אמי הצדקנית ע"ה סיפרה פעם לאאמו"ר, שחסיד של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע חלם שהוא בעולם העליון, והולך ליתן דין וחשבון (המעשה בארוכה מובא ב'דער אידישער שטראל', יום כיפור תשנ"ב). נענה אבי ואמר: "גם אני חלמתי חלום כזה, לפני כמה חדשים, ואני אספר זאת למשפחה בהזדמנות".
בחול המועד סוכות תשנ"ב הלכתי עם אבי זצ"ל להגה"צ רבי משה אריה פריינד זצ"ל, גאב"ד ירושלים, ואמר לי אבי: "היות שראיתי שאין לי הזדמנות לספר החלום לכל המשפחה ביחד, החלטתי לספר אתמול לחלק מהמשפחה (אמי הצדקנית ע"ה, גיסי הרב שלמה מן ומשפחתו, ואחי הגדול הרה"צ רבי גמליאל שליט"א ומשפחתו). אמרתי לו: אם כן ספר נא לי ג"כ, כי עד עכשיו לא רציתי לבקשך, אבל אם אתה סיפרת כבר, גם אני רוצה לשמוע.
פתח ואמר: "לפני כמה חדשים, חלמתי חלום, ונראה לי עוד עכשיו כאילו זה היה אתמול בלילה. חלמתי שאני כבר לא בעולם הזה, ועליתי למעלה ליתן דין וחשבון, והלכתי ממש בשמחה רבה, כי חשבתי – ב'יד אחת' יש לי ילדים ונכדים, הולכים בדרך התורה והמצוות. וכפי שאני רואה שהם הולכים בדרך התורה והמצוות, אני מקווה שהם יחנכו ג"כ בניהם ונכדיהם לתורה ומצוות, וזה דבר גדול מאוד להשאיר דורות שהולכים בדרך התורה ומצוות, כמבואר באדרת אליהו (על הלכות שחיטה, הקדמת המחבר ס"ק א') וז"ל: 'האדם נברא לעבוד את בוראו, בתורה ובמצות, וכשמת, אם מניח בן ממלא מקומו, לא נפסק החבל עדיין, ועל כן לא נקרא מיתה, רק שכיבה, כיון שהניח חליפיו, וממלא מקומו שיעבוד את ה'). וב'יד השניה'" – המשיך אבא זצ"ל – "אני הולך עם 'מעדני השלחן' שחיברתי לזכות את הרבים, ולכן מובטחני שאזכה בדין, כך חשבתי בשעת מעשה (וראה לקמן).
"הגעתי לבית דין של מעלה, אמרו לי שהם עסוקים עכשיו ושאבוא עוד מעט זמן כשיתפנו, ולידי היה עוד נשמה אחת, שג"כ חיכתה ליכנס, החלטנו שנינו לטייל קצת, וראיתי שיש לי כנפים, לעוף בכל מקום שאני רוצה. ונזכרתי בדברי הגמ' (סנהדרין דף צ"ב ע"ב): תנא דבי אליהו, צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן, אינן חוזרין לעפר – ואם תאמר, אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו – צדיקים מה הן עושין? הקב"ה עושה להם כנפיים כנשרים (עכ"ל). רק לא ידעתי האם אשאר עם הכנפיים לעוף, או לא.
"ובאמצע התחלתי לעוף גבוה מאוד, וראיתי שהנשמה ההיא לא עפה כ"כ כמוני, ושאלתי אותה, למה את לא עפה כמוני, ואמרה לי, 'אני לא יכול לעוף כל כך גבוה, וכנראה אתה יכול לעוף יותר גבוה, כיון שעכשיו לומדים ב'מעדני השלחן' בעולם הזה, וזה נותן לך כח לעוף, אבל אני לא יכול לעוף'. וחשבתי שהנשמה ההיא צודקת, דאיתא בגמ' (יבמות דף צ"ז ע"א) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר, פירש רש"י: 'דובבות, נעות' – בקבר, כאילו אני חי. והסביר המהרש"א (שם דף צ"ו ע"ב חידושי אגדות ד"ה מ"ט) כי אין רחוק מן השכל, כי הענין מבואר, כי הדיבור הוא כח הנשמה על ידי כלי הגוף, וכל דיבור משובח מוליד כח רוחני בדומה משובח, ו'באומרו בשם אומרו', אותו כח רוחני שנולד כבר, הוא מעורר מולידיו בב' עולמות, שהם הנשמה בעולם הבא, וכלי הדיבור שהם השפתים בעולם הזה (עכ"ל), ולכן כיון שזה נותן כח למת, הנשמה צודקת מה שאמרה. כך חשבתי בשעת מעשה.
"באמצע באה אלי נשמה ואומרת לי, עכשיו אומרים עליך הספד במקום פלוני. ואני יודע גם עכשיו היכן היה המקום. והתחלתי לשמוע הרמקולים מדברים, וחשבתי באמצע: 'אוי ווי, למה לא בקשתי שלא יספידו אותי, בטח יאמרו עלי תוארים, ומי יודע כמה אסבול עבור זה עכשיו. אבל חשבתי, מה אני יכול לעשות, העבר אין, מה שלא אמרתי, אני לא יכול לעשות עכשיו. וחשבתי לעוף לעולם הזה לראות מה הולך בלויה שלי, וחשבתי למה לי ללכת לראות איך שהם מצטערים עלי, הרי ממילא זה רק לשנה, כדאיתא בגמ' (ברכות דף נ"ח ע"ב) 'אין המת משתכח מן הלב, אלא לאחר שנים עשר חודש', ורק יזכרו ממנו ב'יזכור', וביום השנה, וכשיתנו שם עלי, חוץ מזה לא יזכרו ממני, ולכן למה לי ללכת לראות איך שמצטערים.
"חשבתי למה לא ביקשתי שילמדו לכל הפחות 'משנה' אחת ליום, כל ימי חייהם עלי, כמו שאני לומד על אבי רבן גמליאל זצ"ל, ואז לא היו שוכחים אותי, אבל כאמור מה שעבר אין. אח"כ חשבתי אולי ילמדו בעצמם משניות עלי, דהרי גם אבי רבן גמליאל זצ"ל, לא ביקש ממני שאלמד עבורו, ואני לומד כל יום עבורו משנה אחת. והתנחמתי אולי ילמדו ג"כ עלי". [והוסיף לי כמה ימים לאחמ"כ: שכחתי לומר לך דבר אחד: חשבתי אז, שהזכרים ילמדו משנה ליום, והנקבות יגידו קאפיטל תהילים ליום (כנראה שדייק בלשונו, שאמר זכרים ונקבות, ולא אמר בניו ובנותיו, דכוונתו היתה גם לנכדים ולנינים)].
"ואח"כ הלכתי בחזרה ליתן דין וחשבון, ובאמצע הדרך קיבלתי פחד גדול כזה, כלשון המשנה (אבות פרק ג' משנה א') 'ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא'. וצריך אני ליתן דין וחשבון על כל תפילה ותפילה איך עבר, וכן בין אדם לחבירו איך עבר, והתחלתי לרעוד מפחד. ונזכרתי בדברי הזוהר הק' (חלק ג' פרשת פנחס דף רל"א ע"א) דמי שדן אותו הקב"ה, הוא לטוב, ולכן ביקש דוד המלך ואמר (תהלים מ"ג, א') 'שפטני אלקים', אתה ולא אחר, וכן שלמה אמר (מלכים א. ח', נ"ט) 'לעשות משפט עבדו', הוא ולא אחר.
"וחשבתי שיש לי עצה, אלך לאבי רבן גמליאל זצ"ל ואבקש ממנו שיכנס אתי לבית דין של מעלה, ואם הוא לבד לא ירצה, שיקח אתו גם את זקננו הש"ך, ואשאל אותו אם יכול לבקש ג"כ את הב"י וזקננו הרמ"א, שגם הם יבואו אתי להמליץ עלי. ושאלתי נשמה אחת שתגיד לי היכן אבי רבן גמליאל זצ"ל, ועד שהיא הלכה להראות לי היכן מקומו, התעוררתי (ע"כ החלום).
וסיים אאמו"ר: "חלום זה נתן לי להבין, שזה רמז שאני צריך להתכונן, ולכן עשיתי חשבון הנפש בין אדם לחבירו, והגעתי למסקנא, אולי מגיע כסף לשדכן, וכן לתלמידי שנבחן כל מסכת בבא קמא. כי אחרי הכל 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה' (תהלים צ', י'), וזה עברתי כבר, ולחיות עוד צריכים לזה זכות, ולכן רמזו לי מן השמים שאני צריך לתקן כדי שאוכל עוד לחיות.
…ואכתוב עוד דבר פלא באותו ענין: ביום א' דראש השנה שנה הנ"ל (תשנ"ב), לפני ברכת כהנים של שחרית, פנה אלי מורי ורבי הרה"ק אדמו"ר משומרי אמונים זיע"א, בעל חוקי חיים, ואמר לי: תחשוב בברכת כהנים על כל אלו שחלמו חלום רע במשך השנה, שיתהפך לטובה. ואני התפלאתי אז ב' דברים, ראשית, למה מצווה זאת רק לי ולא לעוד כהנים אחרים שהיו שם, ושנית, מה היה כל השנים עד עכשיו, ולמה רק עכשיו. ואחרי שסיפר לי אאמו"ר החלום, הבנתי שמורי ורבי זי"ע ראה ברוח קדשו שצריכים לבטל חלום זה מאאמו"ר, ולכן אמר לי לכוין בנשיאת כפים על כל אלו שחלמו חלום רע, במשך השנה… ואציין שבמשך ארבעים ושלוש שנים (תש"ל–תשע"ב) שזכיתי להיות במחיצתו בימים נוראים, הפעם היחידה שביקש ממני בקשה זו, היתה רק שנה זו, תשנ"ב.
(הובא בגיליון 'אספקלריא' באדיבות מכון 'גם אני אודך')