"הסכת ושמע ישראל" (כז ט)
אין רשעים בעם ישראל – מעל ארבעים שנה אני עוסק עם יהודים, ולא פגשתי מעולם יהודי רשע!
בתקופה מסוימת דרשו החרדים שחברת 'אל-על' תשמור שבת. היתה כאן בארץ מהומה גדולה. נסעתי עם אברך, והנה אנו מבחינים בשני שלטים ענקיים: "די לכפיה הדתית! היום אל-על, ומחר?…"
"אנחנו חייבים להוריד את השלטים הללו!", אמר לי האברך.
"עכשיו באמצע היום זו בעיה", אמרתי לו, "כשנחזור בערב נסיר אותם".
השלטים היו מונחים במרחק מאתיים מטר מהכביש, ובדרך חזור נכנסנו אל תוך השדה, כדי להורידם התקדמנו מרחק של עשרים מטרים בסך הכל, והנה נעצרת על ידינו מכונית. יוצא ממנה אדם משופם, ומתחיל לצעוק: "מה אתם עושים שם? אתם הולכים להוריד את השלטים שהנחתי? אני יודע שעכשיו לא תעזו להוריד אותם, אבל אני רושם את מספר הרכב, ואם מחר השלטים הללו לא יהיו פה, אדע את מי להאשים!".
עמדתי ליד הרכב, הסתכלתי עליו וחייכתי. הוא התקרב אלי ושאל בהתרגשות שאלה, שרק יהודי יכול לשאול אותה: "אני לא מבין אתכם, אתה רואה אותי כועס, ואתה מחייך?".
אמרתי לו: "אסביר לך למה אני מחייך. אני עוסק בהחזרה בתשובה ומהנסיון שלי, ה'פייטרים' הכי גדולים הם הראשונים שחוזרים בתשובה. אם אתה הנחת פה את השלטים כמו שאתה אומר, זאת אומרת שאתה פייטר. לכן אני מנסה לדמיין איך תראה בעוד שלושה חודשים עם זקן ופאות, ואני מתמוגג מנחת!".
אין לתאר כיצד השפיעו עליו דברי. הוא הסתכל עלי בעיניים רושפות ואמר: "אתה יודע מה השבת עשתה לי?!".
"מה עשתה לך השבת?", שאלתי.
"אני כבשתי את הכותל ואת העיר העתיקה, והלגיונרים הירדנים לא הצליחו לפצוע אותי. אבל בכביש
עניתי לו…תדע לך שיש עוד צד למטבע וצריך לראות גם את הצד השני של המטבע"…
סיפרתי לו שפעם באמצע דרשה של רבי שלום סרברניק שליט"א לפני אלפי איש, קמה אשה אחת וצעקה: "ומה תגיד על זה שבכביש רמות, צעקו לי ילדים עם פאות 'שבת'?". אמר לה רבי שלום: "ומה הגבת? לא יצאת מהמכונית ואמרת לילד שצעק: 'תודה רבה, ילד, תודה רבה!'?"
"הוא צועק עלי, ואני אגיד לו תודה רבה?", רגזה האשה.
אמר לה רבי שלום: "הבה נהייה אמיתיים ונחשוב לרגע: אם היית שמה על המכונית שלך שלט 'אני נוצריה'. מישהו היה צועק לך 'שבת'? אף אחד! והנה את מתנהגת כמו נוצריה, וכמעט כל עם ישראל מחזיק אותך לנוצריה. נשארו רק כמה ילדים שאינם מסוגלים לוותר עליך, ואומרים לך: 'אחותנו את! שבת! אנחנו לא מוכנים לוותר עליך!', ואת לא יוצאת להגיד להם תודה רבה? אני לא מבין אותך!"…
"אתה מבין?", אמרתי לו, "זה הצד השני של המטבע".
"איפה אתה גר? בבני ברק?", הוא שאל אותי, "זה רחוק לי מידי, יש לך מישהו קרוב יותר, שאוכל ללמוד ממנו?".
שלחתי אותו אל הרב צבי ענבל ברכסים. על אותו פתק שבו התכוון לרשום את מספר המכונית שלנו, הוא רשם את מספר הטלפון של הרב, וכמובן, חזר בתשובה…
הרי לנו כי לכל יהודי, באשר הוא, יש נשמה טהורה, שבקלות אפשר להציל אותה!
כדי לדעת ־ חייבים ללמוד תורה
איך נחזיר אנשים בתשובה?
דבר ראשון – שיעורי תורה. בעל 'סדר היום', כבר לפני שש מאות שנה כתב, שכל רב ייקח עשרה ריקים ופוחזים, ויתחיל ללמוד איתם תורה. וכך כתוב בספרים, שמשיח יבוא מתוך עשרה אנשים שיושבים ולומדים תורה.
במקום דיבורים – פשוט לשבת וללמוד עם יהודים קצת 'עין יעקב', קצת 'בן איש חי', קצת הלכות, לתת להם מעט ידע.
לפני כמה שנים בחודש אלול, קראו לי לעיר לונג איילנד שבארצות הברית, למסור כמה הרצאות בסוף שבוע – חמישי שישי שבת וראשון.
מסרתי שם שמונה הרצאות, באנגלית, ואנשים בכו. מה שאני דרשתי מהם היה דבר אחד. אמרתי להם: "כל כך הרבה אסונות באו עליכם בשנה שעברה, אם אגיד לכם לחזור בתשובה, אפילו לא תדעו על מה לחזור, לא תדעו מה לקבל על עצמכם, אבל תדעו לכם שמה שקרה בשנה החולפת – נכתב בראש השנה ויום כיפור האחרון, ואם אתם רוצים כתיבה וחתימה טובה לשנה הבאה ישנה דרך אחת: תבטיחו לקב"ה שכשיהיה סמינר תבואו להשתתף בו, זה הכל! כך תבדקו בעצמכם – אמת או לא אמת!".
אני אומר לאנשים: לכו לסמינרים, תבדקו אם מה שאומרים לכם אמת או לא אמת, ואפילו אם זו האמת – אינכם מתחייבים מראש לקבל את הדברים, רק לבדוק! אם תראו שהאמת מתוקה ואתם מקבלים אותה – תקבלו. אף אחד אינו כופה עליכם לקבלה. את המילה 'כפיה' יש לנקד אחרת: כיף י-ה, כיף ללכת עם בורא עולם משום שזו האמת.
אמרתי, אם כן, לאנשי לונג איילנד: "אם רצונכם בחתימה טובה, דבר אחד תבטיחו לקב"ה: שכשיהיה סמינר – אתם הולכים ובודקים!".
וברוך ה' הקב"ה גלגל, שבי"א חשון נערך שם סמינר, שבעקבותיו מאה משפחות חזרו בתשובה. הדבר הראשון שעשו שם היה – קביעת שיעורים כל שבוע, כמה פעמים בשבוע. כיום המקום השתנה לחלוטין. חלק גדול מהציבור הם יהודים שומרי מצוות.
זה הסדר המתבקש: תתחילו ללמוד תורה, לדעת להבין, ומתוך כך תחזרו בתשובה.
כך מבקשים אנו בתפילה: "אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו, ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור" – לפני הכל אנו מבקשים מהקב"ה שירחם עלינו, וייתן לנו להבין ולהשכיל! בלי להבין אדם לא יודע כלל מה חסר לו. אם לא ילמד – איך יבין?!
כדי לדעת מה צריך לשנוא ומה לאהוב – חייבים ללמוד תורה. בלי זה – לעולם לא ניתן לדעת אם הדבר נכון או לא נכון. ישנם דברים שבעבר היה ברור שהם אסורים, והיום הם מקובלים… מוכרחים לדעת את האמת ובכדי לדעת אמת צריכים ללמוד תורה.
אנחנו בסוף, בכמה דקות האחרונות של הגלות. עלינו לתפוס את עצמנו בסוף, להחליט שמתיישבים ללמוד את התורה של הקב"ה, לדעת להבין ולהשכיל, ועל ידי זה לשמוע ללמוד, ומזה יצא ללמוד, לשמור ולעשות את כל דברי התורה.
(מתוך 'אריה שאג')