השיב ר' אלחנן וסרמן א מוראדיגע תרוץ, עוד יותר טוב מהקושיה… למעשה, בכל הדורות, יהודים מכל קצות העולם, כולל ילדים בחיידר, בחורים ואברכים, צעירים ומבוגרים – כולם לומדים את הנאמר בחומש: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ואף אחד לא בא לידי כפירה
הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל בפנינים על פרשת בראשית
"בראשית ברא אלקים" (א, א)
"חכמתי קטנה ודעתי קצרה כנגד סתרי תורה" (רמב"ן)
אוי געוואלד, תמיד אנו חוזרים על הקדמת הרמב"ן הקדוש בפתיחת חומש בראשית:
"ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה. שאין ביצת הנמלה כנגד הגלגל העליון צעירה. כאשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה כנגד סתרי תורה, הצפונים בביתה הטמונים בחדרה".
ישאלו ילד קטנצ'יק: "תאמר בבקשה, מי יותר גדול נמלה או היכל בית הכנסת כאן?"
– "ודאי ההיכל גדול יותר".
– "ואם יכניסו את הנמלה לאולם של ישיבת פוניבז' או ויז'ניץ, מה יותר גדול?"
– "ודאי, פי כמה וכמה, אין לשער".
רבותי, הרמב"ן אומר: "ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה". מה הוא יודע? – שאם יקחו נמלה נגד גלגל העולם העליון. כמה מקום תופסת הנמלה מול סין, אמריקה ורוסיה, ומול הגלגל העליון? וכי יש לנו מושג?! רמב"ם אומר שהשמש גדולה מאה שמונים פעם כמו כדור הארץ, והיא איננה כל גלגל העליון.
נמלה מול כל זה, מי יותר גדול וכמה יותר גדול?
אוי, לא אמרתי נכון, הרמב"ן לא כותב: "נמלה נגד גלגל העליון", אלא "ביצת נמלה", שכדי לראות אותה אולי צריך מיקרוסקופ – כנגד גלגל העליון.
וכך, אומר הרמב"ן: "חכמתי קטנה" – החכמה של מי? של הרמב"ן. החכמה הזו קטנה, "ודעתי קצרה כנגד סתרי תורה הטמונים בחדרה הצפונים באוצרותיה".
"ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (א, כו)
מדי שנה בשנה, אני לומד את הפסוק ואת הרש"י דלהלן, אבל השנה היתה לי התפעלות מיוחדת. מוראדיג!
"ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". כותב רש"י הקדוש: "ענוותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים, ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהם, וכשדן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו".
ממשיך רש"י וכותב: "'נעשה אדם' – אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומידת ענווה, שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן".
ראשית, נשאלת השאלה, מדוע דווקא כאן הקב"ה רצה ללמד מידת ענווה ודרך ארץ?
ראיתי פשט; כידוע ש"בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו". מה פאר הבריאה? האדם. לכן, בעת בריאת האדם, בגדלותו – מיד אתה מוצא ענוותנותו…
אבל השאלה היותר גדולה היא, כי הנה לשון המדרש: "בשעה שהיה משה כותב את התורה… כיון שהגיע לפסוק הזה – 'ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו' – אמר לפניו: 'רבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהה'. אמר לו: 'כתוב, והרוצה לטעות יטעה'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו, שאם יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו, והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני, והן אומרים לו: למוד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת".
מסתמא יש פה בין השומעים סוחרים. ובכן, יש לי הצעה מסחרית עבורם. תנאי העסק הם כדלהלן: והיה אם תרוויחו – הרווח יהיה חמישים שקלים, ואם תפסידו – ההפסד יהיה סכום של חמשת אלפי שקלים. האם אחד מכם היה ניגש לזה מסחר?! להפך אולי כן – כשהרווח חמשת אלפים וההפסד חמישים.
על פי זה, שאל רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, לא מובנים לכאורה דברי המדרש. הקב"ה אומר למשה: כתוב "נעשה אדם". משה רבנו שואל את הקב"ה: "אתה נותן פתחון פה למינים", והקב"ה עונה לו: "כתוב, והרוצה לטעות, יטעה". וכי זה מסחר הגון? מה הרווח? שילמדו ענווה ודרך ארץ. נו, דבר טוב. ומה ההפסד? שחלילה יהיה כופר אשר יאבד את שני העולמות שלו. מה ההיגיון?!
גם לא ברור מה הקב"ה עונה לו – "כל הרוצה לטעות יטעה".
השיב ר' אלחנן א מוראדיגע תרוץ, עוד יותר טוב מהקושיה…
למעשה, בכל הדורות, יהודים מכל קצות העולם, כולל ילדים בחיידר, בחורים ואברכים, צעירים ומבוגרים – כולם לומדים את הנאמר בחומש: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ואף אחד לא בא לידי כפירה. לומדים את הרש"י ומבינים ש"למדה תורה דרך ארץ", ולא קורה כלום. רק מה, משה רבנו טען: "אתה נותן פתחון פה לאפיקורסים". השיב לו הקב"ה: "הרוצה לטעות" – האפיקורוס הלזה מעונין לכפור, "יבוא ויטעה" – הוא כבר יטעה ללא הפסוק. גם אם אכתוב "אעשה" – הוא כבר ימצא דרך ופלפול לכפירה, כי לאפיקורסים לא יועיל מה שנכתוב ואיך שנכתוב. הם רוצים לטעות, וכל הרוצה לטעות – שיטעה…
לנו נותר מכך רווח גדול של לימוד ענוה ודרך ארץ לעם ישראל. כי אנו לא טועים, ואדרבה לומדים ענוה ודרך ארץ, והם? "כל הרוצה לטעות יבוא ויטעה".
המתגאה – כאילו כפר בעיקר
הגאון בעל ה"פרשת דרכים" ז"ל אמר דבר נפלא נוסף: הגמרא אומרת: "כל אדם שיש בו גסות רוח [היינו מתגאה] – כאילו כפר בעיקר". על פי דברי המדרש שהביא רש"י, מובן מאד מדוע בעל הגאוה כאילו כפר בעיקר.
מהו בעל גאוה?
בעל גאוה הוא זה שאומר :"אני עשיר, אני חכם, אני ואני…" – האם אתה עשיר, חכם, גיבור, וכי זה אתה?! יש בך משהו מכח עצמך? אתה הרי כלום, עני שבעניים, כל מה שיש לך הקב"ה נותן לך.
אם אדם מרגיש שהכל מאת הקב"ה. ולא רק שהבורא נתן בעבר אלא נותן כל הזמן, ולולי נתינתו האדם אפס, כלום – מה שייך שיתגאה?!
מי שאומר 'אני' – כפר בעיקר.
אומר ה'פרשת דרכים': מי אמר שצריכים להיות עניו?
הקב"ה אומר "נעשה אדם". מה זה 'נעשה', הלא הוא לבד עושה! אלא ללמדך את מידת הענוה. מה הבעל גאוה אומר על זה? – מי אמר שזה הפשט, מי אמר שזה ללמדך ענוה? אולי הכוונה כפשוטו – נעשה?!
אם נעשה כפשוטו, הרי שכפר בעיקר!
זה 'חאפ!'
כתוב באיגרת הרמב"ן: כל המתגאה מורד במלכות שמים, שהרי נאמר "ה' מלך גאות לבש".
(מתוך 'יחי ראובן')