מאת: הרב טוביה פריינד
מסכת חיים מופלאה עם פרקים רבים, הינה תולדות וקורות חייו של ראש הישיבה, מרן הגאון רבי משולם דוד סאלאוויציק זצוק"ל. תשעים ותשע שנים מלאות וגדושות – לא ניתנים להקיף ביריעה אחת. ליקטנו פרקים זעירים זוהרים ומאירים, מאורחות והליכות חייו הנאדרים בקודש וממשנת תורתו, מהתקופות המופלאות שגדל בבית המלוכה לבית וואלוז'ין ובריסק. לפרטים רבים אבדל"ח זכינו לשמוע מנועם שיחו אמרות טהורות פנינים יקרים, עובדות מופלאות והנהגות יושר, מהן למדנו מעט מזעיר מאישיותם הגדולה והמזהירה של רבותינו זי"ע, אותם פירסמנו בהורמנא דמלכא, לאחר שעל חלקם העביר את שבט ביקורתו ובדק את הדברים לאשורם.
שיחות מופלאות אלו, היו שיעורים מאלפים ממסכת חייו של ראש הישיבה הגרמ"ד סאלאווייציק זצוק"ל, שהיה מופלג בכישרון והסברה נדירה ודייקנות אל הפרטים, בחתירה אל האמת והצעידה אל העיקר. במתק שפתותיו, בענוות חן בהוד והדר. בתיאורי חיים נהירים וברורים, על כל פרטיהם ודקדוקיהם. בתווי פניו המאירות ניבטים כל פרטי הסיפורים, לרגע נדמה היה לשומעים כי הפליגו במנהרת הזמן למחוזות מרוחקים, לעולמות שנעלמו וחרבו.
דירתו הצנועה ברחוב עמוס, הפכה עד מהרה לתל תלפיות שהכל היו פונים אליו, קול התורה בשיעורים הסדירים, שהיו מלווים בריתחא דאורייתא, היה נשמע למרחקים. משך שנים רבות היו תלמידים רבים סובבים ומקיפים את הבית, כדי לשמוע עוד רעיון עמוק ומקורי מבית מדרשה של בריסק. מחוסר מקום וריבוי משתפים היו תלמידים מקשיבים לחידושים המפולפלים והשנונים דרך חלונות הבית, שמו אוזנם כאפרכסת וקלטו עוד ועוד מחידושיו וביאוריו. יחד עם זאת ידע כל בן תורה – הרוצה 'לדבר בלימוד' עם הגאון העצום בכל חלקי התורה – יכול לפנות ולעלות לרחוב עמוס בכל שעה משעות היממה, בעוד הבית פתוח לכל מבקש ולכל דורש, וראש הישיבה זצ"ל עומד ושופע מתורתו של שומעי לקחו.
מי שדרך אי פעם על מפתן ביתו, חש כי נכנס אל עולם מופלא שלפני המלחמה, ואל גדולי וקברניטי התורה שבצילם הסתופף ומימי באר תורתם דלה והשקה לדורותיו אחריו. כמו רבים אבדל"ח, זכינו לבקר רבות בבית עתיק היומין שברחוב עמוס הירושלמי, על רהיטיו הישנים ותריסיו שהעידו מבחוץ שהכל הבל הבלים, ואין להדר הגשמי שום שייכות לשוהים בתורה. מימי חלדי הבטתי מחלונות דירת הורי שיחיו, שפנו לרחוב אל מול הבית ברחוב עמוס (בו התגורר ראש הישיבה עד שחלה, ועבר להתגורר בסמוך לישיבתו), וכ'שכן' נחרטו בי המחזות הגדולים של חשיבות וחביבות התורה, דקדוקה של הלכה ואורה של תורה.
ראינו את השפעתו הגדולה על חוגים רחבים, כשמנהיגים גדולים, אדמו"רים, ראשי ישיבות, רבנים, ודיינים, היו עולים ובאים אל הבית, כראותם לפניהם האיש אשר לא חת לומר אמת לאמיתה, הצועד על דרך סלולה וכבושה מבלי ספק ומבלי לבטים.
למעלה מיובל שנים היו מגיעים לביתו המונים לשמוע דבר תורה והלכה, זקנים ונערים היו מגיעים לברר באופן תדיר דבר תורה, דבר הלכה ומנהגים, כשהוא בחכמתו מהווה אספקלריא המאירה בכל נושא וענין. בכל סוגיא שנשאל – מיד ידע לבאר את כל הנושא על בוריו בבירור ובהירות נדירה ביותר, ותלמידי חכמים ידועי שם הבקיאים בכל מרחבי התלמוד, היו יוצאים ממעונו נפעמים מעוצם בקיאותו ועיונו בכל חלקי התורה, לצד צניעות וענווה עד אין קץ, כשהוא חף מגינונים. פניו היו מאירים ומרעידים את הלב, בהיות כי יודעיו ומכריו בני הדור הקודם, סיפרו עד כמה אורחות חייו, הליכותיו והנהגותיו היו דומים להפליא להנהגות אביו גאון ישראל, ה'בריסקער־רב זצוק"ל. בעת קיימו "ובלכתך בדרך" ללא שמשים וללא גבאים, ניצלו רבים את ההזדמנות שנקרית לידם לשמוע מפיו וכן לפרוס בפניו דבר תורה, או איזה ענין הלכה או הנהגה. מראהו של ראש הישיבה הבריסקאי עצר בעד רבים, ולעיתים החדיר פחד ורעדה מובנת.
ביום שלישי כ"א בשבט, עלו מרן הגרי"ז ובני המשפחה לירושלים, כשמודעות ענק מקדמות בברכה את הארי שעלה מבבל. מיני אז לא זזה ידו של רבי משולם דוד מיד אביו הגדול, במשך קרוב לעשרים שנה עד יום הסתלקותו. מפיתו אכל, מקנקנו שתה ובחדרו ישן. לפניו למד ושימש ימים ולילות. אביו הגאון פתח בפניו את כל אוצרות תורתו ורוחו הגדולה, אותו לימד ובו השריש את כל מקנת בית אבותיו למעלה בקודש, בכל חלקי התורה, בהלכה ובהנהגה ובהשקפה, עד כי גבהה ונתרוממה קומתו למאוד.
דבר ה' מירושלים
בירושלים עיה"ק החלה תקופה חדשה בחיי מרן הגאון מבריסק זי"ע, כאשר יחד עם גדולי דורו, מרנן ורבנן גדולי וצדיקי ישראל עיני ומנהיגי העדה, משך קרוב לעשרים שנה – עד ליום הסתלקותו בערב יום הכיפורים שנת תש"ך – הלך כעמוד אש לפני המחנה. באורו הגדול האיר את הדרך והנתיב, רומם וקומם את הריסות התורה ודקדוק ההלכה אחר חורבנה באירופה. במיוחד עם הקמת המדינה ושידוד מערכות ביחסי דת ומדינה, ניווט כיצד תצעד היהדות החרדית מול אויבי התורה השונים, ליבן ושינן סוגיות של השקפה ודרכי מלחמה, הוראות והלכות גדולות, שהפכו לאבני יסוד ומשנה ברורה במהלכי היהדות הנאמנה.
מסביב לרב מבריסק זי"ע סבבו גיבורי התורה, רבנים וגדולי תורה, שינקו ממנו את דרכי המסורה וההנהגה, ביניהם עמדו בניו הגאונים זצוק"ל. דמותו של בנו חביבו רבי משולם דוד הלוי זצוק"ל, בלטה ביני אריות אלו, שכאמור משך כל אותם עשרים שנה היה סמוך על שולחנו, יומם ולילה לא זז, וכל מהותו היתה רק לשמשו, ואת תורתו, הנהגותיו, מסורותיו והוראותיו של אביו הגדול, ספג אל מוחו הכביר וליבו הגדול. ואכן אביו שהכיר בכוחו הגדול – שיתפו בכל העניינים והעביר לו את המסורה בדיוק ובדקדוק.
בהגיעו לפרקו נשא לנו"ב את הרבנית הצדקנית תחי' בתו של מוה"ר רבי אשר שטרנבוך מלונדון, חתנו של הגאון רבי שלמה זלמן פינס זצ"ל שחבר ספר 'פנס שלמה'. בשמחת החתונה שנערכה ביום י"ח סיון תשט"ו במלון בנתניה, השתתפו כל גאוני וצדיקי הדור, אשר הגיעו לשמוח בשמחת בית צדיקים ממלכות בריסק. במהלך כל החתונה היתה ניכרת התרגשות ושמחה גדולה על פניו של הגרי"ז, אשר הביע את עוצם שמחתו והערכתו הגדולה לבנו, שכבר אז יצא שמו כגאון בתורה וביראה.
תל תלפיות שברחוב עמוס
לאחר נישואיו קבע ראש הישיבה זצוק"ל את משכנו ברחוב עמוס 28 בירושלים, כאשר רעייתו הרבנית תחי', עומדת לימין בעלה ראש הישיבה באופן מופלא ובמסירות עצומה. מאז הלכה אחריו וסייעה בידו להקים תורה ומסרה כל אשר לה להמשך שקידתו בתורה, מתוך שלווה ומנוחת הדעת, והסירה ממנו כל טרחה וטירדה.
כבר בימי חיותו של אביו מרן הגרי"ז זללה"ה, החל במלאכת הרבצת תורה לתלמידים שנכרכו אחריו כל ימי חייהם, ואז התגלה כוחו העצום במסירת התורה, כמסורת מבית אבא, תורת אמת לאמיתתה. באותן שנים מסר 'חבורות' לקבוצת צורבים צעירים מופלגים בתורה, שהיו שותים בצמא את דברי תורתו.
רבות מדברים על הקירבה הגדולה לאבא בכל צעד ושעל?
"בודאי! אצלנו בבית היתה קרבה מיוחדת לאבא. רבי מאיר שהיה משמש רבות את אבא, היה דן עמו ממושכות. כך נהגו כולם עם אבא. באותם ימים לא ידעתי שיש בדבר חידוש, אבל כשאני רואה היום כיצד נוהגים הבנים לאביהם, ואני משווה את זה להנהגה שהיתה לנו עם אבא, אני לומד להבין עד כמה זה היה מיוחד.
"היינו בטלים לגמרי לאבינו, הכל היה 'דער טאטע'! מה אבא חושב. מה אבא רוצה. לא היתה לנו כל ישות עצמית. כל היום וכל השנה נעו סביב אבא. היינו מטיילים עמו מידי יום. לפעמים הייתי מלווה אותו בטיולו היומי. לפעמים רבי מאיר ולפעמים רבי רפאל. מי שלא ראה הדבר אינו יכול להשיג הדברים. צריכים לראות הדברים, כדי להבין שחיינו היו שונים בתכלית מכל מה שמכירים היום.
"היינו מחפשים איזו הזדמנות שנוכל לדבר עם אבינו, בשעה מאוחרת בלילה, או בהזדמנות כשהיה אוכל. תמיד חיפשנו למצוא את הזמן בו נוכל להיכנס עמו לשיחה. לשמוע ממנו. לקבל ממנו. לדעת מה היה בדורות עברו, וכיצד צריכים להסתכל על כל דבר ודבר. בשעות הבוקר לא היה שייך לדבר עמו. הוא היה טרוד מאד בתפילה ולימוד התורה. פת שחרית אכל בשעה 12. אבל בלילה בשעות מאוחרות, כשכבר לא היו אנשים – היינו יכולים לדבר עמו מעט. הכיבוד אב של אחינו רבי רפאל ורבי מאיר – אי אפשר לתאר כלל, וכמו כן אי אפשר לתאר את הכיבוד אב של אחותנו [הרבנית שיף]".
אבדל"ח סיפרנו לראש הישיבה את ששמענו על רבי מאיר זצ"ל שהסיבה שהתגורר כל שנותיו בדירתו בירושלים, בקומה הרביעית, משום שאבא עלה לאחר נישואיו לביתו, והראה לו בדיוק את המיקום שם ידליק נרות חנוכה, ומפני שתקופה קצרה לאחר נישואיו נסתלק אבא, לכן לא עקר מדירתו כי אם יעבור לדירה אחרת, לא יבוא אליו אבא להראות לו את המקום הנכון להדליק נרות החנוכה…
ענה ראש הישיבה הגרמ"ד: "דבר זה יתכן, שמאחר ששאלו על הדבר, ממילא הגיע לשם לראות הבית ולענות התשובה".
ראש הישיבה פונה ואומר לנו בחיבה: "אומר לך משהו, מה שאנשים מדברים בשם אבי, הרבה דברים אינם נכונים. אספר לך, פעם אחת כיבדה אחותי את חדרו של אבי, והיתה צריכה לצאת והשאירה שם את המטאטא בחדר, כשפנתה לצאת ביקש ממנה אבא: 'נעם גיך אוועק דעם בעזים' – שתוציא מיד את המטאטא, שעוד מעט יכנסו אנשים ויאמרו, שאצל הרב מבריסק עומד בימים אלו 'מטאטא' באמצע החדר… יש דברים שאיני יודע להכחישם, אבל אני הכרתי את אבי"…
המשיך ראש הישיבה הגאון רבי משולם דוד זצוק"ל: "יהודי כמו אבי, כל מעייניו היו רק תורה, 'א גוטע קשיא' – קושיא טובה, 'א גוטן תירוץ' – תירוץ טוב, 'א דיוק אין רמב"ם', 'הבנה ברש"י', 'ענין של יראת שמים'. זו היתה מהותו של אבא. כל שאר העניינים לא תפסו אצלו שום מקום, וממילא איני זוכר את כל הדברים האחרים שמספרים היום סביב אבא. העולם עסוקים בדברים הצדדיים, ובוודאי שהכל הם דברים חשובים, אבל… כשהיה בא אחד לאבי והיה שואל קושיא טובה, הרי שיכולנו לחוש מיד כי זהו הטוב הראוי והרצוי ביותר עבורו".
קדושתו, יראתו ופרישותו
בשיחה המיוחדת, העלה הגרמ"ד זצ"ל בקוצר אמרים, אודות קדושתו ויראתו הטהורה של אביו הגדול זי"ע, וכה סיפר: פעם נסע אביו לשוויץ, בדרך חזרה, נחתו בשדה התעופה במינכן, היתה זו שעת בין הערביים – זמן תפילת מנחה. רבינו חיפש מקום נוח ושקט לתפילת מנחה. אחד הנוסעים ששהה בשדה, הבחין ברבינו המחפש לימין ושמאל, שאלו לחיפושיו, ענה לו רבינו, כי מחפש אחר מקום מתאים ושקט להתפלל מנחה. הלה שכנראה הכיר את שדה התעופה הראה לרבינו חדר צדדי בו יוכל להתפלל בכוונה.
רבינו אך דרך ברגלו מפתן החדר, ברח ברעדה למרחקים כמטחווי קשת, ללא אומר ודברים, ניכרת היתה על פניו עגמת הנפש שגרמה לו הכניסה לחדר זה. לשאלת מקורביו על מה ולמה נזדעזע וברח, התחמק ולא ענה בבירור, אך אץ מיד לתור אחר מקום מתאים אחר להתפלל שם.
אחד ממקורביו של רבינו, החליט לברר ולחפש בתוך החדר פשר התנהגות רבינו בענין, לאחר חיפוש ממושך הופתע לגלות בפינת החדר צלב, שתי וערב רח"ל, שהיה תלוי בסמוך לאחד הארונות, באופן מוחבא אמנם, אך רבינו בגודל קדושתו ויראתו הרגיש בכך, ולא יכול היה להמשיך לעמוד שם אפילו לרגע.
(מתוך 'המודיע' שבט תשפ"א)