אליעזר (לייזר) רוט
לקראת הימים הנוראים, חשבתי להעלות על הכתב מעשה ששמעתי מפיו של ידידי הרה"ג ר' אברהם פוקס, מגיד שיעור ב'דרשו' יועץ חינוכי ואחד ממזכי הרבים.
הרב פוקס שמע את הדברים לפני מספר שנים מפיו של בעל המעשה בעצמו, אבל בעל המעשה לא הרשה לו לפרסמם, בגלל הרגישות הגדולה והחשש שהדבר יגרום לפגיעה בעסקיו.
גם כיום, לאחר שחלפו שנים לא מעטות מאותו מעשה, אנחנו לא יכולים לכתוב אותו בפרוטרוט, מבלי לשנות מעט פרטים, ומבלי שנוכל לפרסם את שמה של המדינה בה אירע המעשה, מאותה הסיבה כנ"ל.
בעל המעשה הוא איש עסקים מכובד מאוד, בבעלותו מספר חברות והוא עוסק רבות ביצוא ויבוא של סחורות מסוגים שונים, כך שהדברים שסיפר כמשיח לפי תומו אמינים מאוד.
וכך הוא מספר.
"במסגרת עסקי, הייתי סוחר גם ביהלומים, אבל לא רק ביהלומים משויפים ומוכנים לשימוש, אלא ביהלומים גולמיים שנכרו זה הרגע ממעבה האדמה, ונמכרים במחיר מוזל יחסית, כשלאחר מכן יש לשייף אותם, לתת להם את הצורה הרצויה, ולהעריך את שווים.
"לפני השיוף, קשה מאוד לראות את ערכו האמיתי של היהלום, וכאן טמונה ההזדמנות הגדולה. אם קונים מספיק יהלומים גולמיים, מוצאים מדי פעם יהלומים גדולים שערכם עצום, וכך אפשר להתעשר בקלות, בסייעתא דשמיא כמובן.
"ביום מן הימים נאמר לי שיש במזרח הרחוק ממלכה קטנה שבה אפשר לקנות יהלומים במחירים מוזלים מאוד, אבל מה? את העסקים צריך לנהל ישירות מול המלך של אותה מדינה, והוא אינו איש יציב בנפשו. צריך לדעת למצוא חן בעיניו, ומי שמצליח לקנות את אמונו יכול לבוא ולנהל עמו עסקים וגם לקבל מחירים מצוינים בהתאם למצב הרוח של המלך וכמה איש העסקים נשא חן בעיניו.
"ברוך ה' התברכתי בקסם אישי, אני יודע להתחבב על אנשים מהסוג זה, והחלטתי לנסות את מזלי. פניתי לאחת השגרירויות של אותה מדינה, באחת מארצות אירופה, נכנסתי וביקשתי לשוחח עם נספח המסחר של השגרירות. אמרו לי שאצלם אין נספחים וסיפורים, אני צריך לדבר עם השגריר בכבודו ובעצמו.
"התברר לי שהשגריר הוא גם בן דוד של המלך או משהו כזה. מהר מאוד התחוורה לי התמונה, זאת מדינה קטנטנה, שיושבת על מחצבי טבע עשירים מאוד, המלך שולט שם שלטון ללא מיצרים, ומנהל את המדינה כראות עיניו. הוא לא נותן דין וחשבון לאיש, לא על כספים ולא על שום דבר אחר.
"השגריר דיבר איתי כמה דקות, ראיתי שהוא התלהב מההצעה שהנחתי על השולחן, ולאחר שהפקדתי בידיו מעטפה שיש בה ממש, "לכיסוי ההוצאות", שעלתה לו הפגישה איתי, יצאתי משם, ונאמר לי שאני אקבל תשובה אם המלך חפץ להיפגש איתי או לא.
"אחרי מספר שבועות הגיעה התשובה, היא היתה חיובית לשמחתי הרבה. אמרו לי שאני צריך להכין חפצים לשהייה בת שבוע לפחות בממלכה הקטנה, ולהתייצב ביום זה וזה, בשעה זו וזו, בשדה תעופה קטן, שם יחכו לי צוות מטעם הממלכה.
"הגעתי לשם, התברר לי שהמלך שלח את המטוס המלכותי שלו כדי להביא אותי. ממש סייעתא דשמיא, זכיתי לשאת חן בעיניו עוד לפני שהוא ראה אותי. אולי השגריר סיפר לו גם על המעטפה והמלך הבין שכדאי להתעסק איתי…
"נוחתים בשדה התעופה, שליח של המלך מקדם את פני, מבהיר לי שאני כאן בממלכה נחשב לאורחו של המלך. אני לא צריך אפילו דרכון דיפלומטי או תעודה כלשהי, במקום זה אני מקבל רכב מצי הרכבים של הארמון, נהג מנהגי הארמון ושני שומרי ראש מהמשמר המלכותי, רכובים על אופנועים, נוסעים לצדו של הרכב לכל מקום שהוא לוקח אותי.
"אמרו לי שבעוד שלושה ימים אמורה להיות לי פגישה עם המלך, ובינתיים אני יכול להחליט אם אני רוצה לנפוש במלון הכי יוקרתי שיש להם בממלכה, או לצאת לטייל ולראות את נפלאותיה של הארץ.
"טיילתי במדינה ונהניתי מאוד, הנהג היה חביב והשתדל שאהיה מרוצה. אם רק הייתי רעב או צמא מיד דאגו להביא לי פרי ובקבוק סודה, ממש התייחסו אלי כאל אורחו של המלך, על כל המשתמע מכך.
"במהלך הנסיעה", הוא מספר, "שמתי לב שהנהג מסתכל כל פעם על השעון שהיה על ידי. זה היה שעון שעלה כמה מאות דולרים, קיבלתי אותו במתנה באחת העסקאות שעשיתי בעבר, היו לי עוד כמה וכמה שעונים כמוהו ואף יקרים ממנו בבית, והחלטתי שאני אהיה נדיב ואתן אותו לנהג במתנה.
"הוא הופתע, פניו אורו, הוא הודה לי מקרב לב, ונראה היה שהוא רגיל בדרך כלל להסיע את בני משפחת המלוכה שבכלל לא מסתכלים עליו, הם רואים בו לא יותר ממשרת פשוט, ואני נתתי לו יחס של בנאדם ועוד נתתי לו מתנה יקרה לאות תודה על מסירותו אלי…
"ביום של הפגישה כמובן שלא נסעתי לשום מקום, התארגנתי כראוי לכבודו של המלך שאני עתיד לפגוש. דווקא העובדה שהוא נתון למצבי רוח משתנים הלחיצה אותי קצת, וקיוויתי בכל לבי שאפגוש אותו במצב רוח טוב, ואוכל לסגור אתו עסקה משמעותית שתניב לי רווחים גדולים.
"לקחתי בחשבון שייתכן גם שכל העסקה תתפוצץ. זה קורה לפעמים בעולם העסקים, אפשר להשקיע חודשים של תכנון ולבסוף לא יוצא מזה כלום. מצד שני, לפעמים בלי השקעה גדולה מצליחים להגיע לעסקה גדולה שמניבה רווחים גדולים.
"אמרתי כמה פרקי תהילים ויצאתי מהמלון אל הרכב שאמור היה לקחת אותי לפגישה עם המלך.
"הגענו למתחם קבלת הפנים שבו המלך משוחח עם אורחיו. זה אזור חצי מדברי, המלך יושב מתחת לסככה, שני משרתים עומדים עם מניפות ענקיות ומנופפים במרץ שיהיה למלך נעים, הוא לבוש בבגדים מצחיקים מאוד ויושב על כסא מפואר שירש מאבותיו המלכים הקודמים, יש מזכיר שיושב בעמדה מיוחדת, ועוד כל מיני בעלי תפקידים שכל עצם קיומם הוא כדי לשרת את המלך ולדאוג שלא יחסר לו כלום.
"בצד, במרחק של כמה מאות מטרים משם, היתה שורה של מתקני מתכת גדולים. הסתקרנתי מה הם עושים שם, אבל לא העזתי לשאול יותר מדי שאלות. מבין הדברים הבנתי שהמלך עסוק בדיוק באמצע לשפוט אנשים, הוא שופט אותם כראות עיניו, ולכן גם עמדה פלוגה של שוטרים בקרבת מקום, כדי לטפל ביישום הוראותיו של המלך.
"המלך דיבר בצרפתית, שפה שאני מכיר היטב. דיברנו ומיד ראיתי שהוא מתחבב עלי. הוא הזמין אותי לשבת לצדו, ושוחח עמי זמן ממושך. הוא ראה שאני יהודי ושחח איתי על ארץ ישראל והיחסים עם הפלסטינים ועוד.
"דיברנו גם קצת על היהלומים, אבל זה פחות העסיק אותו. הבנתי שאת זה אצטרך לסגור אחר כך מול הגזבר או המזכיר.
"תוך כדי שאני משוחח עם המלך, אני רואה שעל שולחן קטן שעומד שם, ניצב לו שעון יד מוכר מאוד. השעון שלי, זה שנתתי במתנה לנהג.
"הרהבתי עוז ושאלתי את המלך מה עושה השעון הזה על שולחנו. הרי נתתי אותו לנהג. אולי טעיתי ואסור פה לתת לנהג מתנות?
"המלך השיב בחיוב. בוודאי שאסור לקבל מתנות. "אני המפרנס היחידי של העובדים שלי", הוא אמר לי "הנאמנות שלהם, היא אך ורק אלי. לא לאף אחד אחר, ולכן אסור להם לקבל שום דבר מאנשים זרים. הנהג לא דיווח לי שקיבל את השעון ולכן הוא נענש".
"לרגע חשבתי שאולי כבר תלו את הנהג. אוי ואבוי. הוא דווקא היה נחמד מאוד, אני רציתי לעזור לו, לא להביא למותו חלילה.
"שאלתי את המלך בחשש, אם קרה משהו לנהג, אבל המלך השיב לי שבינתיים לא קרה לו כלום, הוא עוד לא נשפט. למעשה, הוא עומד לשפוט אותו מיד אחרי שהפגישה עמי תסתיים.
"אמרתי למלך: "הוד מלכותו, אני לא רוצה להתערב באכיפת החוק והצדק בארצך, אני רק אורח ואני חייב לך הכרת הטוב גדולה על כל מה שגמלת לי ועל האימון שנתת בי. אבל אני מבקש ממך מאוד, הנהג הזה היה טוב אלי, המצפון שלי לא יהיה שקט אם יקרה לו משהו בגללי. אנא, עשה לי טובה אישית ושחרר אותו…
"המלך שהיה במצב רוח טוב החליט לשעות לדברי. הוא נתן פקודה בשפה המקומית שלהם, המזכיר שלו העביר הוראה במכשיר קשר, ואני רואה תכונה ליד מתקני המתכת הגדולים. התברר שמדובר בכלובים שבהם מחזיקים את העצורים תחת השמש הקופחת, עד שהמלך יחליט לשפוט אותם. בהמשך הבנתי שהנהג שלי יושב שם כבר כמעט יממה, בקושי נתנו לו לאכול ולשתות.
"הביאו אותו לפנינו, רגליו רעדו מפחד. הוא לא ידע מה המלך מתכנן עבורו. לאחר שננזף על מעשיו, הוסבר לו שבגלל שאני ביקשתי בקשה אישית מיוחדת ובגלל שאני אורחו של המלך, החליט המלך לכבד אותי ולמלא את בקשתי ולכן הוא משתחרר.
"האיש נפל לרגלי המלך והודה לו מכל לבו, נישק את רגליו, ולאחר מכן הודה לי בקצרה כדי שלא לפגוע בכבודו של המלך. מאוחר יותר נתנו לו לפגשו אותי, והוא נפל גם לרגלי ונישק אותן עד שהצלחתי לעצור אותו.
"עסקת היהלומים יצאה אל הפועל, זכיתי שם להצלחה גדולה בחסדי שמים, אבל מאז כל שנה, כשמתקרב ראש השנה אני משחזר בראשי את הסיפור הזה, כדי להיזכר באותה הצצה קטנה שהיתה לי.
"גם למדתי מה זה נקרא מלך, גם למדתי איזה מחיר אפשר לפעמים לשלם על טעות קטנה של קבלת מתנה שלא הייתי אמור לקבל, ובעיקר למדתי איך צריך להודות למלך כשהוא החליט לסלוח לך ולהעניק לך את החיים במתנה… כשנכנסים ככה לראש השנה, הכל נראה אחרת".