תחילתו של 'זמן' נוסף, מהווה תחנת יציאה חדשה לרבבות תלמידי הישיבות הקדושות בארץ ובעולם. כל בחור ישיבה החוצה את מפתן בית המדרש בפעם הראשונה של הזמן, מרגיש את דפיקות הלב המוגברות, את ההתרגשות, התקווה שזמן זה יהיה טוב יותר מקודמיו, ושלכל הפחות הישגי העבר יישמרו גם במהלכו.
אבל יש ישיבות שבהן דפיקות הלב הן דווקא בלבם של אנשי הצוות. אלו הישיבות הנפלאות שהוקמו על ידי מרנן ורבנן גדולי ישראל, כדי לקרב לבבות ולמד תורה לבוגרי בתי הספר התורניים בערי הפריפריה, ולא רק הפריפריה הגאוגרפית.
הבולטת מבין הישיבות הללו היא ישיבת 'אחינו' לצעירים, השוכנת במודיעין עלית, ושמדי שנה קולטת אל שורותיה כארבעים תלמידים חדשים, חדשים לא רק בישיבה הזאת, אלא בכלל בעולם החרדי בכלל.
שוחחנו בתחילת השבוע עם ראש הישיבה הרה"ג רבי מיכאל ברלין, שעושה עבודת קודש בקירוב לבבות, הרבצת תורה ובעיקר בניית הקומה הרוחנית של תלמידיו.
"הישיבה שלנו מיועדת למעשה לצעירים מוכשרים ונבונים, בוגרי בתי הספר התורניים, שהרקע שלהם אינו חרדי, או לפחות לא ישיבתי.
"קח ילד שגדל ביישוב כלשהו בדרום, הוריו שומרי מצוות, אבל הוא לא ספג אווירה חרדית או דתית כל ימיו. הוא יודע מה אסור ומה מותר לעשות בשבת, הוא יודע לברך לפני האוכל ולאחריו, אבל הוא לא למד מעולם גמרא בצורה מסודרת מתוך הספר עצמו, ואם הוא כן למד במוסדות של החינוך העצמאי או מעיין החינוך התורני וכן יש לו קצת רקע בגמרא, הוא עדיין חסר הרבה מאוד רקע והיכרות עם עולם התורה.
"אם בחור כזה ילמד בישיבה רגילה, הוא לא ישרוד בה אפילו יומיים. תחשוב רק על הנעליים שלרגליו, נעלי ספורט לבנות בוהקות. המשגיח יגיד לו שהוא חייב להחליף לנעליים שחורות והוא לא יבין. מה אכפת לך מה צבע הנעליים שלי? או המותג של החולצה, או הצבע של הכיפה, ומה מפריע לך שאני גורב גרביים אדומות? ולמה זה חשוב לך שאני אחבוש מגבעת בתפילה? ולמה התחביבים הישנים שלי הופכים פתאום להיות מוקצים מחמת מיאוס, איפה כתוב בתורה שאסור לנעול נעליים לבנות?
"בעבר הבחורים האלו אכן נפלטו מהישיבות. הם נשרו בזה אחר זה כמו פטריות אחר הגשם, אם בכלל הצליחו להתקבל לישיבה קדושה. רק בודדים מהם שרדו ועברו את חבלי הקליטה הקשים.
"אבל מאז הורו רבותינו גדולי הדור להקים את המסגרות האלו, פתח ארגון אחינו עשרות רבות של ישיבות במיוחד לנוער הזה, רוב הישיבות הועברו במהירות לתפעול וניהול של גורמים אחרים, כש'אחינו' עשה רק את ההקמה, אבל כמה ישיבות בודדות ובראשן הישיבה לצעירים במודיעין עילית, מנוהלות על ידי 'אחינו' לכל אורך הדרך, ונהנית מחסותו של הארגון הקדוש הזה, שגם אני עצמי חלק ממנו ובמשך שנים רבות עבדתי כפעיל שטח מטעמו".
הרב ברלין מסביר מדוע פועם לבו בחוזקה בתחילתו של זמן 'אלול' תשפ"א: "מגיעים לפה 40 בחורים חדשים, מה זה בחורים? ילדים, תלמידי בתי ספר מכל רחבי הארץ, שהיום הם עומדים לטבול את טבילת האש הראשונה שלהם.
"בשנה הראשונה זה לא ממש ישיבה, אלא 'מכינה לישיבה קטנה'. הם לא לובשים ביגוד ישיבתי מלא, הם לא לומדים לפי סדרי הישיבה, אבל כן לומדים בחופף לחלק מסדרי הישיבה ושוהים שעות רבות ביום בבית המדרש של הישיבה יחד עם הבחורים מהשיעורים הגבוהים יותר, כך הם סופגים את האווירה ובעצם מתחילים להכיר את הסגנון הישיבתי, את הלך הרוח, את צורת הדיבור וההתנהגות, הצורה בה ניגשים ללימוד תורה וכן, גם את סגנון הלבוש המתאים לבן ישיבה.
"כשילד בני ברקי או ירושלמי רגיל מגיע לישיבה, הוא יודע במה מדובר גם אם זאת הפעם הראשונה בחיים שלו שהוא נכנס לישיבה. אבא שלו למד בישיבה, אחים שלו הגדולים ממנו למדו בישיבה, בני השכנים, החברים שלו, הילדים שלמדו כיתה מעליו בתלמוד התורה והמלמדים שלו בתלמוד תורה עצמו, כל אלו למדו או לומדים בישיבה. העולם של הישיבה לא זר לו, וגם אם הוא לא ממש מכיר, זה עניין של כמה ימים עד שהוא מתאים את עצמו לסביבה החדשה.
"אבל התלמידים שלנו ברובם לא הכירו מימיהם בן ישיבה באופן אישי. הם לא מכירים אף אחד שלובש את הכובע המוסר הזה והחליפה השחורה הזאת. מה זה הדבר הזה? למה לובשים אותו בכלל? באיזה שפה הם מדברים שם בישיבה? הם מתרחצים כל יום או שהם מסריחים כאלו כמו שמציירים אותם בתקשורת?
"היום הם ידרכו כאן, הלב שלהם ידפוק בחוזקה. הם עשו צעד ענק, הרבה מעבר למה שמצופה מהם, והחליטו שהם רוצים ללמוד בישיבה במקום לבחור במסלול הרגיל שהיה מיועד להם, ללכת לתיכון ולהמשיך לצבא. אבל הם עוד לא יודעים אם ההחלטה שלהם היתה חכמה או לא, ותמיד הם יכולים להתחרט ולחזור לתיכון.
"רוב התלמידים שלנו, כשהם באים בפעם הראשונה, הם בכלל לא בטוחים שהם ימשיכו בישיבה. הם באים לניסיון של חודש או חודשיים מתוך ידיעה ברורה שיש סיכוי לא קטן שהם יחזרו לאחוריהם וילכו ללמוד בתיכון.
"ואכן, אחת המשימות הכי קשות מבחינתו היא למנוע נשירה. אם בחור כבר עשה מאמץ וקיבל החלטה מדהימה ומפתיעה ללכת ללמוד בישיבה, זה אומר שהוא מוכן להקריב ולהשקיע. זה אומר שהוא רוצה לגדול בן תורה, למרות שהוא לא כל כך מבין מה זה אומר. אנחנו צריכים לדאוג שלא תהיה לו שום סיבה לחזור בו, אנחנו צריכים לרכך עבורו את חבלי הקליטה, לתת לו את ההרגשה הכי טובה בעולם, שירגיש שהוא עשה את הצעד הנכון.
"וזאת הסיבה שהלב שלי דופק. יש לנו עכשיו ארבעים מבחנים שאנחנו עוברים במקביל, כל תלמיד חדש מעמיד אותנו במבחן חדש, ואנחנו צריכים להצליח בכל ארבעים המבחנים, להביא את כל התלמידים הנפלאים הללו עד לסיומה של שנת הלימודים הנוכחית, כשהם עדיין איתנו וגם רוצים להמשיך וללמוד בישיבה!
"וכן, אנחנו יודעים מראש שלא כל הארבעים ימשיכו אצלנו. לא כל אחד מצליח להתחבר לסגנון החרדי שלנו, יש כאלו שמעדיפים סגנון קצת יותר קל, קצת פחות ישיבתי וכבד. אנחנו כמובן משבצים אותם בישיבות מתאימות, ואנחנו מחשיבים את זה כהצלחה, כי כל עוד הצלחנו לסייע לבחור להישאר במסגרת תורנית, המשמעות היא שקידמנו אותו בחיים וזה הישג ענק".
• ואיך באמת מרככים עבורם את חבלי הקליטה? איך מסייעים להם להתמיד בבחירה שלהם ללמוד בישיבה?
"כמו שאמרתי, חלק חשוב מזה זה לא להכניס אותם ברגע אחד לעולם זר מנוכר לגמרי. לכן אין לבוש ישיבתי בשנה הראשונה וגם לאחר מכן כל אחד מהם בוחר ללבוש את הלבוש הישיבתי בזמן שהוא מרגיש שזהה מתאים לו. בדרך כלל זה קורה מהר מאוד.
"בנוסף אנחנו מצמידים לכל בחור אברך שלומד אתו לא רק בשנה הראשונה אלא בכל השנים שהוא לומד אצלנו בישיבה יש לו אברך צמוד שמכניס אותו לעולם הגמרא בצעדים מדודים ובקצב בריא ובטוח. כמו כן, בשנה הראשונה שעות הלימוד קצרות יותר, יש יותר זמן פנוי, יש קצת חוגים של לימוד גיטרה וכדו', יוצאים לטיולים בתדירות גבוהה, לשחרר את הלחץ לאפשר להם ליהנות מהאווירה בישיבה וגם להשקיע את כל הכוחות בהתקדמות הלימודית.
"המטרה העיקרית שלנו היא בעצם להוציא אותם אחרי ארבע שנים, כשהם בחורי ישיבה לכל דבר, ואכן הבוגרים שלנו מתקבלים בישיבות הכי טובות בארץ, כל שנה מחדש, בלי שום בעיה. כשאתה רואה אותו בסוף השנה הרביעית, הוא בחור ישיבה לכל דבר ועניין, אין שום זכר לאותו תלמיד בית ספר מהוסס שנכנס לכאן כשהוא מסתכל בחשש גדול על הגמרא הענקית. הם יודעים ללמוד, יש להם היקף של ידע כמו כל בחור ישיבה רגיל, הם מכירים את הסגנון מבינים את הניואנסים, ומוכנים להיקלט בכל ישיבה שרק יבחרו בלי שום קושי.
"ועכשיו, אם תסלחו לי, אני חייב לפתוח ספר תהילים ולהתפלל בכוונה גדולה", מסכם הרב ברלין, "עוד מעט אני נכנס לשנת לימודים חדשה, ואנחנו צריכים לעבור מבחן מורכב שעושים לי ארבעים תלמידים חדשים. אי אפשר לצלוח את מבחנים הללו בלי לשאת תפילה מעומק הלב שנקבל בכל אחד ואחד מהם את הציון הגבוה ביותר שאנחנו יכולים לקבל, ושנעשה את שליחותנו על הצד היותר טוב, לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו".