כיצד מחנכים ילדים ב'כבוד בית הכנסת'
סיפר בנו של מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל, הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ שליט"א, רב ביהכ"נ 'הליגמן' ב"ב: "כשהייתי ילד שוחחתי עם חבריי בזמן התפילה, אחרי התפילה אמר לי רבינו: "אל תבוא לבית הכנסת במשך חודש, אתה עדיין מדי קטן ולא יודע להתנהג כראוי". כך חינך רבינו באופן חיובי בלי לפגוע, וגם לתת את האתגר לרצות להיות גדול.
כיצד צריך לקבוע זמני תפילות בבית הכנסת
סיפר מו"ר חתנא דבי נשיאה הגרמ"מ לובין שליט"א: ידוע שיש מחלוקת איך להכריע במחלוקת הגר"א והמג"א לגבי סוף זמן קריאת שמע, בספר חזו"א מצדד כהגר"א ולא הכריע, אמנם יש שמועות שגם למעשה הקל בזה, שנתן שבחורים ימשיכו לישון עד זמן הגר"א.
מו"ח זצ"ל מאד חרה לו דבר זה, לא יתכן שתהיה הנהגה של בן תורה לכתחילה כסוף זמן ק"ש של הגר"א – אף אם כך הדין. ואצלו בבית הכנסת לא נתן שיהיה מנין בזמן ק"ש הגר"א, כי היה ברור לו שהנהגה של בן תורה לא יתכן שתהיה באופן שלפי המג"א עובר בדאורייתא בכל יום. ובפרט שזה קובע את כל צורת הנהגת היום של האדם שצריכה להתחיל עם מה שכתב ברמ"א 'שויתי ה' לנגדי תמיד', ואילו ללכת לישון מתוך ידיעה שהולך לקום בזמן ק"ש המאוחר, זה מטביע חותם לא ראוי על האדם. האמת נשארה אמת, הוא לא התפעל מהטענה שהחזו"א עשה מעשה אחרת [ואדרבה: אתה רוצה להיות כמו החזו"א?! תקום להתפלל כוותיקין כמו שהחזו"א היה קם!].
עליה לתורה
סיפר בנו הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ שליט"א: ההנהגה שלו שאני זוכר מאז שהייתי ילד, וכך היה תמיד – כשהיו קוראים לו לעלות לתורה הוא היה רץ לבימה, כיון שכתוב שצריך לרוץ וזה כבוד התורה. יש כאלה שכשקוראים להם 'יעמוד' הם לא מזדרזים, זה לא נכון, כשקוראים לעלות לתורה צריך לרוץ מיד.
סיפר לי הרב אליהו שלזינגר רבה של גילה, שבילדותו היה מתפלל עם אביו בביהכ״נ 'הליגמן', וזה נחרט לו ההנהגה הזאת של כבוד התורה, איך שאבא היה רץ לעלות לתורה, וכך הוא הנהיג בביהמ״ד שלו.
להגיע לבית הכנסת מוקדם
סיפר נכדו הרה"ג רבי יעקב ישראל קרליץ שליט"א: הוא תמיד הקפיד בכל תפילה לבוא לבית הכנסת כמה דקות קודם, לפחות עשר דקות, רבע שעה ולפעמים אפילו יותר, כדי להתכונן לתפילה. הוא היה יושב במקום שלו ומתכונן לתפילה, בינתיים הוא היה מוציא מהארון שלידו כרך מהטור והיה לומד עד שמגיע הזמן של התפילה. לפעמים כשכבר היה יותר סמוך לתפילה הוא לא היה מוציא ספר מהארון, הייתי שואל אותו להביא איזה ספר בינתיים, הוא היה מצביע לי על הסידור ואומר לי: אני מתכונן לתפילה. לפעמים הוא היה לומד בהלכות שכתובות בסידור, אבל רוב הפעמים היו רואים אותו מרוכז ומתכונן לתפילה.
וכמובן שהתפילה היתה בהתאם. הקריאת שמע שלו, כמו שכולם מספרים, זה היה ממש מעמד של קבלת עול מלכות שמים. אני זוכר פעם אחת שהוא התעכב לפני שיצא מהבית, זה היה כבר עשר דקות לפני מעריב. הוא עמד לצאת מהבית וראה את השעה, אז הוא אמר "כבר איחרנו". שאלתי אותו: הרי הדרך לוקחת לכל היותר עשר דקות, אז אנחנו נספיק. הוא אמר לי: "צריך לבוא לתפילה לכל הפחות כמה דקות קודם,. בסוף היה שם אחד מבני הבית שהציע להסיע אותו ברכב וזה יקצר את הזמן, והוא יוכל לבוא כמה דקות קודם. וכך הווה.
והוסיף לנו (לגיליוננו) נכדו הגאון רבי נחום מאיר אוסטרן שליט"א, ששמע פעם מאחד השכנים מהבניינים הסמוכים לבית מרן זצוק"ל, שפעם אחת ראה את מרן בעוד ליל כשעה לפני תפילת שחרית הולך לבדו ברחוב, ניגש אליו ושאלו מה עושה הרב בכזאת שעה מוקדמת? ענה לו מרן, שהוא התעורר, ומפחד לחזור לישן שמא לא יקום בזמן לתפילת שחרית ולכן החליט לילך לביהכ"נ מוקדם. והוסיף לנו נכדו, שמרן זצוק"ל היה מאוד מקפיד על כבוד התפילה, והנהיג שהש"ץ יגש ל'עמוד' כבר החל מפסוקי דזמרה ולא רק בישתבח.
(גיליון קדושת בתי מקדש מעט)