פרק שמונה עשר: אבינו אב הרחמן
אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם. רַחֵם עָלֵינוּ. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְֹכִּיל. לִשְׁמֹעַ. לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמֹר וְלַעֲשֹוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה: וְהָאֵר עֵינֵינוּ
מסופר על הגאון הנודע רבי יהושע מקוטנא זצ"ל, שכשנתקשה באיזה ענין בלימודו, היה ניגש אל ארון הקודש ופרץ בבכי נסער, באמרו: "הרבש"ע נתן לנו את התורה ואין אנו מבינים"… ומיד נתיישבו כל קושיותיו… (ימות עולם" עמ' קעז ).
וכן מסופר שכשהגיעו בישיבתו של ה'חתם סופר', בתפילת שחרית לברכת "אהבה רבה", היו כל הנרות נכבים מרוב ההתלהבות שהיתה בתפילה זו, והיו שומעים את קול התפילה הזאת עד הרחוב השלישי בעיר (ספרא דמלכא, מאסף על החת"ס).
סיפר תלמיד מרן החת"ס, הגאון רבי יהודה מאדרען זצ"ל, שכמה פעמים כשהרצה החת"ס את שיעורו, כשנתקל בקושיא חמורה, אמר בדמעות שליש: 'והאר עינינו בתורתך", וזעק מלבו הטהור: "רבונו של עולם, רחם נא על עם הארץ זקן! יש לי רצון לדעת, יש לי רצון, מה אעשה?!" וכל התלמידים געו אחריו בבכי (ספרא רבה דישראל, קח). ועל כך כתב הגאון רבי שלמה אלכסנדרי סופר זצ"ל: "כאשר באמצע לימוד של רבינו החת"ס עם התלמידים, עלו בלבו רעיונות נשגבים בחריצות נפלאה, כשטף מים כבירים ונהר היוצא מעדן – הפסיק מלימודו וגעה בתפילה 'אהבה רבה אהבתנו ה' אלוקינו'". הוא לא תלה את הרעיונות הנשגבים בגודל חריצותו וכשרונותיו, אלא ייחס את הכל למתנת ה', אשר אהב אותנו אהבה רבה ונתן לנו את התורה. (ספרא דמלכא, ציטוט מהקדמת 'קרית סופרים' לחידושי החת"ס על מסכת חולין).
וכנודע, ביום שרבינו הנצי"ב זצ"ל לא בכה ב'אהבה רבה', הוא לא מסר שיעור בישיבה.
דורות של תלמידים, אבות בנים ונכדים, למדו בשיעוריו בישיבה של מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל וגם משפחות שלימות של כמה וכמה אחים. סיפר הגרמי"ל שבמרוצת השנים ראה משפחות של אחים שכולם מוצלחים ביותר, חוץ מבן אחד, שהיה חלש יותר מכולם, בלימוד ובהנהגה. והנה זה פלא, במקרים רבים, דווקא הבן החלש יותר הצליח הרבה יותר בלימוד ובעניינים נוספים, יותר מאחיו המוכשרים והמוצלחים. מדוע? –ביאר רבי מיכל יהודה זצ"ל: כשיש להורים בן פחות מוצלח, הם מתפללים עליו הרבה יותר משאר אחיו. לכן, בסופו של דבר, הוא מצליח יותר.
סיפר כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן זי"ע, בשיחה לפני קהל עדת צאן מרעיתו: "כשהייתי בחור צעיר, התייגעתי רבות להבין גמרא קשה או תוספות שהיה קשה ביותר להבנה. בזמן זה התרגלתי להניח את הקטע המוקשה עד לאחר תפילת שמונה עשרה, שאז בשעת התפילה התחננתי לבורא עולם שאזכה להבין את דברי תורתו, ואכן לאחר התפילה כשפתחתי את הגמרא, והתעמקתי שוב בדבריהם הקדושים של חז"ל, זכיתי להבינם בקלות ובנקל!"… (אספקלריה המאירה ח"א).
"מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה, וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם! אלא: יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". (נדה ע).
בסופו של דבר הכל תלוי בתפילה, כשתתפלל על כך – תזכה לסייעתא דשמיא והצלחה בלימוד.
ומעבר לכך שהתפילות נשמעות, בפרט תפילה כזו שהיא בעצם תפילה ובקשה לפני הבורא לעשות את רצונו, הרי בנוסף אם תתפלל על מתיקות בלימוד, באופן טבעי –תעריך יותר את מתיקות התורה שבוודאי תגיע.
תם ולא נשלם
(מתוך חוברת 'גישמאק בלימוד' בהוצאת ארגון 'אחינו')