סיפר רבי יצחק אלחנן גיברלטר ז"ל בזכרונותיו:
בעיירה ינובה, הרחוקה כעשרים ק"מ מקובנה, גרו אלפי יהודים. ינובה הייתה עיר מלאת תלמידי חכמים, עיר שהבחורים שיצאו ממנה, מילאו את הישיבות הגדולות בליטא. בינובה הייתה ישיבה קטנה, אחת מהישיבות המצוינות בליטא, ופרנסת התושבים הייתה מתעשיית רהיטים שהיו משווקים לכל ליטא.
סבי, הגאון רבי יוסף כהן זצ"ל, רבה של שכונת 'ההר הירוק בקובנה, נהג לנסוע מפעם לפעם לינובה, בעגלת איכרים פשוטה, כדי לגייס תרומות מהציבור עבור ישיבת טעלז. רבה של ינובה היה אחד מגאוני הדור, וכשסבא הגיע, היה מזמין את הציבור שיבוא לבית הכנסת הגדול לשמוע את דרשתו. בית הכנסת היה מתמלא מיד באנשים, ואף הרב היה בא לשמוע את דרשתו של סבא, כדי לכבדו.
באחת הפעמים, ברגע שסבא החל לעלות על הבימה ולדרוש, קם אחד מהמשכילים והחל להפריע לו. הוא דיבר בעזות פנים נגד סבא ונגד בני ישיבות, וגינה את עולם התורה.
רב המקום החוויר מעזות פניו של המשכיל כלפי סבא, רבה של ׳ההר הירוק׳, שהיה ידוע כאחד מגדולי ישראל, וכבר בצעירותו היה חבר בבית דינו של גאון הדור רבי יצחק אלחנן ספקטור רבה של קובנה. (אמי וסבתי סיפרו לנו, שבימי חודש אלול לא יכלו לגשת לקברו של סבא זצ"ל, מכיון שכל הקהילה ב׳הר הירוק׳, אנשים ונשים בהמוניהם, היו עולים לקברו ושמים פתקאות ובקשות לישועות. ומחמת הדוחק, היו בני המשפחה יכולים לעמוד רק מרחוק).
הרב ניסה להוציא את החצוף מבית הכנסת, אך הדבר לא עלה בידו. הוא ביקש מסבא להישאר על הבימה, ואמר לו שהוא כבר ידאג לסלק את המשכיל עז הפנים בעזרת הגבאים. אבל סבא ירד מהבמה ואמר לגאון רבה של ינובה: "איני צריך לדאוג לריבונו של עולם. הוא ידאג לעולמו, לעולם התורה, וכשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כן אקבל שכר על הפרישה". וכך נפרד בכבוד מרבה של ינובה, עלה על עגלה פשוטה ושב לקובנה.
אולם הסיפור לא הסתיים, והשלכותיו מעמיקות את הידיעה כי יש דין ויש דיין.
אותו משכיל עז פנים, איבד לפתע את הכרתו וכל גופו הזדעזע מהתכווצויות. הוא היה צעיר לימים, וחבריו הבינו מיד את סיבת המחלה הפתאומית – הפגיעה בכבודו של סבא. לכן לקחו חבריו מונית, ובעבר הייתה זו הוצאה יקרה ביותר, ונסעו לקובנה לחפש את הסבא, רבה של ׳ההר הירוק׳, ולבקש ממנו מחילה.
כפי שכתבתי, הסבא נסע בעגלה פשוטה, והם הגיעו אל קובנה עוד בטרם הגיע סבא. כשהגיעו לביתו, אמרו להם שסבתא נמצאת בחנות הצבעים שלה בעיר (חנות צבעים לצביעת בגדים), והם פנו מיד לחנותה.
באותה שעה, היה אבי בתוך חנותה של סבתא (חנותם של הוריי הייתה סמוכה לחנות הצבעים של סבתא). הם סיפרו לסבתא את המעשה ואמרו כי הם מחפשים את הסבא כדי לבקש שימחל לאיש שפגע בו, שעדיין צעיר הוא, וכבר שוכב גוסס. אותם אנשים ביקשו שסבא ישוב לדרוש בינובה בשביל הישיבה. הם אף הבטיחו כי איש לא יעז להפריע לו בדרשתו, וכי ידאגו שיבואו רבים לדרשתו ושייתרם כסף רב לישיבת טעלז.
למרות זאת, הסיפור לא הסתיים טוב. עד שחזר הסבא את עשרים הק"מ בעגלתו, כבר מת האיש שפגע בו. סיפור זה סיפר לנו אבא, שהיה נוכח במקום בשעת המעשה.
(גיליון 'יאיר נזרו')