שאלה: הלכתי ברחוב ועברה אישה ומצאה שטר של מאה שקלים, ואמרה לי שכנראה זה נפל ממני כיון שאני עברתי עכשיו באותו מקום. אמרתי לה שאני מסופק אם זה נפל ממני וע"פ הלכה הרי זה שלה כדין מוצא אבדה שאין בה סימן. אמרה לי שהיא בלאו הכי היתה נותנת את האבדה לצדקה, לכן היא מוסרת לי, ואם זה שלי אקח לעצמי ואם לא – אתן לצדקה, והלכה משם.
כעת נתעוררתי, שלפי ההלכה מציאת אישה לבעלה, וכיון שע"פ הלכה דבר שאין בו סימן שייך למוצא, יוצא שבעלה זכה בזה, ויתכן שהוא לא מסכים לתת כזה סכום לצדקה, א"כ אולי מוטל עלי לחפש מי הוא בעל האישה הזאת ולהשיב לו את הכסף. מצד שני, כיון שרצתה לתת לצדקה יתכן שיש כאן נדרי צדקה ואני מחויב לתת לצדקה ע"פ דיבורה.
בקיצור, מי הוא בעל המאה, בעלה או קופת הצדקה?
תשובה: יכול ליטול את הכסף לעצמו ואינו מחויב לתת לצדקה.
והטעם, שמתוך דבריה נראה שאינה בקיאה בהלכות אבידה וסבורה שיש מצוה להשיב דבר שאין בו סימן או עכ"פ לתתו לצדקה, א"כ ודאי לא נתכוונה לזכות לעצמה. אלא שיש לדון ע"פ המבואר בקצוה"ח (סי' ר' וסי' רס"ט) שניתן לזכות בהפקר לצדקה גם כשאינו רוצה לזכות לעצמו, א"כ קנתה בקניין יד לעצמה. אכן נראה שלא היתה לה החלטה לתת לצדקה ורק נתנה לו בתקוה שייתן לצדקה אם אינו שלו, ומסתבר שלא היתה כוונת הקנאה לצדקה. לכן נראה שיכול לטול לעצמו כדין המוצא דבר שאין בו סימן.