מה חווה התלמיד מכיוון המחנך?
דרישות. דרישות. דרישות.
המחנך דורש הקשבה. הוא דורש ציות. כתיבת עבודות. שיעורי בית. המחנך מפעיל קפדנות ולחץ לימודי. המחנך יכול לגעור, לכעוס ואפילו להעניש.
התלמיד מסתכל על עולמו, ובלי שיהיה מודע לכך, הוא מנתח את גורמי ההשפעה בחייו, ומגלה כי היחיד שאין לו ממנו שום הנאה – הוא המחנך. זהו הגורם האפור, שכל כולו דרישות ותביעות, שתמיד אינו מרוצה ותמיד מצפה מן הילד לעשות את הדבר שהוא מנסה כל כך להתחמק ממנו: לעבוד.
המשפחה מזמנת הנאה. החברים מספקים חוויה טובה. ולמולם, כאן יש גורם, בעל כוח רב והשפעה רבה – אשר רק דורש עבודה אינסופית, יום אחרי יום, בלי ויתור. ככל שהגיל עולה, עולות הדרישות והעבודה קשה יותר ויותר.
היכן יפגוש הילד את ההנאה מגורם השפעה זה? גם ילד אינטלקטואל, שאוהב ידע ומלא בסקרנות, ינסה לברוח ממטלות; וכהגדרת חז"ל – "כתינוק הבורח מבית הספר". והאבסורד הגדול הוא, שאת רוב שעות העירנות שלו התלמיד מעביר בתוך המסגרת התובענית הזו.
ומתוך ניתוח זה – אנו מגיעים לשלב שאליו אנו חותרים: 'הרחבת השפעתו של המחנך'.
המחנך יכול להשפיע על תלמידיו הרבה מעבר להקניית חומר לימודי. מציאותו אינה חייבת להסתכם בעיני התלמיד כדמות בעלת דרישות לימודיות ומשמעתיות, ותו לא.
המחנך החכם יכול להרחיב את השפעתו במסגרת הכיתה עצמה, ועוד מעבר לכך – הוא יכול לגרום שהשפעתו תמשיך עם התלמיד גם כשהוא מצוי במעגלים האחרים של חייו – במעגל המשפחתי ובמעגל החברתי. הרחבה זו תגביר מאוד את כוחו של המחנך, ותגביר עד מאוד את שיתוף הפעולה של התלמידים איתו.
הרחבה זו תלויה, בשינוי התדמית הנוקשה של המעגל החינוכי, והפיכתו למעגל שיש בו חוויה ונעימות.
הכיצד?
השפעת המחנך בערוצים נוספים במסגרת הכיתה.
בדרכים רבות, יכול המחנך לדאוג לכך שעולם הלימודים לא יצטייר בעיני התלמידים כמקום של דרישות, עבודות ומטלות בלבד. כל המתעניין ימצא כר נרחב ומאגר בלתי נדלה של רעיונות כיצד להפוך את הכיתה למקום חווייתי, עשיר בתכנים מעניינים, מקום המעניק תחושה טובה ושמחה.
כיתה חווייתית היא כיתה שתמיד יש בה התרחשות מעניינת ותמיד קורים בה דברים שהם מעבר לסתם לימוד יבש ומטלות למילוי. אפילו שיעור פשוט יכול להפוך מסתם שיעור לשיעור מהנה, כשהשיעורים והעבודות משולבים בסיפורים, בהומור ובזרימה טובה; וקל וחומר כאשר בחיי הלימודים משובצים גם מבצעים, טיולים, תכניות יפות ומגוונות.
מחנך שמשקיע בכל אלה, ימצא בוודאי שתלמידיו אוהבים להיות בכיתה ושמחים הרבה יותר לשתף פעולה איתו.
הנה כך מספר מחנך:
בכיתתי, התלמידים אינם רוצים להפסיד ימי לימוד. הם מתחננים להורים שלא יידרשו להשתחרר משיעוריי, וכבר היה תלמיד שהיה חולה וניסה כל הזמן להצטייר כבריא כדי שירשו לו לשוב כבר ללימודים…
'איך אתה עושה את זה?' שואלים אותי. ובכן, אני משתדל שסדר היום יהיה נעים ככל האפשר. אני עשוי להפתיע את תלמידיי ביום חם עם בקבוקים של שתיה קרה ומתוקה; לפעמים הופך פתאום שיעור רגיל להפקה שלמה של הצגה עם תלבושות ואפילו תפאורה. הכיתה פעילה ואני מנסה לגרום לכולם להשתלב, שאף אחד לא יהיה מנותק מן המתרחש. אם קשה למישהו בכתיבה, אני מתיישב לידו כותב איתו ובאופן כללי מוודא שלא יהיו תלמידים אבודים או מתוסכלים. האם אני עובד קשה יותר ממלמד אחר? סביר שכן, אבל אני לא מרגיש ככה. אני רוצה שכל ילד מהכיתה שלי, אשר ישאלו אותו איך עבר עליו היום – יספר בעיניים בורקות על משהו מיוחד שקרה בכתה בדיוק היום. אני רוצה שילדים לא ירצו לפספס יום אחד מהחוויה הכיתתית שלנו.
כלי מוצלח נוסף שיהפוך את הלימוד למשמעותי ויקר עבור הילד, הוא שימוש במילוי מטלות ועבודות ככלי להבלטה ולהחשבה של כל תלמיד.
כל אדם מגיל צעיר ועד שיבה, רוצה להרגיש חשוב, מוצלח ובעל ערך; כולם רוצים לממש את היכולות שלהם, רוצים שיכירו שהם 'משהו מיוחד'.
במסגרת הכתה, המחנך יכול לספק לכל תלמיד תחושת ערך עצמי. על ידי שיתוף בשיעורים ובמטלות הלימודיות, ניתן להעמיד בפני התלמיד הזדמנויות להוציא לאור עולם את כשרונותיו, ולהראות לכל – ובעיקר לתלמיד עצמו – עד כמה הוא מיוחד ואילו מעלות מיוחדות יש בו.
ולסיכום – מחנך המנהל את כיתתו תוך יצירת חוויות והווי מהנה, ופועל להוציא מהכוח אל הפועל את כישורי כל יחיד ולהעניק תחושת הצלחה לכל תלמיד – הופך להיות משמעותי הרבה יותר עבור תלמידיו, והשפעתו על התלמידים מעמיקה הרבה מעבר להקניה הבסיסית של החומר הלימודי.
השפעת המחנך על תלמידיו גם כשהם מצויים במעגל הביתי.
השפעתו של המחנך עשויה לגלוש גם אל המעגל הביתי, כתוצר ישיר להתנהלות שלו בכיתה. כאשר התלמיד מתקדם בכיתה ומצליח לנצל כשרונותיו, הוא מקבל ביטחון להראות את הצלחתו גם בבית – והדבר יודגש כשהוא לומד עם אביו או אומר דברי תורה בשולחן. לבד מחיזוק הביטחון העצמי של הילד, שיהפוך לחלק מפנימיותו וילך עמו לכל מקום – יש גם העזרים הטכניים שמשלח המחנך למטרה זו אל הבית, המחנך מעניק כרטיסי הצטיינות ותעודות שבח שאותן תולה התלמיד בבית בגאווה ומקבל פידבק עליהם מצד גורמי ההשפעה שבמעגל הביתי.
האם יש לכם מושג כמה מיוחד מרגיש ילד המקבל תעודת כבוד ממוסגרת והיא תלויה אחר כבוד בחדרו? ילד אחד קיבל מן המחנך שלו בקבוק יין קטן עם תמונתו ועליו הכיתוב 'יין המצטיינים' ומספר מילות שבח. הוריו מספרים כי מאותה שבת הוא מתעקש למלא את הבקבוק הזה ביין בכל פעם מחדש, כדי שממנו ימזוג האבא לגביע הקידוש, וכך יעמוד שוב הבקבוק המיוחד על השולחן. והוא יחווה שוב ושוב את העונג שבשבחו המצוי מול עיני המשפחה.
כאשר ילד מקבל פרס, כשהוא חווה הערכה, כבוד וערך עצמי גבוה בבית בזכות המחנך – הרי בכך הרחיב המחנך את מעגל השפעתו על התלמיד. התלמיד יהיה ממושמע ומוכן לקבל ממחנך זה, משום שהוא מרוויח ממנו, מלבד הרווחים שבכיתה – גם צרכים המשמעותיים לו במעגל ההשפעה הביתי.
מבצעים.
ולסיום הרשימה, נגע בנושא המבצעים
אנשים בכל גיל מושפעים מהיכולת לתרגם את מעשיהם לכדי קבלת פרסים. אמנם בכל גיל יש משיכה לפרסים מסוג שונה, אך כך הוא טבע האדם.
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה ההולכת ומתחזקת: פרסומים ממריצים אנשים להוזיל מהונם למען מטרות חשובות ונעלות, שמן הסתם היו חפצים לתרום למענן ממילא – בהבטחה שכל תורם ישתתף בהגרלה, כל חותם הוראת קבע יקבל פרס. אין ספק שהיקף התרומות עולה לאין שיעור, כאשר לזכות הצדקה מתלווה גם הצעה קורצת בדמות הגרלה נושאת פרסים.
ואותם כלים שעובדים בזירות הכלליות, מן הראוי להכניס אותם גם לשטח הכיתה.
מבצעים ופרסים הם כלי יעיל, אהוב ושימושי, ויש לנצלו ככל האפשר; לחשוב מחוץ לקופסה ולערוך תחרויות, הגרלות, נסיעות וכל דבר שעולה על דעתכם שימשוך את לב התלמידים ויגרום להם להיצמד למסילה העולה בית א-ל.
במאמר המוסגר נציין, כי אם אתם מן המחנכים המשתמשים רבות בהערות ובענישה במסגרת הכיתה – הרי הדברים מופנים אליכם במידה רבה עוד יותר. כפי שיוסבר עוד בהמשך – "כשם שמעירים כך מעניקים". אל להם לנתינה ולהענקה לפחות מן הנזיפות והגערות.
ובסופו של דבר, הנקיטה בטוב היא שיטה שעובדת.
סיפר מחנך:
שנה אחת, היתה בכיתתי קבוצת תלמידים דומיננטית שאתגרה אותי מאוד. האתגר הגדול מכולם היה, כאשר הם החליטו שהם 'גדולים' ואין להם צורך במבצעים.
כמובן, זו שטות מוחלטת, אולי יש תלמידים בודדים שבאמת לומדים יפה גם בלי הדרבון הזה, אבל ילדים, נערים ומבוגרים בכל גיל שהוא מתפתים למבצעים ומה שמועיל לרשתות השיווק יכול בהחלט גם להועיל בכיתה.
'שברתי את הראש' כיצד להבקיע את אווירת האנטי-מבצעים שהם שידרו בכיתה, כאילו מי ששותף למבצע שהמחנך עורך בכיתה – הוא ילדותי ולא בוגר מספיק.
לבסוף החלטתי להתחיל להעניק פרסים גם באמצע המבצע, ולא רק בסיומו הפרסים שהענקתי לאורך המבצע באו בדמות – אוכל. כמה פשוט, פעם הגעתי עם קרטון בורקסים וקולה, ופעם אחרת הבאתי גלידה או מגש פיצה. הפתגם אומר: 'גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות'; ונראה לי שאין הכוונה ללגימה בדווקא, אלא לכל אכילה בצוותא. עובדה היא שהדיבורים נגד המבצעים פסקו, וכולם רצו להשתתף בהם – מעתה, לא רק בגלל הפרס שבסוף המבצע, אלא אולי אף יותר – בשל האוכל הבא במהלכו…
אכן, לזאת ייקרא 'חשיבה מחוץ לקופסא' ו'בתחבולות לעשה לך מלחמה'. כי אכן, המחנך עומד במלחמה של ממש. מלחמה עם היצר הרע, הבוער בגיל ההתבגרות פי כמה וכמה. מלחמה שחובה לנצח בה.
(קטעים נבחרים מתוך הספר 'כל מה שמחנך צריך לדעת' (2))