1. שאל אותי יהודי שאלה
ידועים דברי חז"ל (סוטה יד ע"א) "דרש רבי שמלאי: תורה- תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; תחילתה גמילות חסדים, דכתיב: 'ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם' ; וסופה גמילות חסדים, וכו'
שאל אותי יהודי שאלה: כלום עד בגדי העור הללו לא מצאו חז"ל בתורה חסדים של הקב"ה? ומהי כל הבריאה אם לא חסד? ה' ברא את האדם – וכי אין בכך תחילתה חסד? יום הראשון של בריאת העולם, השני, השלישי וכו', כמה חסדים יש באור ובשמש, בצמחים שניתנו לנו, בחי ובדומם, והנה מדלגים על הכל עד כתנות עור. אתמהה.
את השאלה הזו, וגם תשובה עליה, שמעתי בשם רבי אברהם גרודז'ינסקי זצ"ל, וכך תירץ:
בשלוש עשרה מידות של רחמים אנו אומרים: "ה' ה'", וחז"ל (ראש השנה יז ע"ב) מבארים – "ה' קודם שיחטא וה' לאחר שיחטא". זו מידה מיוחדת משמו של הקב"ה, שגם אחרי שהאדם חוטא, הוא זוכה לרחמים.
החסד של בריאת העולם בששת ימי בראשית, היה לפני החטא של האדם, אבל אחרי כן מה שקרה, אדם הראשון חטא והביא מיתה לעולם, נורא ואיום מה שנגרם מאותו חטא, ועל פי כן, גם אחרי החטא- נשאר ה' "קל רחום וחנון" וגמל עימם חסד: "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם".
2. דוקא אותו אחד שעושה לי צרות צרורות ויורד לחיי- דוקא איתו עלי להתחסד.
"גמילות חסדים"- המילים הללו הן לכאורה תרתי דסתרי, כי "חסד" הוא דבר שלא מגיע לאדם ואף על פי כן מתחסדים עמו, ואילו "גמילות" היא תשלום שמשלמים לו כגמולו המגיע לו ביושר ובצדק.
-מבארים כי אכן זוהי מידתו של הקב"ה: "גומל חסד"- התשלום שלו הוא בחסד, כי גם כאשר התשלום צריך להיות לכאורה עונש, מחמת שהאדם התנהג שלא כראוי- התשלום והגמול של העונש בא עם מידת החסד.
אומרים ב"ברכת הגומל': "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", הגמילות לחייבים צריכה להיות רע, ההפך מחסדים, אבל הקב"ה לא עושה כך, אלא גומל חייבים- טובות".
על החסד המיוחד הזה הצביעו חז"ל ואמרו: "תורה תחילתה גמילות חסדים" שה' הלביש אותם כותנות עור. לא רק שעשה להם בגדים במיוחד, אלא אף הלביש אותם בהם.
כיון שיש לנו ציווי לדבוק במידותיו של הקב"ה, הרי שה' רוצה שכך ננהג גם אנו: דוקא אותו אחד שעושה לי צרות צרורות ויורד לחיי- דוקא איתו עלי להתחסד.
3. תיקחו את ספר הטלפונים של בני ברק וירושלים תראו כמה גמחי"ם יש
היתה מחלוקת לפני בריאת האדם. האמת והחסד התווכחו האם לברוא את האדם או לא: "חסד אמר יברא"- יש לברוא את האדם כיון ש"כולו חסד". "אמת אמרה אל יברא", כיון שכולו שקר. מה עשה הקב"ה? השליך את האמת ארצה וברא את האדם (בראשית רבה ח, א)
הבה נחשוב: מה הפשט "שכולו חסד".
ההסבר פשוט לכאורה: אם נתבונן נמצא, שהעולם מלא בחסדים. תיקחו את ספר הטלפונים של בני ברק וירושלים תראו כמה גמחי"ם יש. אם כן, לכאורה, לכאורה נראה שהעולם מלא בחסד
נכון, אבל האם כולם מנהלים גמחי"ם?! הרי יש מיליארדי אנשים בעולם, וכי כולם כך?!… וכיצד אפשר לומר ש"כולו חסד"?
שאלה נוספת. האמת באה וטענה שהסברא אומרת לא לברוא את האדם ש"כולו שקר". איזו טענה היא זו, מה אכפת לי שכולו שקר, אם בד בבד הוא גם גומל חסדים? מה מפריעים השקרים שבעולם לגמילות חסדים? הוא משקר אבל בד בבד גומל חסד, מה אכפת לי?
התשובה היא, תשמעו רבותי:
אכן המציאות היא שכל העולם הוא חסד [ולא בגלל הגמחי"ם שהזכרנו אלא מחמת סיבה אחרת].
לא צריך לחפש רחוק. באת היום לבית הכנסת?- הנה בכך שבאת השלמת מנין והתחסדת עם המתפללים. הפסיעות הראשונות שלך בבוקר- מיד יש בהם חסד.
אם תנסו לחלוק עלי ולומר: וכי הוא השלים מנין? הרי היה מנין בלעדיו!
ראשית, גם אם לא השלים מנין, אבל הוסיף לרווח של כולם, כדי שבתפילה תהיה "ברוב עם", כי מתפלל נוסף זו מעלה. ושנית, כל אחד נחשב שמועיל למניין וחלק מהמניין, כי אם אתה, הוא, הוא והוא לא היו באים- לא היה מנין.
4. תיקחו את ספר הטלפונים של בני ברק וירושלים תראו כמה גמחי"ם יש
דוגמא נוספת: בבוקר נכנסתי למכולת וקניתי גבינה וחלב. תתארו לכם, אם לא היתה חנות מכולת בשכונתי, וכדי להשיג גבינה הייתי צריך לנסוע עד חולון להשיג יהודי שמוכר גבינה או מישהו שמגדל פרה ויתן לי חלב, וכי הייתי יכול לחיות כך? ברוך ה', היה צריך לנשק את בעל המכולת, חמישים מטר מהבית יש לי מכולת! הוא עושה איתי חסד!
כאן בבני ברק ישנה 'טחנת קמח' של משפחת שטרן. כאלו בעלי חסד אין בעולם! נתאר לעצמינו שהחיטים מחו"ל היו מגיעים אלינו הביתה כשהן שלמות, לך תטחן אותן, היכן יש מטחנה? או ווי, עד שהיינו מוצאים מעט קמח… וזה הכל אם מביאים חיטים מחו"ל, אבל אם גם את זה לא היה, אלא הייתי מקבל שדה כאן בארץ ישראל ושור שחור, "לך תחרוש, תעשה כל מה שצריך, תזרע, עד שיהיו לך חיטים". מה הייתי עושה? מתי היה לי זמן לנשום?… "עשר מלאכות בפת", ועכשיו, שום דבר, אני נכנס למכולת קונה לחם ויש מה לאכול.
אם כן מובן לכולנו, כי כל התהליך, מיצור כלי החרישה ועד אפית הלחם- הוא חסד עצום איתנו, כל המשתתפים בתהליך יצור הלחם הינם בעלי חסד, וזה בלחם בלבד.
ומה יהיה אם אני צריך לבנות בית, כי נופל לי גשם על הראש? לך תהיה קבלן, אינסטלטור, חשמלאי. הרי ש'הקבלן' הוא מוראדיגער בעל חסד. הנגר, וזה שעושה תריסים וחלונות- כולם בעלי חסד, כי גם אם תאמרו שאינכם צריכים שיבנו עבורכם בית מפואר, אבל מינימום כל אחד צריך: בית, בגדים ואוכל. נו, לך תהיה חייט, לך תהיה בנאי…
זו לא טעות, כי המציאות כך היא- העולם כולו עם חסד. "חסד אומר יברא שכולם גומלי חסדים".
מה המבחן באופן מעשי, לדעת האם הוא סנדלר בעל חסד
מגיעה מידת האמת ואומרת: הם בעלי חסדים?! הם רוצים פרנסה, מעונינים בכסף! אם לא תשלם לו, האם הוא יעשה לך חליפה?! האם יתקן לך נעליים? "כולו שקר"- הם לא מתכוונים לשם חסד, הם מתכוונים לטובת עצמם…
אם כן מה האמת כאן?
הנכון הוא, שאם האדם מעונין לעסוק בחסד, הרי בכל דבר שעוסק בו הוא יכול להיות בעל חסד. הסנדלר יכול לחשוב: "אני רוצה שיהיו לאנשים נעליים טובות ונוחות, שראובן ילך עם נעל ולא יאלץ לדרוך בבוץ ועל אבנים, רק מה? אני חייב להתפרנס, וכיוון שכך, אני לוקח כסף כי אם לא יהיה לי כסף לא אוכל לתפור נעליים"…
מה המבחן באופן מעשי, לדעת האם הוא סנדלר בעל חסד או שעושה מעשיו לשם כסף בלבד? אם הוא מייצר נעליים רק בשביל עצמו ופרנסתו, מדוע יעשה נעליים באמת חזקות וטובות, אדרבה עליו לייצר משהו פחות טוב כדי שיתקלקל, וראובן הקונה יבוא בעוד חצי שנה ויקנה שוב, ויהיה לו כסף… כך גם בחנות הירקות" אם הוא בעל חסד, יתן תמיד את המלפפונים הטובים, שהקונה יהנה ושיהיה לו טוב.
באופן כזה, יכול כל בעל מלאכה לעשות חסד בכל רגע.
הדברים הללו שדיברנו הם נפלאים. ולא מספיק להגיד אותם, וגם לא מספיק לשמוע, כי זה העולם, ובשנים הללו שאנו נמצאים כאן בעולם הזה, צריכים לחטוף בכל רגע עוד מצוה ועוד, חיי נצח.
(מתוך יחי ראובן )