אחת הדרכים של הרה"ק הרבי רבי שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע בימי חורפו להחזיר אדם בתשובה היתה, לשבת אתו ולשחק עמו במשחק 'שחמט'. כאשר התיישב ליד השולחן לשחק עם מאן דהוא, היה מפזם לעצמו בניגון: 'דע לך, כאשר אתה עומד לעשות 'מהלך' השתדל מאד שלא תתחרט עליו, היינו, שלא תעשה מהלך רע שבגללו אתה עלול להפסיד במשחק'.
מסופר, כי בעת שהיה הרר"ב בדאנציג, באכסניה שלו, פגש שם אדם אחד מאלו שהתחילו כבר להתנדנד ביהדות, וכאשר נכנס עמו בשיחה הבין שאדם זה להוט על משחק השח. הציע לו לשחק עמו, ואותו אדם נענה בהתלהבות להצעה, ותיכף ישבו ליד שולחן לשחק. אמר לו אותו אדם: כבודו יודע שיש חוקים מסוימים במשחק זה, ואני מבקשו להשתדל לשמור עליהם. ענה לו הרבי ר' בונם: בוודאי, חוק זה חוק ועל חוקים חייבים לשמור.
כאשר התחילו לשחק עשה הרר"ב במכוון מהלך שגוי, ומיד תפס אותו אדם את שגיאתו של הרר"ב וביקש להוריד לו 'כלי' מסויים. אמר לו הרר"ב: אוי, אני רואה שעשיתי שגיאה, אבל אנא ממך מחול לי על מה שעשיתי ותן לי לחזור בי מהמהלך המוטעה שעשיתי. נענה ההוא ואמר: מעלתו יודע היטב כי אין זה חוקי לחזור ממהלך, אבל הפעם, היות וזו הפעם הראשונה, אני מוותר לכבודו, אולם אני מבקש ממעלתו שלפני שהוא הולך לעשות איזה מהלך יחשוב טוב מאד כדי שלא יבוא לידי טעות, כי ברגע שהמהלך נעשה אין חזרה. ענה לו הרר"ב: טוב, נשתדל.
לאחר שהמשיכו לשחק עוד זמן מה, עשה עוד הפעם במכוון מהלך מוטעה. הפעם ניצל ההוא את הטעות והשיב במהלך נגדי שהביא למצב של שחמט. אזי פנה אליו שוב הרבי רבי בונים וביקשו שיוותר לו רק הפעם הזו, וכי הוא מבטיחו ששוב לא יבקש ממנו לחזור בו. אולם הלה לא הסכים בשום אופן לוותר על המהלך השגוי, ואמר לו: בפעם הראשונה הייתי מוכן לוותר, אבל כעת בפעם השניה לא בא בחשבון שאוותר.
אז פתח הרבי רבי בונם את פי קדשו בדברים היוצאים מהלב ויאמר לאותו אדם: אוי ואבוי לאותו אדם שכבר שקע כל כך עמוק בדרכים עקלקלות, שכבר לא מועילה לו שום בקשה ותפילה לחזור למוטב. הדברים הללו חדרו לעומק לבו של אותו אדם והוא נהיה בעל תשובה גמור.
פעם אחת סיפר הרבי רבי בונם זיע"א את הסיפור דלהלן לכמה מחסידיו שעמדו לידו: בצעירותי כאשר הייתי במסחר העצים בדאנציג, הכרתי שם בחור צעיר חפשי, מופלג בחכמה ובשכל ישר, שגם בא לדאנציג לרגל מסחרו. כאשר ראיתי את ה'כלי' הזה אמרתי לעצמי שחייב אנכי לעשות כל מאמץ אפשרי כדי למשכו ולהביאו תחת כנפי השכינה, שילמד תורה ויהיה ירא שמים, ולעשות ממנו 'יהודי' אמיתי. חיפשתי כל מיני דרכים איך לגשת אל הבחור הזה. ניסיתי בכל מיני אופנים ולצערי לא הצלחתי.
יום אחד שמתי לב כי הוא הולך כל יום בשעה מסוימת למקום מסוים. החלטתי לעקוב אחריו ולראות מה מעשהו. והנה אני רואה שהוא נכנס למקום ששם משחקים בכל מיני משחקי קובייה, ונכנסתי גם אני אחריו. כאשר התיישב הבחור הזה ליד השולחן שמשחקים בו, התיישבתי גם אני ליד השולחן ואמרתי שגם אני רוצה לשחק אתם. הוצאתי מכיסי כסף כמו שראיתי שכולם עושים כך והנחתיו על השולחן כדי לשחק.
סהדי במרומים, המשיך הרבי לספר לשומעיו בעת הזאת, שלא היה לי כל מושג איך משחקים, ומעודי לא החזקתי קלף בידי ולא הבנתי בזה מאומה, אלא שראיתי שכל אחד מהנוכחים שם בקופה כסף ולכן שמתי גם אנוכי כסף בקופה ולא ידעתי אם אני מרוויח או מפסיד, אבל כנראה שהמזל האיר לי פנים. התחלנו לשחק וראיתי שאף אחד לא מוציא את הכסף מהקופה, הבנתי שאני הרווחתי ולקחתי את הכסף. כך היה כמה וכמה פעמים שניצחתי שלא כדרך הטבע, המזל היה לצדי והרווחתי הון רב.
ויהי כראות הבחור הנ"ל את הצלחתי הבלתי טבעית, היה ברור לו שאני 'מומחה' גדול במשחק זה ובוודאי יש לי איזה חכמה שבגינה אני מצליח. ומאז המשחק הזה בא אלי הבחור הזה ובקשני שאגלה לו את החכמה הנסתרת שהביאה לי הצלחה כזו גדולה במשחק. הבחור הזה היה להוט אחר המשחק וממש לא עזב אותי ביום ובלילה מרצונו שאגלה לו את הסוד.
אני משכתי אותו בכוונה כמה וכמה ימים עד שלבסוף אמרתי לו: בא נצא שנינו בלאט ליער שמאחורי העיר ששום נפש חיה לא תוכל להאזין לנו, ושם אגלה לך את ה'סוד' הכמוס שאתה כל כך נכסף לדעתו.
וככה יצאנו שנינו מחוץ לעיר, למקום שלא רואים כלום מלבד שמים וארץ ועצי היער, ושם נתתי את קולי ברמה ושאגתי: אוי ואבוי לנו, שאנו לא שמים לבנו לחזור בתשובה. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה! ככה צעקתי בקול רם כמה וכמה פעמים, עד שהבחור הזה נבהל ונחרד מחמת יראה ופחד, ונשבר לגמרי מהדברים ששמע ממני.
ואז אמרתי לו את כל האמת, כי לא היה לי כל מושג במשחק זה, וכל ההצלחה שלי שלא כדרך הטבע הייתה אך ורק בגללו להצילו מבאר שחת, וכל משחקים אלו אין בהם כל חכמה רק ליצנות והבל הבלים. ודיברתי אתו דברים היוצאים מהלב דברי יראה ומוסר עד שהחליט לחזור בתשובה שלמה ונעשה בעל תשובה גמור.
(אור לישרים ספיר ויהלום פר' נצבים ע"ח – להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה. לתגובות ולחומר נוסף ([email protected])
