-
כשאדם מפסיד אוטובוס בדרך לנסיון לזכות בעבודה חדשה
"מי הם תלמידיו של הרב פאם?" – שאל אחד הת"ח החשובים בארה"ב, וענה והגדיר: "תלמידיו מופיעים בכל ה'גדלים' ובכל ה'צבעים'; רבנים וראשי ישיבות, אנשי עסקים ובעלי מקצועות, עובדי ממשל ואפילו פוליטיקאים. הצד השווה שבכולם, שהם מתאפיינים בפנימיות שלהם. תלמיד של ראש ישיבת 'תורה ודעת' לא ייקח ממון שלא ביושר, ידבר בנחת ובנימוס עם כל אדם כולל בני ביתו, ויגיב ברוגע גם בשעת קושי".
מסופר, כי לאחר נישואיו הציע את עצמו למשרה רבנית בקהילה קטנה בפנסילבניה. לשם הפגישה שנקבעה לו היה עליו לנסוע באוטובוס ממנהטן, אך הוא החמיץ את האוטובוס, וכתוצאה של איחור קטן הפסיד את המשרה.
עשרות שנים לאחר מכן אמר כי הוא אסיר תודה לבורא העולם אשר הוביל אותו במסלול חייו, והסביר: "כשאדם מפסיד אוטובוס בדרך לנסיון לזכות בעבודה חדשה, הוא מרגיש: 'אוי לי הפסדתי את הזדמנות חיי, איבדתי את מזלי!' אולי גם אני הרגשתי כך אז – הטעים, אבל כעבור כמה שנים לאחר שזכיתי להרביץ תורה בישיבת 'תורה ודעת', יכולתי לראות במבט לאחור איזה חסד עצום עשה איתי הקב"ה כשמנע ממני את אותה נסיעה באוטובוס… ללמדך, כי גם כאשר ההזדמנות הנראית באופק אינה מתממשת, אין להתייאש; מי יודע מה צופן העתיד?!"
-
אולי אין לראש הישיבה פנאי עכשיו?
פעם בהגיע מאן דהו לשוחח איתו, שם לב שראש הישיבה עסוק, ולכן שאל בהיסוס: אולי אין לראש הישיבה פנאי עכשיו? "לאדם אין אף פעם פנאי", נענה ראש הישיבה בחיוך, "אבל כשמדובר בעזרה לזולת מוטל עליו ליצור אותו! אם אינך מפנה את הזמן, אף פעם לא יהיה לך, כי אנשים עסוקים תמיד"…
כשלא היה אומר שיעורים, היה יושב אחה"צ בישיבה ובחורים היו ניגשים לדבר איתו, אבל היו גם רבים מחוץ לישיבה שבאו אז לשם כך. יום אחד הגיע מנהל הישיבה ואמר לו שמכיון שהתלמידים זקוקים לראש הישיבה, הם התארגנו לבקש מאנשים מבחוץ שלא יפריעו באמצע הסדר. לאחר כמה ימים פנה רה"י ואמר למנהל: "חשבתי על כך, אבל אני לא יכול לקבל את ההצעה! לאותם אנשים אין מי שיקשיב להם, יש כל כך הרבה בעיות והם צריכים שמישהו ישמע אותם. אין ברירה, אני חייב להיות זמין בשבילם"!
-
מחל לו! גם אנחנו עושים דברים שלא כדין ורוצים שהקב"ה ימחל לנו
הגר"א פאם לימד את תלמידיו והחדיר בהם כי חסד אפשר לעשות על ידי חיוך לכל אדם. ובפרט, אותם בני אדם שבינינו המתהלכים עצובים ואפילו מדוכאים, כשמישהו מתייחס אליהם במאור פנים הוא מקיים חסד עצום. רה"י הרבה לצטט את הפסוק "לשון חכמים מרפא", באמרו ששימוש במילים המביעות טוב – מרפא את השני, וזה החסד הגדול ביותר.
נכנס אליו אדם להתייעץ: יש לו שכן שהפך את חייו לבלתי נסבלים. יום כיפור מתקרב, האם עלי למחול לו? והרב פאם עונה מיד: "מחל לו! גם אנחנו עושים דברים שלא כדין ורוצים שהקב"ה ימחל לנו! למחול לאחרים זו זכות שמועילה לנו לזכות לסליחה ומחילה מיד הקב"ה".
-
כוח הדיבור הוא מתנה מהקב"ה
רבים מאד זוכרים את שיחותיו אודות איסור אונאת דברים. הוא הרבה לצטט את דברי הרמב"ם: "תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דיבורו כבהמות וחיות, ולא יגביה קולו ביותר, אלא דיבורו בנחת עם כל הבריות"; ואמר, שאף אדם לא יכריז על שעון יוקרתי "הפקר!" וישאיר אותו ברחוב, כי זה דבר יקר, אדרבה אדם שומר עליו בזהירות. על כל אחד לדעת, שכוח הדיבור שלו הוא מתנה מהקב"ה, ועלינו להיזהר בו, לברור את מילותינו בקפידה.
-
אני קורא לזה התנהגות מחפירה בגלל האכזריות שבה
לא פעם אחת פירט הגר"א פאם ותיאר דוגמאות מוכרות, כיצד להורות כיצד אסור להתנהג: "רואים לפעמים מבוגרים משחקים עם ילדים, המבוגר חוטף משהו מיד הילד ומחביא בידו. הילד מנסה לקחת בחזרה, המבוגר מעביר ליד השניה, והמחזה חוזר על עצמו שוב ושוב… המבוגר מוסיף להתגרות בילד עד שהוא פורץ בבכי ואז הוא משיב לו את החפץ, ואינו מרגיש שום חרטה על מעשהו.. מה הבעיה להשתעשע קצת…?" כאן הטעים ועורר: "למעשה, כלולים בהתנהגות המחפירה הזו כמה לאווין! אני קורא לזה התנהגות מחפירה בגלל האכזריות שבה. כל מי שמציק לזולת אפילו לשעה קלה ואף נהנה מכך, הוא חוטא!"
-
הידיעה שאתה מייצר יהלומים, נותנת לך כוח להמשיך
פעם כאשר כיבדו אותו לשאת דברים ב"דינר" של ישיבת "תורה ודעת", הביא בשם מרן החפץ חיים זצוק"ל משל לסוחר יהלומים שנסע בעגלה במשך כמה שבועות בכדי להגיע לשוק שבו סוחרים באבנים טובות. היה מי שהציע שם למכירה יהלום נהדר, אבל בסכום עתק. שבוע חלף, ואותו יהלום עדיין לא נמכר. הלך הסוחר והציע תמורתו את כל רכושו, בהשאירו לעצמו רק את עלות הנסיעה לביתו, אך המוכר הסכים לעסקה רק אם יקבל את הכל כולל דמי הנסיעה. הסוחר הסכים לבסוף לעסקה, למרות שידע שההליכה ברגל הביתה תיקח לו כמה חודשים.
הוא לקח את היהלום, עטפו בפיסת בד והחל משרך את דרכו. היו לילות בהם כמעט קפא על משכבו, היו ימים שהיגיעה והרעב היו קשים מנשוא, אולם לרגע לא חשב למכור את היהלום; בכל עת שהציץ בו, נזכר בשוויו ובמשמעותו, ורוח רעננה חלפה בו. כשהגיע סופסוף הביתה, ונשאל: איך התמודדת עם קשיי הדרך? השיב, כי בכל פעם שעמד להתייאש – נצנצוץ היהלום נתן לו את הכוח להמשיך. אמר הרב פאם: "לא תמיד קל ללמד בני תורה, אבל הידיעה שאתה מייצר יהלומים, בני התורה שלה דור הבא, נותנת לך כוח להמשיך במלאכת הקודש".
-
מצא שטר של חמישה דולרים
פעם בלכתו ברחוב מצא שטר של חמישה דולרים, סכום נכבד בימים ההם. הכסף היה מונח על השידה בבית כמה ימים עד שנתנו לצדקה. הוא הסביר לילדיו, שאף שלפי ההלכה הוא זכה מיד בכסף, עדין המאבד, יהיה מי שיהיה, בוודאי סובל ומצטער על איבוד ממונו. איך אפשר ליהנות מכסף שמגיע דרך כאבו של הזולת?!
אברך בא לפניו בשאלה: הוא מתפלל בכל בוקר במנין קבוע ,והנה יום אחד בדרך לבית הכנסת קראו לו להשלים מנין; הוא ניאות לכך והצטרף, אבל הקצב המהיר של התפילה שם לא מצא חן בעיניו
. עתה הוא מבקש לשמוע מרה"י, באם יבקש וממנו שוב להשלים מנין – האם עליו להסכים?
הרב השיב לו: "אתה מצידך אינך מחויב 'להקריב' את תפילתך, אבל, מתפללי המנין המהיר לעולם לא יבינו מדוע בן תורה מסרב לסייע להם. סירוב לבקשתם יכול לגרום חילול ד'". וחתם וייעץ לו: "שנה את מסלול הליכתך בבוקר, כדי שלא תעבור ליד מקומם, וכך לא תהיה לך בעיה".
-
המחברת המיוחדת
היתה לו מחברת מיוחדת בה רשם למי הוא צריך להכיר טובה. למשל, היה כתוב שם: "פלוני הסיע אותי ברכבו היום, יש לו בת בגיל עשרים ואחת שזקוקה לשידוך". כשהשתתף פעם בסעודת הודאה של חולה שהחלים מפציעה קשה, אמר: "סעודת הודאה היא הזדמנות לכל המשתתפים לשים לב להכרת הטוב שהם חייבים לקב"ה. אני עצמי יודע כמה הכרת הטוב אני חייב לו ית' על כל מה שהוא עשה ועושה למעני. אנחנו צריכים להתבייש להתלונן על בעיות קטנות, כשיש כל כך הרבה דברים שאנחנו אסירי תודה עליהם".
לתלמידיו החדיר כי בתור בני תורה יש עליהם אחריות להרבות כבוד שמים בעולם. בכל מקום שיהודי נמצא ובכל פעולה שהוא עושה, עליו לשאול את עצמו: האם המעשה שאני חושב לעשות יגרום קידוש השם, או חלילה להיפך?!
-
תודה לך על המוזיקה הנפלאה
פעם כשיצא מחתונה, אמר לבעל התזמורת "תודה לך על המוזיקה הנפלאה". הלה חייך ואמר: זו העבודה שלי. אמר לו הרב פאם: "מהיום והלאה כשאתה מנגן תכוון שאתה רוצה לקיים מצווה לשמח חתן וכלה ובני משפחותיהם". הלה לא הבין: "הרי אני מקבל תשלום על כך?!" – "לא משנה", אילפו הגר"א פאם בינה, "זה נחשב למצוה!" ופעם אמר לרופא השיניים: "אני מקנא בך! אתה עסוק בחסד כל היום; אנשים מגיעים אליך עם כאבים, ואתה מקל מעליהם את סבלם". אף הרופא נענה ואמר שזו רק תוצאה צדדית, שהלא הוא עושה זאת מתוקף מקצועו ולשם פרנסה. "טעות בידך", אמר לו רה"י, "המקצוע שלך הוא לגמול חסד עם בני אדם ואגב כך אתה גם מתפרנס"…
-
להיות העובד הנעים ביותר במשרד
ולבן של תלמיד שבא לשאול כמה שאלות הנוגעות למקום העבודה של אנשים שאינם שומרי תומ"צ, הורה: "כדי להצליח שם עליך למלא שלושה תנאים: להיות זה שעובד הכי קשה במשרד, העובד הישר ביותר במשרד, והעובד הנעים ביותר במשרד…"
(ב. ראם, מתוך מוסף שבת קודש אב תשפ"א)