שולחן ערוך או"ח תרו א: "עבירות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה חברו, ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו". ומי שאינו מעביר שנאה – אין תפילתו נשמעת. (א"ר ומט"א). וכל אדם צריך לבקש מחילה מהוריו, אחיו ואחיותיו, מאשתו, ואשה מבעלה, ומרבותיו חבריו ושכניו – שמא פגע בהם או צערם. והם מצדם יאמרו שמוחלים (בן איש חי וילך).
עיקרי דיני פיוס:
א. מנהג העולם שהולכים רק לאוהביהם בעיו"כ לבקש מחילה, ועפ"י רוב אינו לצורך… ואלו שעושים מהטפל עיקר, כופרים בעיקר המחילה… ושמא יתעוררו אוהביו שפגע בהם… ורע עלי המעשה" (יוסף אומץ).
ב. עדיף לבקש בעצמו, כי מודה ועוזב ירוחם (א"ר והחיד"א). מבקשים עד שלש פעמים, גם בעזרת אחרים.
ג. "והמבקש מחילה מרבים בכלל (מודעה, רמקול…) אינו יוצא אם יודע שפגע באיזה יחיד בפרט" (משנ"ב).
ד. אין לבקש מחילה באקראי, על רגל אחת, במפגש מיקרי בסופרמרקט, רכבת קלה, ברמזור.
ה. "בשעת בקשת המחילה, אם נתגנה חברו בפני אחרים צריך לפרט מה שחטא לחברו (החפץ חיים כלל ה, י"ב). אכן כשיודע שחברו יצטער ויתבייש מזה כשיפרט החטא, אזי לא יפרט, אלא יבקש מחילה כללית אם פגע בו בדבר מה, מבלי לפרט" (בשם ר"י מסלנט מועדים וזמנים א, נד).
ו. לא יהא אדם אכזרי שלא למחול, שכל המעביר על מידותיו מעבירים לו… מידה כנגד מידה ומן השמים מוחלים גם לו. אלא אם כן אין הבקשה אמתית. תלמיד לרב וילדים להורים צריכים לבקש אפילו מאה פעמים.
ז. המבקש יאמר: הנני מבקש סליחה ממך ד'… ומפלוני… (א"ר).