הרב בנימין בירנצוויג
"שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעונותיך קחו עמכם דברים ושוב אל ה'" (הפטרה שבת תשובה)
צריכים לחזור בתשובה!! חייבים, אם חפצי חיים אנחנו! אבל איך? כיצד שייך?! כשנכשלנו בעונות רבים אין בנו מתום. ההרגשה שגם אם ננסה קצת עדיין זה יהיה מעט מן הנצרך, כי אין תחום בו אנחנו עושים רצון ה' בשלמות…
רק אם נחשוב על הלשון הרע השגור בלשוננו בכל יום ובכל שעה, כמה אנשים קטלנו בלשוננו?! כמה אנשים פגענו בשמם הטוב ובשם משפחתם?! לכמה עשינו נזק בלתי הפיך בחלקלקות לשוננו?! הרי יאוש עמוק ימלא את ליבנו, איך שייך לתקן? איך שייך לחזור בתשובה? ועוד ועוד עוונות רבים….
עצה נכבדה גילה לנו מרן הבריסקר רוב זצ"ל הנלמדת מפסוקי פרשה זו:
סיפר הרב שלמה לורנץ ז"ל שהיה חבר כנסת של אגודת ישראל: "פעם נכנסתי אל מרן הגאב"ד דבדיסק במצב רוח מדוכדך עד כדי יאוש. היה זה לאחד שבכנסת נדחתה הצעת חוק שהגשתי בדבר איסור גידול דבר אחר (חזיר), זאת למרות שלפני ההצבעה הובטח לי על ידי רוב גדול כולל חכי"ם חילוניים, כי בנידון זה יצביעו אתי.
"שפכתי את מר לבי לפני מרן על המצב הרוחני הירוד, בהסבירי לו בעובדות את המציאות שלכאורה הכל אבוד! מרן ענה ואמר לי: 'הבה ואלמד אתך פרשה בחומש, כפי שרגיל הייתי ללמד את בני'. הוא פתח חומש דברים וקרא לפני בפרשת וילך החל מפסוק ט"ז: 'ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ' וביאר לי באידיש 'וזנה אחרי אלהי נכר' – אין פירושו שלא יתפללו שחרית אלא פשוטו כמשמעו יעבדו עבודה זרה! ואם לא די בזה הרי ממשיך הפסוק 'ועזבני' – אין פירושו שלא יתפללו מנחה, אלא שלא יעבדו אותי אפילו בשיתוף. ואם גם זה לא מספיק הרי המשך הפסוק 'והפר את בריתי' אין פירושו שלא יתפללו מעריב, אלא שלא ימולו! וכן המשיך בפסוק 'ועזבתים והסתרתי פני מהם'.
"ואז הרים מרן ראשו אלי ואמר: 'בודאי תסכים שזה מצב גרוע יותר ממה שאתה מתאר לי! אבל נלמד הלאה את המשך הפסוקים: 'ועתה כתבו לי את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל' לימוד התורה יהיה תרופה לכל ההתדרדרות, אפילו עד כדי ע"ז והפרת ברית, ויחזיר את בני ישראל לתורת ה'. צריכים רק לדאוג לענין זה של 'ללמדה את בני ישראל', ולכן", סיים ואמר. "אין הצדקה לייאוש שלך!".
אדם המרגיש כי אין תרופה לעונותיו, ידע כי לימוד התורה הוא התרופה לכל מצב, הכי גרוע שיש. יקבל על עצמו להתחיל ללמוד כל יום זמן מסוים, או שיוסיף על לימודו הקבוע ויחזק את שעת הלימוד שתהיה בשלמות, ללא דברים בטלים והפרעות, ואז יראה ישועה ואור גדול.
><><><><><
עצה נוספת למצב בו אדם מרגיש כי אין בכוחו להתגבר על מצבו הרעוע, ואין תועלת לכך שיתאמץ קצת לחזור בתשובה, כי התמונה בכללותה מייאשת לחלוטין…
רב אחד הגיע אל מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל, והציג את עצמו בתור רב בעיירה פלונית. התעניין החפץ חיים מה מצב היהדות שם?! נאנח הרב 'האידישקייט בשפל המדרגה, המסיתים מרימים ראש וסוחפים להפקרות גורפת ומה ביכולתי לעשות?'.
שאל ה'חפץ חיים': "יש שעורי תורה?" ענה הרב: "אני אומר שעור לקומץ ישישים, הנוער מדיר רגליו ומה ביכולתי לעשות?", המשיך ה'חפץ חיים' ושאל: "ומה בשטח הכשרות?". ענה הרב: "הקצב פוסק בעצמו את השאלות, כמה שאני מזהיר ומתריע אין לי שומע. סומכים על הצהרתו ומה ביכולתי לעשות?". המשיך ה'חפץ חיים': "ומה עם טהרת המשפחה?", ענה הרב "המקוה סגורה על מסגר, הקהילה משלמת לבלן את שכרו ומה ביכולתי לעשות?", "והתלמוד תורה?", שאל ה'חפץ חיים', ענה הרב: "התחסל מזמן, ההורים שולחים בניהם לבית הספר החילוני, ומה ביכולתי לעשות?".
אמר ה'חפץ חיים': "מה ביכולתכם לעשות? חלישן קענס איר דאך, להתעלף הרי אתם יכולים!!"… כשנאחזים וזועקים, הצעקה נשמעת והישועה באה כמו דכתיב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם", סיים ה'חפץ חיים': "אין כזה דבר 'אני מיואש ואין ביכולתי לעשות כלום'. תצעק אל ה' על מצבך, והישועה בא תבוא!".