרך!
למה אתה לא יכול לבוא מיד הביתה??? מה לעשות, אני טיפוס חולמני… זה אני!
למה לא שטפת את הכלים? לא היה לי זמן, הייתי עסוקה בשיחה עם חברה!
למה הרבצת לאחותך הקטנה? כי היא עצבנה אותי!
למה אתה לא מרוכז בתפילה? כי אני לא מבין את המילים שכתובות בסידור…
עצם הפנייה בסגנון של 'למה', גורמת לנשאל, באופן אוטומטי ובלתי רצוני, למצוא הסבר למעשיו. ההסבר לא חייב להיות מספק, בדרך כלל זה יותר 'תירוץ' ופחות 'תשובה' שתניח את דעת השואל, אבל הילד שעשה את הטעות יוצא עם הרגשה שהמעשה שלו אינו נורא כל כך, כי הרי יש לו הסבר ל'למה'.
למעשה מדובר בנגזרת שנובעת מההבדל בין 'שאלה סגורה' ל'שאלה פתוחה'. ההבדל בין שני הסגנונות הללו תהומי, למרות שהוא נראה קטן ולא חשוב בכלל, אבל זה כבר עניין למאמר נפרד.
הסבר לא מספק
מעבר לעובדה שהפנייה בסגנון של 'למה' גורמת לילד למצוא ולהמציא תירוצים להתנהגותו, יש כאן עניין נוסף חשוב לא פחות.
המלמד שואל את שמחה'לה למה הוא הרביץ לשרוליק. שמחה'לה 'הסביר' למלמד ששרוליק זמזם מנגינה שמעצבנת אותו והוא לא יכול לסבול אותה. בגלל זה הוא הרביץ.
מה עושה המלמד?
הוא מעניש את שמחה'לה ואוסר עליו לצאת לחצר בהפסקות במשך שלושה ימים…
למה? כי הוא חושב שהמנגינה שזמזם שרוליק לא מעצבנת? כנראה שהוא לא באמת שמע אותו מזמם. אולי אם הוא היה שומע ומתעצבן כמו שמחה'לה, גם הוא בעצמו היה מרביץ לשרוליק???
הילד יוצא עם הרגשה שנעשה לו עוול.
זה לא שהוא נענש בגלל שהוא הרביץ לשרוליק…
הוא נענש בגלל שההסבר שסיפק למלמד לא הניח את דעתו!
למה הרבצת?
אם המלמד לא היה שואל את שרוליק 'למה הרבצת?' אלא פשוט מודיע לו: "אצלנו בכתה לא מרביצים ומי שמרביץ מקבל עונש, ואסור לו לצאת לחצר בהפסקות במשך שלושה ימים", מה היתה ההגשה של הילד המכה, בכזה מקרה?
הוא היה מרכין ראש בהכנעה ומקבל עליו את הגזרה.
כמובן שעדיין סביר להניח שהוא יחשוב שנעשה לו עוול, ושהמכות שהעניק מכל הלב לחבר שלו, הגיעו לו שצדק וביושר, אבל הוא גם מבין שהמלמד מעניש כל ילד שמרביץ, ולא משנה מה היה המניע ומי היה המכה או המוכה.