בראשית דברי אודה לכל המגיבים על המאמר הקודם שכתבתי ל'בית היין', אכן חיממו הדברים את הלב ועודדו אותי להוסיף ולכתוב גם הפעם. ב"ה זכינו לפתוח את שנת הלימודים עם סייעתא דשמיא גדולה, ויה"ר שנמשיך לזכות ללמד תורה לילדי ישראל עוד רבות בשנים.
הפעם רציתי לכתוב על נושא המבחן, ובייחוד המבחן בכתב, ועל התועלת הגדולה שיש במבחנים אלו, מלבד עצם המטרה המרכזית והידועה להציב לתלמידים 'מחייב' שבועי, ולהבהיר להם כי בזמן קבוע מדי שבוע הם יצטרכו להעמיד את ידיעותיהם למבחן.
בשורות הבאות אפרט בסייעתא דשמיא, עשר מעלות טובות שיש למבחנים הנערכים בכתב.
- קודם כל ולפני הכל, המבחן בכתב מאפשר למלמד להכיר את בני כיתתו, באופן פרטני. רבותי! תקשיבו טוב!!! מלמד שלא עושה מבחן בכתב לתלמידיו, לא מכיר את התלמידים שלו!!!
במבחן בעל פה יש כל כך הרבה משתנים שיכולים להשפיע על הציון, בכל מקרה שואלים את התלמיד רק שאלה אחת או שתיים, לפעמים הוא מתבייש לענות בגלל שהחברים שומעים, פעמים הצורה שבה אתה שואל אותו כבר גורמת לו לפקפק בעצמו ומכניסה בו פחד.
מבחן בכתב יעזור לך לדעת לא רק איך התלמיד לצד שאר בני הכיתה, לא רק כמה הוא יודע לעומתם, לא רק אם הוא מתבייש לענות במבחן שנערך על ידי 'הבוחן' אחת לשבוע, ולא רק אם הוא יודע לענות בשטף ולהתנסח בבהירות. אלא גם… אם הוא יודע מה נלמד בכיתה בשבוע האחרון!
- אני באופן אישי, משתדל מאוד לנסח את השאלות עם מטבעות לשון בשפה הארמית. מילים כמו 'מנלן?', 'היכי ילפינן', 'מהיכי תיתי' ועוד. כמובן שהילדים ישאלו מיד את המלמד מה המשמעות של המילים הללו, אבל אנחנו נענה להם בסבלנות פעם אחת ופעם שנייה, וכך הם ילמדו להכיר אותן. זה יביא אותם למצב של מוכנות גבוהה יותר כשיעלו לישיבה, הם לא ייבהלו מכל מונח שנאמר בארמית.
- החכמה היא לעשות את המבחן באופן שיסכם ויתמצת את מה שנלמד במהלך השבוע בכיתה. כשהילד עונה על השאלות, הוא אמור לסכם את עיקרי הסוגיא בכתב, כך הוא מרוויח חזרה נוספת, ויתירה מזאת, הא מרוויח סיכום כתוב.
- אפשר לחלק את המבחנים לכל ילדי הכיתה בזה אחר זה, אבל מלמד שרוצה להשקיע, יכול לתת לכל תלמיד את המבחן בפני עצמו, באופן פרטני, להחליף איתו כמה מילים על המבחן, על מצבו בכיתה. זה נותן הזדמנות נפלאה לייצר קשר חזק בין המלמד לתלמיד, ורק בשביל זה שווה לעשות את המבחן מלכתחילה.
- הוא גם נותן לך הזדמנות לאפיין בצורה מיטבית את הבעיה של הילד, אם יש כזאת. אם יש לו בעיה עם כתיבה, או שאולי הוא לא יודע להתנסח, ואם הוא לא הבין היטב את הסוגיה, צריך לבדוק איפה הוא נפל, ולהשוות לנפילות של השבועות הקודמים. באופן זה אפשר לזהות נקודות חלשות שצריך לחזק ולסייע לתלמיד.
- מחמאות מחמאות מחמאות. אין דבר כזה להחזיר לילד מבחן בלי שכתבת עליו לפחות מחמאה אחת. השקעת! יגעת ומצאת! התלהבתי מהניסוח השוטף שלך! רואים על התשובות שלך שאתה יודע ללמוד! אל תתקמצנו במחמאות. הילדים תמיד אוהבים לשמוע ולקרוא מחמאות, הם בודקים אותן, סופרים כל מילה, מתמוגגים מנחת. קודם כל זה פשוט חסד, למה לא לגמול חסד עם ילד? כל כך קשה לכתוב מחמאה? ובנוסף, המחמאות מייצרות אצל הילד רף גבוה יותר של שאיפות, הוא מרגיש שהוא חייב לעמוד בציפיות שמצפים ממנו, וזה משמש כמנוע צמיחה אדיר עבורו לכל ימי חייו.
- קשר עם ההורים. האבא והאמא רואים את המבחן, הם צריכים לחתום עליו, הם רואים שהמלמד החמיא לילד שלהם, הם מבינים שהילד חשוב לו, בפעם הבאה כשמלמד יבקש מהם שיתוף פעולה הם יעשו את זה בשמחה, כי הם מבינים שהילד שלהם באמת חשוב לו. זאת תועלת עצומה שאפשר להשיג דרך המבחנים הכתובים.
- מראה בפניו של התלמיד. הגמרא אומרת "טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה תוכחות". לפעמים כשהילד יושב מול המבחן ומתקשה להשיב על השאלות, הוא מבין שהגיע הזמן להתחיל להשקיע יותר. זה שווה יותר מאלף גערות וצעקות שיצעקו עליו.
- גם אם ילד נכשל במבחן, צריך לנהוג בו כבוד. אני לא כותב לילדים אף פעם שהציון שלהם 40 או 50 אחוז. במקום זה אני אכתוב: "בעזרת ה', בשבוע הבא תדע טוב יותר", או "רואים שהיית עייף השבוע, אני בטוח בשבוע הבא בעז"ה יהיה שבוע מוצלח יותר עבורך".
אבל זה רק בתנאי שהילד באמת מסוגל להגיע לציון טוב יותר. אין שום עניין ויש איסור חמור לענות ילד שלא מסוגל להגיע לציון גבוה יותר. הוא לא אשם שהקב"ה ברא אותו עם יכולות חלשות יותר.
גם אם ילד ענה תשובה לא נכונה, לא חייבים לסמן לו 'איקס'. זה משפיל. אפשר לעשות פס ישר ליד התשובה הזאת. הילד יבין היטב שהתשובה לא נכונה ומצד שני לא ירגיש ש'שמו עליו איקס'.
זה חשוב לכבד כל אדם, ובכלל זה אנחנו צריכים לכבד גם את התלמידים שלנו.
- כשרואים שתלמיד מזלזל בלימודים וצריך להעמיד אותו במקום, המבחן יכול לשמש כלי מצוין להעניש אותו באופן יעיל. הרי בזמנינו המלמדים לא מכים את הילדים, לא נותנים להם לכתוב 'אלף' פעם' וגם אסור לזרוק ילדים מהכיתה החוצה. אמצעי הענישה מוגבלים מאוד, בלי להיכנס עכשיו לוויכוח אם זה טוב או לא טוב. זאת מציאות קיימת.
המבחן הוא הזדמנות לתת עונש, אם הילד לא מבין רמזים, אפשר להחזיר לו פעם אחת מבחן שהציון עליו הוא 25 אחוז, עם ציון 'נכשל', ולכתוב לו: "מי שאינו זורע, לא יזכה לקצור", או הוחכה אחרת בסגנון הזה. אבל כמו כל עונש, גם העונש הזה צריך להתבצע רק כשאין מנוס, ולאחר מחשבה רבה אם זה באמת מגיע לילד ואם זה באמת יהיה מועיל וישמש כקריאת השכמה עבורו, שתגרום לו להשקיע יותר מכאן ולהבא.