1. למי שאינו מבין, נראה השרטוט כקישקוש אחד גדול
ה"חפץ חיים" זצ"ל היה רגיל להמשיל את התורה למפה של בנין רב קומות שמשרטט ארכיטקט. למי שאינו מבין, נראה השירטוט כקשיקוש אחד גדול. הוא מלא בקווים עקומים, בנקודות שחורות ובעיגולים שונים ומשונים המלכלכים את הדף הלבן הגדול. כמובן, רק מי שמבין יודע שלכל נקדה, לכל קו, יש משמעות עמוקה, וכל הבנין כולו תלוי בהם ועומד עליהם.
ואם יבוא שוטה וירצה למחוק נקדה אחת שנראית לו מיותרת, או לישר קו אחד שנראה לו עקום – הריהו הורס במעשהו את הבנין כלו! כל שנוי קל בשרטוט מסכן הוא והרה גורל, ועלול לגרום להתמוטטות הבנין כולו!
כך בתורה, אם יבוא מישהו ויחליט למחוק אות אחת מהתורה הקדושה, ולומר: 'זה כבר לא אקטואלי להיום. צריך להתאים את התורה לזמן…' וכיוצא בזה, הריהו כאותו שוטה הרוצה למחוק קו אחד – שלא מוצא חן בעיניו – משרטוטו של הארכיטקט. מחיקת אות אחת מהתורה הקדושה, חלילה וחס, היא החרבת עולם!
2. התורה – ישרה, אתה הוא העקום!
הגמרא (ערובין יג ע"א) מספרת על רבי מאיר שבא אצל רבי ישמעאל, "אמר לי: בני! מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר [סופר] אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מיתר אות אחת – נמצאת מחריב את כל העולם כולו".
רש"י מביא דוגמא למחסר אות: "וה' אלקים אמת" אם תחסר אל"ף מהמילה "אמת" – הרי אתה מחריב, ודוגמא למיתר אות: "וידבר ה'" אם תוסיף אות אחת למילה "וידבר" ותכתוב "וידברו" – נמצאת מחריב את העולם.
שוטה שבעולם! הקו הזה שנראה בעיניך כקו עקום – הוא זה שמעמיד את הבנין כולו ישר, על תלו!
אם משהו מהתורה הקדושה נראה לך לא הגיוני, לא נוח, לא מתאים – הבעיה היא בך! בסכלותך ובטפשותך אינך מבין שהתורה מעמידה את כל העולמות כולם, וכל שינוי – ולו הזעיר ביותר – מחריב עולמות! התורה – ישרה, אתה הוא העקום!
אין לעשות בתורה הקדושה שום שינוי. כבר אמר הכתוב (שמות יט, יב): "השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו, כל הנגע בהר מות יומת".
התורה שבכתב היא הארכיטקטורה, התוכנית, לכל התורה שבעל פה. על פיה נבנו כל הבנינים של התורה שבעל פה.
משום כך תלמידי החכמים, הממצים את עמק העיון בתורה, נקראים "בנאים". כמו שדרשה הגמרא (ברכות סד ע"א) את הפסוק (ישעיהו נד, יג) "וכל בניך למודי ה'" – "אל תקרי בניך אלא בוניך". הם, הדורשים את התורה שבכתב, בונים על פיה את כל התורה שבעל פה, על כל פרטיה ודקדוקיה, דרשותיה והסתעפיותיה.
חכמי התלמוד הם שידעו לקרוא את השרטוט של התורה שבכתב, ששרטט באצבע אלקים, ועל פיו לבנות את הבנין כלו.
דוגמא נוספת לאותו רעיון הוא הגלובוס. נוכל לראות בו מדינות גדולות, המשתרעות על פני שטח גדול, אך ישנן גם כאלו, שגודלן כגודל נקודה זעירה. כל בר דעת מבין, כי מי שימחק ממנו נקודה קטנה – מחק מדינה שלמה!
כך בדיוק חייב כל בר דעת להבין, כי כל ויתור על קוצו של יו"ד מן התורה הקדושה – מוחק עולמות שלמים שנבנו על פי אותו קוץ, על פי אותו תג.
3. על ידי לימוד התורה יודעים כיצד להתנהג עם ההורים, עם בני הזוג, עם הילדים והשכנים
כששאלו את ה"חפץ חיים" אודות לימוד חכמות חיצוניות, השיב:
העולם זקוק לכל בעלי המקצועות – טייסים ומהנדסים, חייטים ועובדי נקיון. יש כאלו שעוסקים במקצועות שנראים יותר מכובדים, ויש כאלו שעוסקים במקצועות פחות מכובדים. את כולם צריך, העולם לא יוכל להתקיים בלעדי אף אחד מהם. אולם יש להבין ולזכור: התורה הקדושה הרבה יותר גבוהה, גם מאותם מקצועות הנראים מכובדים ביותר! יש בה את כל החכמות שבעולם! אשרי מי שבחר במקצוע התורה והעדיף אותו על פני כל חכמה אחרת.
לכן, גם אלו שבחרו להתעסק במקצוע זה או אחר, צריכים להקדיש זמן, בכל יום, ללימוד התורה. אמנם הם מתעסקים ב"ארץ", אך עליהם לזכור, כי חובה להקדיש זמן ל"שמים"!
אשריהם של אותם בני עליה מועטים שתורתם אמנותם, תלמידי חכמים העוסקים בתורה יומם ולילה, שבחרו ב"שמים", והעדיפו את המקצוע הנעלה והמרומם ביותר.
תכלית העולם היא דבר אחד – לימוד התורה הקדושה. בתורה כלול הכל, "הפך בה והפך בה, דכלא בה" (אבות ה, כא).
על ידי לימוד התורה יודעים כיצד להתנהג בכל ענין: עם ההורים, עם בני הזוג, עם הילדים והשכנים, בעבודה, ועם הפועלים – הכל כתוב בתורה.
אין חכמה עלאית כמו התורה הקדושה, בשבילה ברא ה' יתברך את כל העולם כלו.
4. כאשר אדם שוכר חנות ברחוב או בקניון מרכזי.
רק באמצעות לימוד התורה ניתן לזכות להיות שלמים ומתוקנים. רק לומד התורה זוכה להיות האדם השלם הדומה לקונו.
ה"חפץ חיים" זצ"ל מבאר זאת באמצעות משל נפלא:
כאשר אדם שוכר חנות ברחוב או בקניון מרכזי, מקום שנכנסים ויוצאים בו בכל יום עשרות אלפי אנשים, הוא משלם דמי שכירות גבוהים ביותר, מלבד תשלום המסים לעיריה.
לכאורה אין מובן פשר הדבר: לשם מה הוא מוכן לשלם סכום עצום זה לשכירת החנות? וכי הוא רוצה לעבד רק בשביל השכירות?
אולם לאמיתו של ענין צעד זה משתלם ביותר, שהרי שוכר החנות מצפה, שעל ידי פתיחת עסק במקום זה דוקא, הכנסותיו בהמשך תהיינה כה גבוהות, עד שתכפלנה ותשלשנה את דמי השכירות והמיסים. לכן שכר חנות במקום כזה.
הנמשל: הקב"ה ברא את העולמות כולם, ו"שכר" גם את העולם הזה.
לכאורה יבוא השואל וישאל: לשם מה ה' יתברך צריך את העולם הזה? "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" (מלכים א ח, כז), ה' יתברך בורא הרים וגיאיות, צפורים ועופות, חיות ובהמות, חטה, שעורה, גפן, תאנה ורמון, שמש וירח, כוכבים וגלקסיות, מה תכליתו של כל זה העולם?
אם הבורא יתברך ברא את העולם הזה – אומר ה"חפץ חיים" – ודאי יודע הוא שיצא לו מכך רוח גדול מאד שאין כדגמתו. ומהו?
התכלית של כל ה"חנות" הזאת שנקראת "העולם הזה" – זו התורה הקדושה. אם בני האדם ילמדו ויהגו בה, הרי שה' יתברך כביכול "השיג" את מטרתו בבריאה.
אדם הפותח חנות, יודע שזמן רב יחלף עד שישיג את מטרתו. בהתחלה מגיעים קונים מועטים, והוא אינו מכסה אפילו את השכירות, אבל אט אט העסק פורח ומשגשג.
חלפו שנים רבות מעת בריאת העולם, ועדין לא נתנה התורה. בדור הפלגה היה צורך להחליף את "המדפים" בחנות, ובדור המבול החלפה "הסחורה" כולה בחדשה…
אך בסופו של דבר הגיע העולם ליום הנכסף: "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" (א, לא), יום שישי בסיון המיחל, בו נתנה תורה לישראל, יום מתן תורה – היום שבו התממשה כל תכלית בריאת העולם.
5. כלי המלחמה של היצר
משל לשתי מדינות שלחמו זו בזו. אחת המדינות היתה בעלת עוצמה רבה. היא היתה מדינה גדולה וחזקה, וכן היו ברשותה כלי נשק עצמתיים, ולכן חיליה הצליחו בקרבות הרבים, הרגו, הרסו ושבו.
יועצי המדינה המובסת, שידעו כי צפויים למדינתם כשלונות רבים נוספים, התכנסו ודנו במצבם הקשה. מסקנתם היתה, שבאופן טבעי אין להם סכוי לנצח. חיל מדינת האויב גדול וחזק מהם, ואם ילכו בדרך המלחמה לא תהיה בררה אלא להכנע ולהרים ידים.
הם הבינו, כי הדרך היחידה לנצח את האויב היא רק אם יצליחו למצוא את מקום מצבורי הנשק של האויב ולקחת ממנו את כל כלי המשחית.
הלכו וחיפשו את מצבורי הנשק. כשמצאו אותם תכננו איך לכבשם ולרוקנם בזריזות. חיש מהר נשלחו מספר קבוצות קומנדו למחנה האויב. באישון לילה הפתיעו את האויב ולקחו את כלי המשחית שהיו ברשותו.
למחרת בבקר, כאשר התכוננו האויבים למלחמה, גלו למורת רוחם שכל כלי נשקם נעלמו, מיד הרימו ידים ונכנעו.
המדינה העוצמתית נכנעה לפני המדינה החלושה, כי הנשק נמצא אצל המדינה החלושה.
התורה הקדושה היא הנשק הגדול והחזק ביותר נגד היצר הרע. "בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין" (קדושין ל ע"ב).
היצר הרע יודע זאת היטב, ולכן כל מלחמתו, מגמתו ועסקו הם לבטל את לומדי התורה. אם נתאמץ לעסק בתורה ולהגות בה יומם ולילה – נצליח להביס את היצר הרע.
"אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נמוח, אם ברזל הוא מתפוצץ" (סוכה נב ע"ב). הנשק שלנו הוא התורה, באמצעות לימוד התורה נצחוננו בקרב מובטח, וליצר הרע אין אלא להכנע ולהרים ידים.
לכן התורה פותחת במלה "בראשית" – בשביל התורה וישראל שנקראו ראשית, ללמדך שאם ילמדו ישראל את התורה הקדושה יצליחו בכל מעשי ידיהם וינצחו את אויביהם.
(מתוך הספר 'משכני' בראשית)