"בראשית ברא אלוקים"
הקב"ה "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (זוהר תרומה דף קסא ע"ב) – תחילה ברא ה' יתברך את התורה הקדושה, וכל מה שנוצר בעולם הוא מחמת הכתוב בה.
רגיל היה אור העולם אדונינו הגר"א מוילנא ז"ל לומר, שאם יש משהו שאינו כתוב בתורה, סימן שבאמת אין דבר כזה… "הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ" (אבות ה, כא).
רבינו ה'אור החיים' הקדוש, בדבריו על פסוק זה, מנפץ את כל 'תורת' הכפירה, וזה לשונו: "'את השמים ואת הארץ' – דקדק לומר שני 'אתין', לרבות כל הנמצא בעולם".
לכאורה היה צריך לומר "בראשית ברא אלוקים שמים וארץ". מדוע נוספה פעמיים המילה 'את'?
אלא – אומר ה'אור החיים' הקדוש – "את" באה לרבות, כמובא בגמרא (פסחים כב ע"ב). ה'את' באה להודיע: אל תטעה לחשוב שרק מה שאתה רואה בעיניים זו הבריאה. בשעה שאתה מסתכל על השמים אתה יודע מה הם מכילים? עולמות עצומים לאין ספור, ואת כל הבריאה כולה של השמים ברא הוא יתברך שמו.
"ואת הארץ" – מעבר לאדמה שאותה אנו רואים לכל מלוא האופק, הקב"ה ברא דברים שונים שנועדו לשמש את הברואים. חלקם טמונים במעמקי האדמה או במים, ובמהלך השנים התגלו באופנים מכוונים או באקראי, ועוד היד נטויה.
כל זה כלול במילה 'את' של "ואת הארץ", הבאה לרבות את כל הדברים החומריים הקיימים בבריאה.
"ואת השמים" – ה'את' בא לרבות את כל הדברים הרוחניים שהקב"ה ברא בשמי השמים, הבריאה הרוחנית, שצריך להתעמק ולהתבונן בה, הכל בכל מכל כל ברא הקב"ה.
לא יתכן שיאמר אדם חס וחלילה שיש בריאה שה' יתברך לא ברא אותה, ולא עוד אלא שהכל עשה האלוקים בששת ימי בראשית. אלא שישנם דברים גלויים וישנם דברים שאינם גלויים, אותם ניתן לגלות לאחר עמל, כגון הזהב והיהלומים, מרבצים של נחושת ואבץ, ועוד חומרים שונים.
בכל מה שהאדם עושה ומייצר, הוא משתמש בחומרים הנפלאים הקיימים בבריאה, ועל ידי טכניקות שונות הוא מכין מהם חומרים חדשים. אבל אפילו הפרופסור הגדול ביותר לזואולוגיה לא הצליח לייצר יתוש קטן, רק הקב"ה בורא הכל!
וזאת עלינו לזכור ולהאמין תמיד, שכל הבריאה של הקב"ה היא, ובלימוד פסוקי מעשה בראשית נוכל לחזק בעצמנו את עיקר האמונה החשוב: "אני מאמין… שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים".
המשגיח, עמוד המוסר הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל, כותב: הקב"ה ברא את האור. מהו האור? – אף אחד עדיין לא הצליח לענות על כך. הירח, למשל, מאיר את העולם כולו. כשאין ירח, שורר בעולם חושך מוחלט. מהו הפרוז'קטור הזה, שמאיר את כל התבל? רוסיה ואמריקה חקרו את העניין הזה והטיסו חלליות לירח. כשהצליחו להגיע, העולם נדהם. ואז הם ירדו על הירח – המצבר המופלא שמאיר את הלילה בכל העולם כולו – ומה גילו? רק סלעים שחורים. הם חפרו, ו… שום דבר. רק סלעים. איך הסלע ששמו ירח מאיר את כל העולם?!
והשמש – מהי? עדיין חוקרים אותה. סוג של אש, שנותן אור לכל העולם כולו…
והתשובה האמיתית לחידה הזו היא שהכל אלוקות. השמש והירח הם משרתים, והוא יתברך "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים".
הם – השמש והירח – כוחו של בורא העולם. הוא אומר להם: 'תאירו!' והם מאירים, בלי סוללות ומצברים, באור אדיר. ואתה האדם עומד ורואה את האור – ובעצם רואה אלוקות מול עיניך!
אומר הרב וולבה: אילו היה האדם חוקר את חקירת האלוקות שבשמש ובירח, היה נבהל לראות את האור. הוא היה קם בבוקר, מתחבא במערות ופוחד לראות את האור בעולם, שהוא אורו של ה' יתברך המאיר לארץ.
בתורה הקדושה, ובפרט בבריאת העולם, טמונים יסודות האמונה. אלו לא סתם סיפורים, כדברי הזוהר הקדוש (ח"ג דף קמט ע"ב): תיפח רוחם של החושבים כי התורה היא סיפורי מעשיות!
כל הברואים בצביונם נבראו
כאמור, כל הבריאה כולה נבראה בששת ימי בראשית. ובנוסף, כל דבר שנברא נעשה בשלמות.
נאמר בפסוק (בראשית א, כה): "ויעש אלוקים את חית הארץ", ופירש רש"י: "תקנם בצביונם בתיקונן ובקומתן".
מתחילת בריאתם נבראו כל הברואים בצורה מושלמת, כנאמר בגמרא (חולין ס ע"א): "כל מעשה בראשית – בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו". באותו רגע שנבראו כבר היו עשויים בשלמות: השור נברא עם קרניו, האריות נבראו כשהם גדולים וענקיים, כאילו כבר חיים שנים רבות, וכן הלאה.
זוהי הסיבה שאומות העולם טעו וטענו שהעולם קדמון, שכן בגזע העץ מצאו טבעות המעידות לכאורה על מאות אלפי שנות גדילה, וההרים אף הם לשיטתם עומדים כבר שנות דור.
אך הנה חכמינו כתבו לדורות, את מה שידעו תמיד המאמינים בה', שכך ברא ה' את העולם, באופן שהבריאה מושלמת כבר, וממילא אין כל מקום לטענת הכופרים.
לימוד פרשת הבריאה – חיזוק האמונה
ואכן, את כל הבריאה הזו ברא בורא עולם. וכדי שתשמר בלב האדם האמונה הזו, שבורא עולם הוא הבורא ואין עוד אחר זולתו, והוא לבדו ברא ולא היה אתו שום מסייע, עליו לחזק את הדברים בלבו בכל יום.
במשך שנים אחדות זכה הגאון רבי מרדכי פסח פודרבסקי זצ"ל לשמש את ה'חפץ חיים' זצ"ל, והתפעל מאמונתו החושית.
ה'חפץ חיים' ראה את כל הנעשה בעולם במבט של תורה. זו היתה צורת ההתבוננות שלו גם בטבע, שנגזר מכוח התורה.
פשוט היה אצלו, שאם נשאל אדם: מהיכן אתה יודע שמחר תזרח השמש, הוא יענה: משום שהבורא הבטיחנו כי "יוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח, כב).
מכח הביטחון הזה הוא גם האמין בגאולה, שהרי הובטחנו עליה במפורש "וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ…" (במדבר יד, כא). לכן הגם שאנו חיים כעת בלילה ובחשכת הגלות "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה" (תהילים קד, כ), מכל מקום עוד יאיר כבוד ה' ויכירו כולם בכוח מלכותו!
עם כל זאת – סיפר רבי מרדכי – בבוקרו של כל יום היה נוהג ה'חפץ חיים' ללמוד, לפני תפילת שחרית את פרשת הבריאה, המחזקת את האדם באמונה! היה קורא בנעימה את פסוקי מעשה בראשית, מתחילת החומש ועד 'ויכולו': "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", הקב"ה ברא את השמים ואת הארץ, "והארץ היתה תוהו", לא היה כלום, רק "חושך על פני תהום"… "ויאמר אלוקים יהי אור… ויקרא אלוקים לאור יום"…
הוא נהג לומר, כי בתקופתנו ירדה לעולם רוח קרה וקפואה, שבאה לקרר ולכבות את זיק האמונה, וחייב כל אדם לחזק את עצמו באמונה כנגדה (שיחות החפץ חיים ח"ב עמוד ע אות פד).
כאשר לומדים פרשה זו, רואים כיצד ברא הקב"ה את עולמו והכל נהיה בדברו, וכך מתחזקת האמונה כנגד כל הכוחות המשחיתים המנסים לערער אותה.
"בראשית ברא אלוקים" זהו סדר הבריאה. לפני כן לא היה שום דבר, רק הקב"ה. בורא עולם היה בורא עולמות ומחריבן, בורא ומחריב, ואחר כך ברא את העולם שבו אנו חיים (בראשית רבה ג, ז).
אמנם "במופלא ממך אל תדרוש", דברים שמופלאים מאתנו – אין לנו רשות לעסוק בהם וגם לא נשיג אותם לעולם. אך לפני כן, יש בבריאה דברים מופלאים שעדיין נחקרים וחכמת הבורא ניכרת בכל תגלית חדשה.
ומאז ועד היום הקב"ה מחייה אותנו ומשגיח עלינו, הוא הזן, המפרנס והמקיים והכל בידו. הקב"ה יכול ברצונו אף להחריב הכל ברגע אחד, והיה כלא היה.
"בראשית ברא" – יסוד האמונה
פעם בשבת בראשית הגיעו אל מרן ראש הישיבה, לבן של ישראל רבינו הגרא"מ שך זצ"ל, נכדיו וניניו, ואחד הנינים בכה ואמר: "סבא, סבא…"
"מדוע אתה בוכה?", שאלו הסב הגדול.
"לא נתנו לי לרקוד בשמחת תורה עם ספר התורה"…
נענה הרב שך ואמר לו: "אני אתן לך משהו גדול מאוד שתרקוד אותו. הנה לך ספר בראשית, ובו כתוב שהקב"ה ברא את כל העולם כולו! דע לך שזה היסוד של כל התורה, וכעת קח, תרקוד ותנשק את הספר, כמו את ספר התורה".
בספר בראשית בפרשה הראשונה, כתובים יסודות האמונה ופרשה זו יש ללמוד היטב היטב. כי האמונה היא כגן שושנים, וכדי שהשושנים ימשיכו להתקיים ולתת את יבולם ויפרחו וישגשגו – צריך להשקותם.
יש לאדם אמונה, אבל כדי שהאמונה הזאת תשאר, תפרח ותשגשג, ותתקיים בתוכו – עליו 'להשקות' ולטפח אותה מידי יום ביומו.
ועל כן נלמד ונשנן פסוקים של אמונה, ונקרא על גדולי ישראל שהתחזקו באמונה בה' יתברך, כדי להשקות את האמונה שנמצאת בלבנו. כי לולא זאת עלולה האמונה בלבנו לכהות, חלילה.
"וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתו"ֹ (א, כז)
"מאן דנפח מדיליה נפח"
התורה מעידה כי הקב"ה ברא את האדם בצלמו. ומכאן ראיה כי נטועות בנו תכונות עילאיות משל הקב"ה, ומחמתן יש בנו יכולת להגיע לדרגות נישאות שאין לתארן ולשערן.
נאמר בפסוק: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב, ז), ואמרו רבותינו (זוהר בראשית כז ע"א): "מאן דנפח מדיליה נפח", כלומר, בעת שהקב"ה יצר את האדם, הוא נפח בו חלק מעצמותו.
באדם מוטבעים כוחות שמימיים, ואם וכאשר הוא זוכה להתחבר אליהם בחיבור גמור, הוא מסוגל להגיע לדרגות גבוהות ועצומות עד אין קץ.
על המקובל האלקי, עיר וקדיש מן שמיא נחית, רבנו האר"י הקדוש מסופר, שישן בשבת כששפתיו ממלמלות. אחד התלמידים ראה את שפתי רבו דובבות וקירב את אוזניו לפה הקדוש, בתקוה לקלוט דבר מה מחידושי האר"י. בעוד התלמיד מנסה להבין את הנאמר, הקיץ לפתע האר"י הקדוש משנתו וראה לנגד עיניו את אוזן תלמידו.
"סליחה ומחילה!" התנצל התלמיד, "ראיתי את שפתי רבנו ממלמלות מתוך שינה, והטיתי את אוזני לשמוע את דברי תורתו המאירים והקדושים!".
לשמע הדברים, העלה האר"י בת שחוק על שפתיו ואמר: "אם אבקש לבאר לך את סתרי התורה, אשר קיבלה עתה נשמתי בעת שישנתי בסוד 'ויפתח ה' את פי האתון', לא יהיה די אפילו בשבעים שנה!".
האר"י הקדוש עזב את כל הבלי העולם הזה, התקדש והיטהר ודבק בקב"ה. ומחמת כן נפתחו לו שערי בינה ואורה, עד שהיה ביכולתו להשיג בחלום של רגע אחד, תורה הנלמדת בשבעים שנה!
הכוחות האדירים שהקב"ה טבע באדם
הבורא יתברך הטביע חכמה אלוקית אפילו בבעלי החיים – בחיות, בבהמות, בעופות, בשרצים וברמשים. לעיתים נקבת הזבוב מטילה את ביציה בתוך שעועית רכה. לאחר מכן היא מותירה את צאצאיה להתפתח בכוחות עצמם. אבל היא יודעת שעם הזמן השעועית תלך ותתקשה, והזבובים הקטנים שיבקעו מהביצים, ילכדו בתוך השעועית וימותו. לכן היא פוערת מחילה בבשר השעועית עד למקום הביצים, כדי שהזבובים יוכלו לצאת בבוא העת לאוויר העולם.
מנין לזבובה ידע כה נרחב? כיצד היא יודעת שהשעועית עתידה להתקשות? האם היא בעלת 'רוח הקודש'?! יהיו שיאמרו כי אלו אינסטינקטים טבעיים הנטועים בבעלי החיים, אולם מי שטבע את האינסטינקטים הללו, הוא ה' יתברך שנטע חכמה עצומה בבריותיו!
ידוע כי היונה אינה נוטשת את שובכה. פעם ערכו מחקר מעניין. לקחו יונים מגרמניה, סימנו את רגליהן בצמיד זיהוי מיוחד והעבירו אותן לשוויץ, מרחק שבע מאות קילומטרים מהשובך. והנה לאחר כמה ימים, שבו היונים לשובכן שבגרמניה. בתחילה סברו החוקרים כי אולי היונים מכירות את הדרך, אולי יש להן בשוויץ ידידוֹת שהנחו אותן במעופן. לקחו החוקרים את אותן היונים לאנגליה, מרחק אלף קילומטר מהשובך, ולמרבה הפלא, כעבור ימים אחדים הן שבו בחזרה למקומן המקורי. כל זאת בלי מפות, בלי מכשירי ניווט, ובלי ידע גיאוגרפי.
הצרעה מטילה את ביציה בתוך החול, ומאחר והיא חוששת שהביצים יטרפו על ידי שרצים למיניהם, היא מצפה אותן בקליפה המגינה עליהן. כאשר הצרעות בוקעות מהביצים, אמא צרעה צריכה להאכיל אותן בזבובים, אבל היא יודעת כי זבובים מתים עלולים להירקב, וצאצאיה המפונקים לא ירצו לאכול מאכל מעופש. לכן היא משתקת את כנפי הזבוב, כדי שלא יוכל להימלט. וכאשר הצרעות הקטנות בוקעות מהביצים, הן אוכלות את הזבובים החיים שהוכנו מבעוד מועד.
ואם בבעלי החיים מוטבעת כזו חכמה, בבן אדם על אחת כמה וכמה! איננו מודעים לעוצמת הכוחות והיכולות שבורא העולם השריש בנו. לאחר שנות חיים ארוכים, כשאדם יתייצב בפני בית דין של מעלה, הוא עלול להתבייש, כאשר בורא העולם יאמר לו: 'נטעתי בך כוחות כבירים, יכולת להגיע לעוצמות רוחניות אדירות, מה עשית עם הכוחות הללו? למה לא השתמשת בהם?!'.
(מתוך הספר 'משכני אחריך')