אליעזר (לייזר) רוט
"ונשמרת מכל דבר רע" (כג י)
בזמירות שבת אנחנו אומרים בפיוט 'קה ריבון' את המילים הבאות: "לו יחיה גבר שנין אלפין, לא יעול גבורתך בחושבניא". כלומר, גם אם האדם יחיה אלפי שנים – הוא לא יצליח לחשב את כל הגבורות של הקב"ה במשך זמן כל הזמן שיעמוד לרשותו.
"אומרים על זה את ההסבר הידוע של מרנא ה'חפץ חיים' זיע"א, שהסביר שהעולם קיים כמקשה אחת של 6,000 שנה, ורק מי שנמצא פה 6,000 שנה, ויודע את כל הגלגולים ואת כל ההתרחשויות יכול להבין את ההיגיון והצדק שבכל מה שקורה כאן בעולם, וכמובן שאין אף אדם שמגיע ליכולת הזאת.
"ועל זה יש את המשל הידוע ליהודי שנכנס לבית הכנסת, ניגש לגבאי ושואל אותו בטרוניה איזו מן התנהלות הוא מפגין מול קהל המתפללים, כשהוא נותן עליות לאנשים צעירים במקום למבוגרים, לבחורים ולא לאבותיהם, ויש אנשים שיושבים בקדמת בית הכנסת ואחרים באחורי בית הכנסת, ואין שום סדר בצורת ההתנהלות.
"משיב הגבאי לאורח הזועם: 'אם הייתי נמצא כאן כל שבת, היית מבין את הסדר. הזקן ההוא שלא קיבל השבוע עליה, קיבל בשבוע שעבר, והאבא של הבחור ההוא קיבל לפני שבועיים, והסיבה שפלוני יושב במקום זה נעוצה בכך, שהוא יושב על ידי אביו המבוגר כדי לסייע לו, אלא שאתה לא ידעת שהם אב ובנו", וכן על זה הדרך.
"כלומר, מי שנמצא כאן תמיד מבין את הסדר, אבל מי שהגיע מבחוץ, ולא יודע מה היה פה קודם לכן, עלול להתבלבל ולחשוב שאין סדר ואין צדק בצורת ההתנהלות.
"סבא זצ"ל היה מוסיף על זה חידוד נפלא: מעשה באדם שנכנס לבית הכנסת ושומע את הציבור מתפללים: 'ה', את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד'. אוי ואבוי, מה זה? השופט כל הארץ לא יעשה משפט? איזו מן התנהגות זו להשמיד את אוהבי ה' יחד עם הרשעים חלילה וחס?
"פעם אחרת נכנס האיש לבית הכנסת ושומע: 'שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים'. זה גם לא נשמע טוב, מה פתאום ה' שומר את כל הרשעים? ועוד יחד עם הצדיקים? מה הרוויח הצדיק בצדקתו, אם בסופו של דבר הרשע זוכה לאותו יחס שמקבל הצדיק?
"רק מי שנמצא מתחילת הפסוק ועד סופו מבין את ההקשר: 'שומר ה' את כל אוהביו', ומה באשר לרשעים? 'ואת כל הרשעים ישמיד!'.
"כך בדיוק אדם שנמצא כאן בעולם הזה, ורואה התנהלות של הקדוש ברוך הוא, שאינה מובנת לו כביכול, הוא יכול להתפלא מאוד, אבל אם הוא מבין שהוא הגיע באמצע, היה כאן משהו לפני שבאת, אתה לא רואה את התמונה המלאה, ממילא אין שאלות והכל בא על מקומו בשלום.
"על כך הוא היה מספר סיפור מופלא שאירע עמו עצמו, בתקופה בה שהה בארץ גזירה, בסיביר הקפואה".
מרק מגן עדן
"מזג האוויר היה קפוא כמובן, הם סבלו מחרפת רעב, מקור תמידי, והדבר שבנאדם יכול היה רק לחלום עליו, היה לאכול תבשיל חם בסיביר הקפואה. ממש גן עדן עלי אדמות. גם לשבוע וגם להתחמם בו זמנית. הפלא ופלא!
"והנה יום אחד פשטה במחנה הבשורה המשמחת: יש אוכל חם! הביאו סיר ענק, ומחלקים אוכל לכל מי שעומד בתור וצלחת בידו.
"כולם אצים רצים, וגם הוא אץ רץ לקבל אוכל חם. הוא עוד לא יודע מה יש בסיר ומה מחלקים בדיוק, אבל יש אוכל, וזה חם, והוא רעב וקר לו, מה צריך יותר מזה?
"הוא נעמד בתור, ומגלה שהוא בעצם די בסוף התור. לפניו יש עוד כמה מאות אנשים. שוין, אפשר להמתין בסבלנות. כמה זמן זה ייקח? חצי שעה? שווה להמתין בתור. בידיו קערית פח והוא מחכה עם כולם, עד שהחייל הסובייטי ישקע את המצקת הגדולה בתוך הסיר, וימזוג לו מרק לצלחת.
"והנה מתחילים להגיע הראשונים שעמדו בתור. הם כבר קיבלו מרק וכעת הם פונים לקרן זווית כדי לאכול אותו בשקיקה. אחד מהם מתקרב, וסבא מבקש להציץ, לראות באיזה תבשיל מדובר. הוא רואה מרק דלוח, כמה ירקות לא מזוהים מרוסקים בפנים, המראה לא מאוד מלבב בימים כתיקונם, אבל עכשיו בסיביר זה נראה ממש כמו תבשיל מגן עדן.
"אבל פתאום צדה עינו חתיכות קטנטנות כהות צפות במרק. לרגע עוברת בו מחשבה שאולי זה בשר בכלל. אם זה בשר, המשמעות ברורה, מדובר בתבשיל טרף. הוא שואל את הגויים מה יש במרק, אף אחד לא יודע לומר בוודאות, אם יש בשר או אין בשר. זה לא כל כך משנה להם, העיקר שזה חם ומזין.
"החלה התלבטות פנימית. אם זה היה בשר בוודאות, כמובן שהוא לא יאכל. אבל אין סיכוי שזה בשר, מה פתאום שהרוסים הקמצנים האלו, יפרגנו לאנשים בסיביר מרק בשרי? אין סיכוי. ובכלל, הוא סובל מחרפת רעב, זה ממש מתקרב למצב של פיקוח נפש, לכל הפחות ספק פיקוח נפש, והבשר הזה הוא רק ספק בשר, וגם אם נניח שזה בשר – יש סיכוי גדול שזה בכלל בטל בשישים בכזה מרק גדול, אז בגלל ספק ספיקא – הוא צריך לוותר על ההזדמנות הנדירה לאכול מרק חם?
"מצד שני… מדובר בטריפה! איזו מן מחשבה זאת בכלל לאכול טריפה או ספק טריפה? אוי לאוזניים שכך שומעות! אין סיכוי שיהודי ירא שמים יאכל דבר כזה!
"כך נמשכה ההתלבטות כמה דקות קצרות, ובסופן ההכרעה היתה ברורה. הוא ויתר על מקומו בתור ופרש הצידה, כשמדובר בכשרות המאכלים, אי אפשר לקחת אפילו סיכון קטן, למרות החשיבות של המזון החם בסיביר, ועל אף כל השיקולים החשובים הללו".
אכזבה מרה
"עומד סבא בצד ומתבונן במתחולל, והנה התור הולך ומתקצר הולך ומתקצר, עוד מועט מגיע התור שהיה אמור להיות שלו. האנשים שעומדים שם כבר מלקלקים את שפתותיהם בהתלהבות, ריח המרק מכה באפם, הם כבר לא יכולים לחכות. נשארו עוד ארבעים אנשים לפני התור שהיה שלו, והנה מודיע החייל שמחלק את המרק: "נגמר המרק!". הוא הופך את הסיר ומראה לכולם שאפילו טיפת מרק אחת לא נותרה בו.
"'בפעם הבאה תרוצו מהר יותר לתור, ותתפסו מקום טוב יותר', אמר החייל ספק בנימת נחמה ספק בזלזול, לאנשים המאוכזבים שלא זכו לקבל מרק חם. לקח את הסיר הריק והלך לו.
"חייך סבא חיוך רחב, ופצח בהודיה ודברי שבח לקדוש ברוך הוא. 'צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו'".
"'לכאורה הפסוק הזה קשה מיניה וביה: אם הקב"ה 'צדיק', כלומר צודק בכל דרכיו, הוא עושה הכל לפי אמת הצדק, איפה יש פה מידת חסידות? אז למה 'חסיד בכל מעשיו'?
"'אלא, התשובה שהמעשים של הקדוש ברוך הוא תמיד צודקים, זה וודאי, אבל הוא עושה אותם בדרך של חסד ורחמים.
"'עלי נגזר שהיום לא אקבל צלחת מרק חם! לא הגיע לי מרק! יכולתי לעמוד בתור כמו כולם, להמתין חצי שעה, ללקק את השפתיים ולדמיין את המרק החם כמו כל אלו שעמדו בתור יחד איתי, ואז ברגע האחרון – לספוג כזאת אכזבה נוראה.
"'במקום זה, הקב"ה זימן לי לראות פיסות כהות במרק. גרם לי לחשוב שאולי זה בשר טריפה, ולוותר על המקום שלי בתור. אני גם זוכה בשכר עצום, על כך שוויתרתי על צלחת מרק בגלל חשש מאכלי טריפה, אני גם שמח שזכיתי לעמוד בניסיון ומרגיש נפלא עם עצמי, וגם לא ספגתי את האכזבה המרה כמו שאר האנשים שעמדו בתור. כי אומנם לא נגזר עלי לאכול צלחת מרק חם, אבל גם לא נגזר עלי להתאכזב מכך, שהמרק נגמר לפני שהגיע התור שלי…
"'אבל מה? אם לא הייתי עומד בצד ומתבונן במה שמתחולל כאן, לא הייתי יודע בכלל איזה חסד עשה איתי הקב"ה. הקב"ה רצה לעשות לי נחת רוח, ואפשר לי הפעם לראות איך הוא מנהל את העולם בצורה נפלאה כל כך, ואיך כל מה שקורה לי זה בהשגחה פרטית מופלאה. אם לא הייתי רואה את הסוף, לא הייתי יודע כמה גדל היום חסדו עלי'.
"החכמה היא", מסיים הרב ברמן בשם סביו הגדול, "החכמה היא להבין ולהאמין שכל מעשיו של הקב"ה חסד ואמת. שהוא מתנהל עמנו בחסד וברחמים, באמת ובאמונה. לא תמיד אנחנו רואים את זה בעיניים שלנו, אבל תמיד אנחנו מאמינים בזה, ויודעים את זה בידיעה ברורה ומוחלטת!".