אליעזר (לייזר) רוט
מעשה מיוחד במינו סיפר הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א, בעת שנשא דברים חוצבי להבות, באחד מעמדי 'דרשו' בעבר. היה זה במעמד החותם של שרשרת הסיומים שנערכו בשנת תשע"ב, לאחר סיום הש"ס במחזור ה-י"ב של 'הדף היומי', וסיום מסלול 'קנין הלכה' ב'דרשו' ועוד.
הגרצ"מ שליט"א עסק בעניין של גודל קדושת התורה, אשר המאור שבה מחזיר את העוסקים בה למוטב, וסיפר את הסיפור הבא:
"יהודי אחד הגיע מארה"ב לארץ הקודש, ושמע על חבר ותיק מהישיבה שלמד אתו שנים רבות קודם לכן, וכיום משמש כראש כולל חשוב.
"היהודי הופתע מאוד מהשמועה, משום שאותו חבר התדרדר מאוד בנערותו, עד שנזרק מכל הישיבות והתגלגל לרחוב. החבר שהגיע מארה"ב בטוח היה כי חברו משכבר הימים בוודאי כבר פרק מעליו כל עול תורה ומצוות חלילה, אין לו שום קשר לתורה הקדושה, והנה עכשיו הוא שומע שהלה מכהן כראש כולל חשוב וכבר העמיד תלמידים הרבה…
"גמר היהודי אומר, והחליט לחזות בפלא במו עיניו. בירר את כתובתו המדויקת של אותו ראש כולל, והגיע לבקר אותו כדי לראות היעמדו דברי האומרים כי אכן מדובר באותו אדם.
"כשהגיע נדהם לראות שאכן אותו חבר הפך לראש כולל, תלמיד חכם מופלג. ניגש אליו לחץ את ידו בחמימות ולא הסתיר את התרגשותו הגדולה למראה החבר הוותיק ששב למוטב ועלה על דרך המלך, ולא זו בלבד שחזר להתנהג כאחד האדם, אלא גם עלה ונתעלה במעלות התורה והיראה.
"תוך כדי הדברים הזמין אותו ראש הכולל להיכנס עמו לחדרו כדי שיוכלו לשבת בנחת ולשוחח, להשלים פערים וגם לשמוע זה את קורותיו של זה, מאז נפרדו דרכיהם.
"כשנכנסו אל החדר, ראה האורח כי על הקיר, מול מקום מושבו של ראש הכולל, תלויה תמונה ענקית של אחד מראשי הישיבות בארה"ב. התמונה היתה בגודל שאינו בפרופורציה עם שאר החדר, ומתוך כך הבין הלה כי לראש הכולל יש קשר מיוחד במינו עם אותו ראש ישיבה.
"סיפר לו ראש הכולל את המעשה הבא, שממנו יש ללמוד עד כמה גדול כח התורה להחזיר תועים למוטב.
"באותן שנים הלכתי והתדרדרתי עד שאיבדתי את הצורה היהודית שלי", העיד ראש הכולל על עצמו, "גידלתי שערות ארוכות כדרכם של ה'היפים' באותן שנים, בגדי היו מוזנחים, וכל ישותי העידה עלי כי הנני אדם זרוק מכל העולמות, שפרק כל עול חברתי ומוסרי, ושאין לו בעולמו אלא רק לעבור את הרגע הנוכחי בשלום, בלי לחשוב בכלל על מה שיקרה עמי ברגע הבא.
"עברה תקופה, מעט החסכונות שהיו לי הלכו ואזלו, לא היו לי מקורות הכנסה, ואט אט התחלתי לרעוב ללחם, פשוטו כמשמעו.
"הבנתי שאין מנוס, ואהיה חייב לעבוד, לפחות כמה שעות בשבוע, כדי להרוויח כמה דולרים שבהם אוכל להחיות את נפשי.
"והנה צדה עיני מודעה קטנה על לוח המודעות, בה היה כתוב שישיבה מקומית מחפשת עובד ניקיון למספר שעות בשבוע. המודעה פנתה לכל מאן דבעי, יהודי וגוי כאחד, מה זה משנה מי מנקה את הרצפות?
"ניגשתי לישיבה, וביקשתי לפגוש את ראש הישיבה כדי לומר לו שאני רוצה להתקבל לעבודה. כשהגעתי הבחין ראש הישיבה מיד כי יהודי הנני, ולאחר ששאל כמה שאלות גם הבין שאני מגיע מרקע ישיבתי, ושדף הגמרא אינו זר לי…
"הוא אמר לי בצער רב כי את משרת המנקה הוא כבר נתן למישהו אחר שהתדפק על דלתו לפני, אבל אז אורו עיניו והוא הציע לי הצעה אחרת…
"מנקה כבר יש לנו, אבל אנחנו צריכים מגיד שיעור… אתה תהיה המגיד שיעור החדש שלנו!
"לרגע חשבתי שאני הוזה. עומד יהודי שהתדרדר, אני נראה כמו גוי גמור, בגדי מלוכלכים ובלויים, שערי סתור ופרוע, אין בי שמץ של מראה יהודי, וראש הישיבה רוצה שאהיה מגיד שיעור וארביץ תורה לתלמידים…
"אהה… הבנתי את כוונתו", חלפה במוחי המחשבה, "הוא רוצה שאני אסתפר, שאלבש בגדים ישיבתיים וכך הוא רוצה למשוך אותי חזרה… מה אני ילד קטן? ככה מנסים לפתות אותי עם כסף?".
"אבל מצד שני הייתי מאוד זקוק לכסף, התלבטתי אם לקבל את ההצעה או לא, ואז הפתיע אותי ראש הישיבה שהבין את הלבטים שלי… "אתה לא צריך להסתפר ולא להחליף בגדים. הדבר היחיד שאתה צריך לעשות זה להביא איתך גמרא מסכת בבא מציעא, להכין שיעור ולהתחיל למסור…".
"וכך הגעתי למחרת עם בבא מציעא, עם בגדים מוזנחים ומראה זרוק, עם רעמת שיער מתולתל ומבולגן שעליה נחה לה כיפה שחורה שחוברה לשיער עם כמה וכמה סיכות כדי שלא תיפול באמצע השיעור…
"התחלתי למסור שיעור, להכין את השיעור הבא, ולאחר מכן עוד שיעור. שקעתי בלימוד, ובתוך זמן קצר השיער גולח, הבגדים הוחלפו והפכתי להיות בחור ישיבה לכל דבר ועניין, אלא שהפעם אני לא הבחור הזה שהמשגיח כל הזמן צועק עליו שהוא צריך לקום מוקדם ולהקשיב בשיעורים וללמוד בסדרים. עכשיו אני מגיד שיעור, אחד מחברי הצוות החינוכי בישיבה!
"מאז התחתנתי, הקמתי בית, הפכתי לאברך כולל ובהמשך לראש כולל ומרביץ תורה, וכל זה בזכות אותו ראש ישיבה. כי כשכולם ראו בי 'היפי' זרוק ומוזנח שאין תקווה לאחריתו, הוא ראה ראש כולל השוקד על תלמודו! לכן תמונתו של ראש הישיבה תלויה בחדרי כדי שאזכור יום יום ושעה ושעה בזכות מי הגעתי לכאן, וכיצד עלי להתנהג כדי שאזכה בסייעתא דשמיא להשפיע גם אני על סביבתי לטובה, כפי שהשפיע ראש הישיבה עלי".
עד כאן הסיפור שסיפר הגרצ"מ זילברברג באותו המעמד שהתקיים לפני כעשר שנים.
הגרצ"מ דיבר על הנושא של 'המאור שזה מחזירו למוטב', ואכן נכונים ונכוחים היו דבריו, אבל יש בסיפור הזה רעיון נוסף…
הרי הבחור הזה למד תורה גם בנערותו, לפני שהתדרדר, ומדוע אז לא החזיר אותו המאור למוטב? כנראה שהסביבה לא תמכה בהרגשה הזאת, לא האמינה בו ולא נתנה לו סיכוי. אולי היו סיבות שבגינן הוא התדרדר עוד ועוד למרות שלמד תורה כמו כל בחור ישיבה רגיל.
מה שראש הישיבה ההוא עשה עם ה'היפי' היה מעשה חינוכי ממדרגה ראשונה: הוא נתן בו אמון!
הוא לקח 'היפי' שנראה כמו גוי ואמר לו: "אני לא רואה היפי, אני רואה מגיד שיעור, אני רואה ראש כולל, אני רואה כאן ראש ישיבה!!!".
טבע האדם, שכשמאמינים בו, כשתולים בו ציפיות, הוא משתדל לעמוד בהן. כשההורים משדרים לילד שהם בטוחים במיליון אחוז שהוא לא משקר להם, הילד לא ישקר! גם אם הוא ישקר חלילה פעם או פעמיים, הוא ירגיש שהוא מאכזב את ההורים שלו, ולכן הוא לא יעז לעשות זאת.
אבל לא מספיק שההורים אומרים לו שהם מאמינים בו ובטוחים שהוא לא משקר. למעשה הם בכלל לא צריכים לומר לו זאת. דיבורים כאלו, אין בהם שום תועלת.
ההורים צריכים לשדר לילד את ההרגשה הזאת, לגרום לו להבין מעצמו שהם סומכים עליו, שהם בוטחים בו שהוא אומר רק אמת.
כך גם לגבי כל התנהגות אחרת. אם ההורים בטוחים במאת האחוזים שהילד שלהם לא לוקח דבר שאינו שייך לו, הוא יודע שאם הוא ייקח דבר שאינו שלו הוא יאכזב אותם, והדבר האחרון שהילד רוצה זה לאכזב את הוריו, או את המלמד בחיידר וכדו'.