אלימלך הרשקוביץ
לפני ימים אחדים ביליתי קצת במוסך השוכן באזור התעשייה של עירי, כחלק מהיערכות לקראת המבחן הגדול: טסט לאוטו הישן והמקרטע.
פעם אמר לי חבר, שכשיש לך רכב ישן, אתה קרוב יותר לקב"ה, כי אתה לא מפסיק להתפלל. פעם התפילה היא שהרכב יתניע, פעם שלא יתחמם בעליות, עם נוספת שהנזילה תיפסק מעצמה ולא תצטרך לשלם טבין ותקילין עבור התיקון ועוד ועוד.
אבל כשמגיע רגע הטסט, זה בבחינת 'יום הכיפורים של בעלי הרכבים'. בטסט אי אפשר להחליק את הבעיות, אתה לא יכול לעשות לעצמך ולרכבך הנחות בכל הקשור ל'מנורת מנוע' דולקת, או לבלמים שנשחקו מעט עם השנים. אתה לא יכול להתפשר על צמיג ישן וקצת סדוק, ולא על נורה שרופה בפנס האחורי. עכשיו חייבים לתקן את הכל ולשלם על כך בכסף מלא.
זה נותן לנו דוגמה מוחשית שמתאימה מאוד לימים אלו, ימי אלו, ימי הרחמים והסליחות. זה בדיוק הזמן לתקן את הכל, בלי לעשות הנחות. מי שיתפשר בעניינים החשובים, ייכשל בטסט חלילה וחלילה.
אבל לא על זה רציתי לדבר הפעם, אלא על מה ששמתי אליו לב בשעה שהייתי במוסך.
שם, מתחת לליפט שעליו מונחת מכונית נוצצת שהגיעה לטיפול עשרת אלפים, עומד לו המלך, סליחה.. המוסכניק.
ידיו השמנוניות מפוייחות, בגדים מהוהים ומטונפים, הוא עומד בתוך שלולית של שמן, מתכוף מתחת לרכב, אץ רץ לקחת את הכלים, מחלק פקודות לבניו או העובדים האחרים העובדים אצלו, ומרגיש בעננים…
כל מי שנכנס למוסך, מאיר לו פנים, כאילו לא פסק מלהתגעגע אליו מהרגע בו סיים את הטיפול הקודם במוסך. "אהלן שלומי… מה שלומך? מה המצב? איך אתה מרגיש, מה שלום הילד? התחתן כבר? איך הבריאות, הכל בסדר? אל חמדולילה… ברוך ה'. איזה יופי…".
המוסכניק רווה נחת מכל לקוח מרוצה, והלקוחות לא מפסיקים לנסות ולמצוא חן בעיניו.
למה? כי הם מבינים שהם בידיים שלו.
הוא זה שמחליט את מי לשרת קודם!
הוא זה שמחליט מה רמת הטיפול שהוא רוצה לתת לאוטו, ואם הוא יעשה את הטיפול מכל הלב או רק כדי לצאת ידי חובה.
הוא זה שמחליט כמה כסף לבקש בסוף העבודה!!!
בעלי המכוניות מגיעים מתוך נקודת הנחה, שככל שהם יפגינו יותר חיבה וגעגוע למוסכניק שלהם, כך השירות שיקבלו יהיה טוב יותר והמחיר שישלמו יהיה זול יותר.
האם זה נכון? לא בטוח בכלל. בואו לא נשכח שהמוסכניק מתמודד עם שפע של מחמאות מהבוקר ועד הלילה, כל יום כל שבוע, כל שנה כבר 30 ו-40 שנה. אז בגלל ששאלת אותו מה שלום הילד הוא כבר יוזיל לך את המחיר? ספק גדול אם אכן כך הם פני הדברים.
אבל אין לך ברירה אחרת. וכי יש לך דרך טובה יותר לנסות להשיג תנאים טובים יותר?
לא!
וזה המוסר השכל שרציתי להוציא מהסיפור הזה…
מי שבאמת מחליט כמה נשלם, כמה נהנה, כמה נאכל וכמה נסבול, חלילה וחס, זה אך ורק המלך האמיתי, מלך מלכי המלכים הקב"ה.
אנחנו בידיים שלו, לטוב ולמוטב. הוא שולט בכל תחומי החיים שלנו ושל נפש כל חי באשר היא.
אם אנחנו נמצא חן בעיניו, נקבל שירות מלא, טיפול איכותי, ובמחיר מצויין.
אז למה אנחנו מתחנפים למוסכניק במקום לשאת עיניים לשמים ולומר פרק תהילים אחד נוסף?