שאלה: מעשה באברך מזכה הרבים שהגיע לישוב מזכרת בתיה לקרב את תושבי המקום ליהדות ודבר עם יהודי חילוני על מעלת היותו יהודי והציע לו לבקר בבית הכנסת וללמוד בצוותא, לאחר זמן רק הצליח במתק לשונו להמיס את יצרו של אותו אדם ונמשך עמו לבית המדרש, וישבו ללמוד, לפתע נזכר האברך שהוא עדיין לא התפלל מנחה והשקיעה מתקרבת, ואם יפסיק וילך להתפלל אין סיכוי שאותו אדם ישאר ואז יפסיד את הקירוב, כעת עומד על הכף תפילת מנחה מצד אחד או יהדות של אדם הוא ובני ביתו, רמז לאברך שהיה סמוך אליו מה עליו לעשות, והלה התקשר לרב ושאל האם חובה עליו להתפלל מנחה או שמא חובה עליו להציל יהודי?
תשובה: שאלתי את מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א ופסק באופן ברור שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, לכן בשעה שעוסק בקירוב פטור מתפילת מנחה, ואח"כ יתפלל ערבית שתים לתשלומין, כמבואר במשנ"ב סי' ע"א שאם כשהגיע זמן תפילה לא עסק עדיין במצווה רק אח"כ התעסק במצווה עד שעבר הזמן חייב בתשלומין.