דג מחוסר איבר
מובא בספר 'מחנך' לדורות, כי הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל,
בעל ה'מכתב מאליהו' היה מזהיר ומתריע את תלמידיו שהתמנו לתפקידי רבנות בתפוצות ישראל, כי אם יזלזל הרב בשאלותיהם של בני הקהילה – עלול הוא לגרום לכך שהם יפסיקו להתייעץ עמו, ויפעלו על דעת עצמם גם בנושאים בהם הם חסרים באופן מוחלט את הכלים הנחוצים בכדי לקבל הכרעה נכונה.
כך למשל סיפר תלמידו של רבינו, הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל: "כאשר התמניתי לרבה של 'רמת השרון' תחת אבי, המחיש לי רבינו עיקרון זה, באמצעות הסיפור הבא – אשר אירע בראשית ימיו כרב באנגליה.
באותם ימים באה לפניו אשה מודאגת, וסיפרה כי לא מצאה את ה'מרה' בדג שפתחה… היא חששה שהדג טרף, עובדה אשר יש בה כדי ללמד על בורותה הרבה.
אכן, רבינו לא מיהר להשיב על שאלתה של האשה… הוא השתהה במתן תשובתו, פתח ספר גדול ומרשים והשים את עצמו כקורא מתוכו בעיון רב, רק לאחר מכן פסק לה בארשת של כובד ראש, כי הדג כשר ומותר באכילה…
החמין יצא הפעם כשהוא מלוח מן הרגיל
בספר ר' אל'ה, העוסק בקורותיו ובמוסריו של הגאון רבי אליהו לופיאן, בעל ה'לב אליהו',
מסופר כי לעת זקנותו שהה רבינו בבית משפחת בתו הרבנית פינסקי, בשכונת בית וגן בירושלים, והיא זכתה לשמש את אביה במסירות רבה.
ומעשה שקרה בשבת קודש בביתה, עת חילקה הרבנית את מנות האוכל לבני הבית.
בהגיע תור החמין המהביל להגיע לשולחן, רבינו קיבל את מנת החמין, אכל אותה וסיים את כולה.
וכשהגיעה הרבנית לשולחן וטעמה ממנת החמין, פערה את פיה בתמהון בשאלה: אבא, הכיצד סיימת מנה זו של חמין, הרי החמין מלוח?!
"אכן צדקת בתי", ענה רבינו, בקול מלא רוך ואהבה, "החמין יצא הפעם כשהוא מלוח מן הרגיל, והיה קשה לאוכלו. אבל, קשה פי כמה היה שלא לאוכלו, ולהגיע לידי חשש שאת תפגעי…
ריבונו של עולם, ראה מה רוצה ילד יהודי כשר
המשפיע המפורסם הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א
כותב בדברי הזיכרון לאביו, בסוף ספרו הנודע 'קדושת עיניים', מעשה נפלא שמציב בפנינו מודל לחיקוי כיצד יש לחנך ילדים.
בדבריו מספר הגר"א טויסיג שליט"א שכאשר נפל אביו הרה"צ רבי יחזקאל זצ"ל למשכב, וחלה בחוליו האחרון אשר ממנו לא החלים, נעו כל המשפחה להתברך מפיו של כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' מויזניץ זצ"ל, ובמעמד זה פרץ אחיו הרב משה טוסיג, שהיה אז ילד כבן שש בבכי, ותינה את צערו הגדול בפני הרבי מויזניץ זצ"ל באמרו: "הנה הייתי רגיל שאבא היה בוחן אותי בכל שבת על אשר למדתי בחיידר במשך השבוע, וכעת אבי חולה מאוד, וכבר כמה שבועות אין מי שייבחן אותי על תלמודי…".
הרבי מויזניץ, בשמעו את הדברים הללו התרגש עד מאוד ופרץ בבכיה גדולה, באמרו "ריבונו של עולם, ראה מה רוצה ילד יהודי כשר. שאביו יבחן אותו על תלמודו".
לאחר מכן, כך מספר הגר"א שליט"א, השמיע הרבי דברי התפעלות מהחינוך המופלא של רבי יחזקאל זצ"ל, שהצליח לחנך את בנו למתיקות שכזאת בתורה, עד שכאשר אביו נפל למשכב, מה שהיה חסר לו יותר מכל דבר אחר זה המבחן השבועי אצל האבא. אמר הרבי לניצבים עליו: "ראו איך מחנכים ילד…".
מחה הגבאי מדוע יאמר כן והלא זו היא הפעם הראשונה שאני חולק על דבריך
הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א: בספר 'חיי עולם'
בהקדמה כתב שתחילת הקלקול וירידת הדורות היה במה שלא האמינו לחכמים, ומזה הלכו מדחי אל דחי באין מעצור.
בילקוט שמעוני (שיר השירים – פרק ו – רמז תתקצב) איתא האגוז כל זמן שעצו דבוק לפריו הוא משומר, פרש ממנו משליכין אותו לאשפה, כך ישראל כל זמן שדבוקים לחכמים ושומעים דבריהם הם זוכים לקנות שני עולמים, פרשו מהם אבדו מן העולם.
הדיבוק בחכמים הינו מחסה מפני השפעות רעות, והוא כמטריה המשמשת כמחסה מפני הגשמים, אך המטריה מועילה רק אם פותחים אותה, כך הדיבוק בחכמים מועילה רק אם פותחים אותה והולכים בדרכיהם.
רבי יחזקאל אברמסקי הסביר ענין ראיית גדולי תורה והמשילו כאשר יש חפץ בריחוק מאה מטר ואחד יכול לראות רק עד עשרים מטר ואחד יכול לראות חמישים מטר ועוד אחד שבכוחו לראות אפי' תשעים ותשעה מטר ויש רק אחד שבכוחו לראות מאה מטר האם נאמר דזה שבכוחו לראות עד עשרים מטר רואה עשרים אחוז וזה שבכוחו לראות תשעה ותשעים מטר רואה באמת תשעה ותשעים אחוז זה אינו, דהלא מי שרואה מאה מטר הרי שרואה את החפץ ומי שאינו רואה עד ריחוק מאה מטר הרי במה שנוגע לחפץ אינו רואה כלום.
וכך הוא אצל גדול הדור במקום שגדול הדור רואה אלו שאינם רואים כמו שהוא רואה הרי שבמקום הזה הם אינם רואים כלום והם עיוורים ממש לכן עלינו לשמוע את דעתו של גדול הדור ושאר דעות בטלים הם.
רבי חיים קרייזוירט המשילו למגדל הנמצא בצבא שהחייל העומד על המגדל רואה יותר מאשר החיילים הנמצאים בתוך המבצר, והוא מכח ראייתו מתריע על ביאת האוייב, וזהו הנאמר במדרש (שיר השירים) אני חומה ושדי כמגדלות – שדי כמגדלות אלו התלמידי חכמים, שהם רואים יותר מחיילים.
אינו שומע בקולם
בספר אהל משה הביא שלרבי מאיר שמחה
היה לו גבאי נאמן שפעל על פי הוראותיו פעם הורהו דבר מה והגבאי חלק על דעתו נאנח רבי מאיר שמחה ואמר מעולם לא שמעת בקולי מחה הגבאי מדוע יאמר כן והלא זו היא הפעם הראשונה שאני חולק על דבריך השיבו רבי מאיר שמחה אכן כן הוא אבל פעם זו מורה שתמיד עשית כהוראתי משום שכך סברת גם אתה והראיה שכאשר דעתך שונה אינך מהסס להביעה וא"כ כל חייך לא צייתת אלא לצו שכלך ולא לציוויי.
יסבול את הכלל
הנצי"ב אמר
אמרו חז"ל (סנהדרין ז ע"ב) עד היכן לפרנס לישא עול הציבור עד כדי שישא האומן את היונק ולכאורה מה הדמיון של מידת הסבלנות לנשיאת האומן את היונק, וביאר אמא מחזיקה את הילד והילד מלכלך אותה אינה זורקת אותו אלא תחילה מנקה את התינוק ואח"כ מנקה את בגדיה כך מנהיג צריך סבלנות גם אם מישהו פגע בו.
רבי חיים מבריסק הסביר התורה אמרה שמשה אמר איכה אשא לבדי טרחם ומשאכם וריבכם והביא רש"י בשם מדרש מלמד שהיו ישראל טרחנין וכו', ולמה להנציח פרטים אלו אלא רצו חז"ל שיהיה בזה לימוד לעולם איך שמשה רבינו היה סבלן גדול כנגדם עם כל מה שדיברו בו וכך צריך כל רב ודיין בישראל להיות סבלן כנגד צאן מרעיתו.
(מתוך 'אוצר הידיעות')