חשב הגאון כמה דקות, ולאחר מכן נענה ואמר: שמע נא, יש לי עסקן גדול ('מאכער') שלגביו אין דלת נעולה, הכל פתוח לפניו – הב לי צרור מעותיך, ואני אמסור אותו לאותו עסקן, לך בשלום לדרכך
מעשה היה אצל הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע, שהגיע אליו אחד הנקרא בשם רבי יענקל קראקובער (יעקב מהעיר קראקא) וסיפר שהוא מתלמידיו דמר מלפני ארבעים שנה. שאלו הח"ח לשלומו ולמצב פרנסתו, ויענהו ר"י בשבח והודאה לבורא עולם על שנתברך בעשירות מרובה, כי בשעה שהכל מרוויחים סך ארבעים רובל בחודש הוא מרוויח סך אלפיים רובל בחודש, כי הנה חבילת עצים אשר שוויה ברוסי' כ-10 רובל נמכרת בפולין תמורת 200 רובל, ובזה עיסוקו ומעשיו – להעביר עצים מרוסי' לפולין מתחת עיני שוטרי הגבולות שלא יבקשו מכס העולה להון תועפות.
שאלו הח"ח, וכי לא חושש מר שמא יתפסוהו שוטרי הגבולות… והרי הם חשודים גם על הרציחה על 'עבירה' כזאת. אמר לו ר"י, אנו כיהודים מוצאים עצה לכל דבר וענין, כי בתחילה הייתי מעביר את חבילות העצים ומשחד בכל פעם את שומר הגבול, עד שביום אחד שאלתי את השומר, יגלה לי מר כמה הוא מרוויח בחודש, אמר לי השומר כארבעים רובל. אמרתי לו, שמע נא, אני נותן לך מעתה מאתיים רובל בכל חודש. שאלני השומר, תמורת מה תיתן לי שכר עצום כל כך? אז קבעתי עמו כי בכל עת וזמן שאנכי עובר בין הגבולות, הרי אני כ'רואה ואינו נראה' – יעשה עצמו כמי שלא ראני כלל… וכן הווה, ומשם באה עשירותי העצומה.
לשמע דבריו אמר לו החפץ חיים, חזור על דברך ושוב לספר את המעשה ג' פעמים. אחרי הדברים האלה ביקש ר"י את ברכת הח"ח שהשומר הנכרי יאריך ימים על ממלכתו, כי הלה הזקין לאחרונה ואינו יודע מי יהיה השומר הבא לאחריו ומה טיבו בעסקי השוחד…
אח"כ אמר לו הח"ח, הבה נכנס יחדיו להיכל הישיבה, אף שבאותה תקופה כבר לא היה הח"ח נכנס לישיבה, כאן יצא מגדרו ונכנסו יחדיו. ויאמר הח"ח לר"י, עלה נא על 'ארון הקודש' במקום המיוחד ל'דרשנים' וספר להם את מעשה עשירותך, אך ר"י לא רצה (מחמת הבושה) לפתוח פיו ולדבר. מכיוון שכן עלה הח"ח וסיפר את המעשה, ולמד מזה על כוחו העצום של 'שוחד', שעל ידו הרוויח היהודי שלא די שלא הרגוהו על גניבת הגבולות, אלא שזכה לעשירות עצומה.
ואף אנו, פעמים שנראה לנו ברוב ייאוש כי מצוותינו ריקים מכל, יבשים מבלי כל לחלוחית ואינם חשובים מאומה, אבל באמת פעמים שיבוא מלאך יגדיל וינפח אחת מהמצוות עד שתגדל מעל כל העבירות יחדיו… וכשישאל האדם את המלאך איזו מצווה הגדלת כל כך, יענהו: תפילת שחרית. שמא שחרית של יום הכיפורים? לא ולא, אלא שחרית של יום רגיל מימי החול… ומדוע? כי איש זה שיחד כביכול כלפי שמיא, ומהו ה'שוחד' – כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים. כי ברחמיו על הבריות קנה לעצמו, כאותו ששיחד את שומר הגבולות וגדלה עשירותו ע"י לאין ערוך. וכבר הבאנו לעיל את דברי המהרש"א: 'בעולם הזה יכולין לפייסו בדברים שהיא התפילה, ולשחדו בממון, שהוא הצדקה'.
בימים מקדם, כשהיתה אימת הצבא של מדינת ליטא על בחורי ישראל, עלה למעונו של הגאון הגדול רבי יצחק אלחנן ספעקטאר זצ"ל בחור בן עשירים שהגיע זמנו להתייצב לפני הצבא, וכה בכה לפניו: רבי קדוש, עד לאחרונה היו בני העשירים משחדים את פקידי הצבא בממון רב והללו היו מוציאים כנגד ה'מצלצלין' שטר שחרור ו'פטור' מהצבא, אך לאחרונה גדלה רשעותם של פקידי הצבא, הנוטלים את השוחד בשמחה רבה, ולאחר שהממון בכיסם הם שבים 'למסור' את המשחדים וכך אוסרים בבית האסורים את הבחורים ואביהם גם יחדיו, על כן נפשי בשאלתי כדת מה לעשות, כי אם לא אתן שוחד הרי מיד אלקח לצבא, ולאידך, הרי גם נתינת השוחד איננה עצה…
חשב הגאון כמה דקות, ולאחר מכן נענה ואמר: שמע נא, יש לי עסקן גדול ('מאכער') שלגביו אין דלת נעולה, הכל פתוח לפניו – הב לי צרור מעותיך, ואני אמסור אותו לאותו עסקן, לך בשלום לדרכך, תן תנומה לעפעפיך ושטר השחרור יגיע ע"י הדואר עד לפתח ביתך. וכן עשה הבחור, ואכן כעבור שבועיים ימים נקש בביתם איש הדואר ומסר לידי הבחור מכתב מטעם הצבא הפוטרו משירות בצבא 'מטעמי בריאות' ושם ניתן בידו זכות ערעור עד יום פלוני… וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון.
הבחור שלא ידע את נפשו מרוב שמחה מיהר לביתו של הגאון להודות לו ולברך את שליחו הנאמן, ובתוך הדברים אמר לרי"א: הנה, מובן מאליו שאי אפשר לפרסם בראש כל חוצות מיהו העסקן שהרב השתמש בו, אבל אעיז לבקש מהרב שיפרסם את שמו לכה"פ בין אנ"ש, ועכ"פ בין העשירים…
אמר לו רי"א: שמע היטב, עסקן זה טוב הוא לא רק לענייני הצבא, אלא לכל מיני הצלות שבני דורנו צריכים להם, ולא רק לעשירים… ואפרש שיחתי: באותו היום שבאת אלי לפני כשבועיים, נכנסו אלי כלה ואמה אשר באו לשפוך ליבם כי מועד הנישואין קרב ובא ולרש אין כל, ובושה תכסה פניהם מרוב פחד ובהלה שתתפרד החבילה. משיצאו שניהן נכנסת עם 'שאלתך', ואמרתי לעצמי, הנה הקב"ה בעל הגמול בוודאי לא ישיב ריקם את פני נותני הצדקה, אשר גדולה צדקה להגן מכל מיני פורעניות צרות ויסורים, על כן ביקשתי ממך את צרור הכסף, נתתיו להם ובזכות שמחת לבם בא אליך כתב ה'פטור' עד הבית… (מפי הגאון הגדול רבי ראובן פיין זצ"ל, ששמע מהבחור בעצמו שכבר נהפך להיות 'בעל בעמיו' – בימי נדודיו מאדמת אירופה לשנחאי שביפן בימי המלחמה).
(באר הפרשה)