הרב יעקב רוזנשטיין
הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע, כיהן פאר באדמו"רות חסידות גור, בתקופה שבין החידושי הרי"ם לבין נכדו ה'שפת אמת'. מסופר, כי בשנה הראשונה לעלותו על כסא רבו החידושי הרי"ם, לא אמר הרבי ר' העניך "תורה" כנהוג בשולחנות הצדיקים, זאת עד לראש השנה באותה השנה.
ובראש השנה פתח הרבי ואמר, כי ג' ניסים נעשו בראש השנה – נס להקב"ה כביכול, נס לכלל ישראל ונס לשטן, ג' ניסים נשגבים.
פירט הרבי ואמר: הנס הא' הוא כביכול להקב"ה בעצמו.
צא ולמד, שבכל שנה ושנה מונים ישראל בתפילותיהם במקום מרכזי את זכות יצחק רחימא, "עקידת יצחק היום ברחמים תזכור", ובזכות זאת נכתבים ונחתמים ישראל לשנה טובה ומתוקה, לאלתר ולחיים ולשלום.
ומה היה קורה במידה ויצחק אבינו לא היה רק נעקד אלא גם נשחט בפועל? הרי לא היה גבול לתביעותיהם ולהישגיהם של ישראל.. זהו אם כן נס כביכול כלפי שמיא שיצחק לא נשחט אלא רק נעקד…
הנס הב', המשיך הרבי, הוא לכלל ישראל, אשר אומרים לפני תקיעת שופר פרק קי"ט ז' פעמים, ומה היה קורה באם היו צריכים לומר באותה שעה את פרק קי"ט הארוך שבפרקי תהילים ז' פעמים…
והנס הג', סיים הרבי, הוא הנס לשטן, והוא, שבשופר תוקעים מהחלק הצר שבו אל החלק הרחב. מה היה קורה לו היו תוקעים מהחלק הרחב אל הצר, הרי היה הוא השטן, פוקע באמצע…
קהל החסידים נשתאו לנוכח הדברים, אך הרבי ר' העניך גמר דבריו באומרו: "ויברך דוד את ד' לעיני כל הקהל ויאמר דוד", היינו, הגם שלקהל היו נראים דברי דוד כ"ויאמר דוד", אמירה בעלמא, היו טמונים שם ברכות וקילוסים נאדרים כלפי שמיא בבחינת "ויברך דוד", וכן הדברים גם כאן, במשל ג' הניסים.
ובדרך אפשר, ננסה לומר ביאורים במעשה נפלא זה.
הנס הא' – נס כביכול כלפי שמיא שיצחק אבינו לא נשחט אלא רק נעקד: הנה ידוע בכל הספרים כי מסירות הנפש שמוחדרת בישראל בכל דור ודור, ואפילו קל שבקלים מוסר נפשו על קידוש ד', הוא מכוח יצחק אבינו שהחדיר כזאת בישראל [כמובא בשפ"א בכמה מקומות].
על כן, ניתן לומר שבמידה והיה הוא מוסר נפשו בפועל ממש – שוב הייתה מתבטלת מזרעו הבחירה בין יצר הטוב ליצר הרע, והיה כל אחד מוסר נפשו בכל עת על ציווי ד'. על כן נס כביכול כלפי שמיא שעולם כמנהגו נוהג.
הנס הב' – לכלל ישראל שאומרים ז' פעמים "למנצח לבני קורח" ולא קי"ט, הדבר מחוור שנס גדול הוא לישראל שלא אומרים בשעה מסוגלת זאת את פרק קי"ט הפותח במילים "אשרי תמימי דרך" -הללו שכל השנה היה שיגם והילוכם כראוי, אלא "למנצח לבני קורח", אלו שברגע שלפני האחרון בעודם נופלים, פתחו וזעקו על רצונם לעשות תשובה.
וזהו הנס הנורא לישראל, כאן ועכשיו, הרגע ניתן לחזור ולהינצל, ומי לא ישוב עתה.
והנס הג' – לשטן, שתוקעים בשופר מהחלק הצר לרחב – הנה ניתן לרמוז את אופן התקיעה בשופר מהחלק הצר אל החלק הרחב, בבחינת הפסוק המזוהה יותר מכל עם ימות אלול "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". היינו, אנחנו תוקעים בחלק הצר – חודו של מחט, ומשם הקב"ה פותח את החלק הרחב – כפתחו של אולם.
ובמידה ואכן הייתה מלאכתנו הפוכה, לתקוע בחלק הרחב ולפתוח כפתחו של אולם, ואז הקב"ה פותח לנו כחודו של מחט, בבחינת החלק הצר – היו טענותיו של השטן מדוע אין ישראל עושים תשובה – מסתתמות. ודאי שלא יעשו, שהרי מלאכתם קשה מאוד!! וממילא היה הוא "פוקע", ודבריו בטלים.
ניסו של שטן אפוא הוא, שכל המוטל עלינו וכל אשר זקוקים אנו לעשות, הוא לתקוע בחלק הצר, לפתוח כחודו של מחט, ומכאן יוצאת טענתו הנצחת, והיאך לא תעשו תשובה? ולמעשה, זהו נס נוסף לישראל, הכוח הגדול הטמון בפועלה כה קטנה. הבה נזכה לנצלה כראוי.
טעות קטנה בכתבה זו בנס הב'
בהתחלה זה לא פרק קיט