הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א
זמן אמירת ה"סליחות"
הסליחות נאמרות: מלאחר חצות הלילה – (תחילת אלול 12:45 ערב ראש השנה 12:38) ועד השקיעה למחרת – (תחילת אלול 7:34 ערב ראש השנה 7:02) ואין לאומרן קודם חצות… אלא בליל יוה"כ (משנ"ב תקס"ה, י"ב). אלא אם כן, בשעת הדחק, כהוראת שעה (שו"ת אגרות משה או"ח ב, ק"ה).ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אין להתחיל אפילו לא אמירת אשרי וגו' קודם חצות, כדי שיהיה הכול בעת רצון (אשרי האיש ג, י"ג). ולמעשה, עדיף לומר סליחות בבוקר לאחר הנץ מאשר בלילה אחרי חצות (הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהליכות שלמה ר"ה, א פרט ללילה הראשון שאמר במוצ"ש לאחר חצות. מכל מקום, עדיפה תפילה כוותיקין בנץ, ולומר סליחות לאחר התפילה (הגר"ח קנייבסקי שליט"א בתורת המועדים, ה).
כיום, יש המקיימים "ישראל קדושים השכימו לסליחות" ויש מקיימים "שמע זעקתם בעוד ליל בעמדם לפניך בלילות" לאחר חצות הלילה, וכל לבבות דורש ד'. ויש בתי כנסיות של בני ספרד בירושלים ת"ו שאומרים הסליחות קודם תפילת מנחה.
הערה: המשכימים לסליחות, יקדימו לומר ברכות התורה (משנ"ב מ"ו, כ"ז אף שבסי' ו, י"א לימד זכות על המקדימים הסליחות). ואף בימי הסליחות, חייבים להיזהר מלהתפלל שחרית קודם זמנה (משנ"ב פ"ט, א).
אמירת סליחות ביחידות
האומרים סליחות ביחידות, ידלגו על אמירת י"ג מדות של רחמים, שאינן נאמרות אלא בציבור, וידלגו גם על המילים: "א-ל ארך וכו' ו"וזכור לנו היום וכו' (מ"ב תקס"ה, י"ב-י"ג) ומותר לאומרם כקורא בתורה" בטעמי המקרא, (ואז יש לסיים את הפסוק, עד "ועל רבעים" – כה"ח שם). כמו כן, אין לומר ביחידות קטעים הנאמרים בארמית, משום שהמלאכים אינם מבינים שפה זו, ויש בכך משום יוהרה, שנראה כאלו אינו זקוק להמלצת "מלאכי רחמים, משרתי עליון, שיחלו נא פני א-ל במיטב הגיון" על כן, יחיד, אינו אומר: "בריך שמיה", ו"יחיד המתפלל בביתו, לא יאמר שום יקום פורקן" (משנ"ב ק"א, י"ט). ובשו"ת הר צבי או"ח א, ס"ד תמה על האומרים ביחידות, את יקום פורקן הראשון.
השומע אמירת סליחות בציבור, בשידור ישיר או דרך פלאפון (כשר) בזמן אמת (לא בהקלטה), רשאי לומר איתם, מילה במילה "ד' ד' א-ל רחום וגו'" ובתנאי שהוא במקום נקי. משום שאין זה כלשמוע קריאת מגילת אסתר או הבדלה או ברכת תפילת הדרך, על מנת לצאת ידי חובה, שאין יוצאים ידי חובה בשמיעתם דרך רמקול, טלפון או רדיו אפילו בשידור ישיר, שהרי "יציאה ידי חובה" אפשרית אך ורק כששומעים את קולו המקורי של הקורא או המברך ["שומע כעונה"] אבל כאן אין יציאה ידי חובה, אלא הצטרפות לציבור, שאומרים כעת דברים בקדושה, כשם שעונים לקדיש ולקדושה ולסתם ברכה (שלא על מנת לצאת בה), דרך רמקול, טלפון, רדיו וכדומה.(ראה גם שו"ת יחווה דעת ב, ס"ח).
תכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וברכותיה ונכתב ונחתם לחיים טובים בבריאות שלימה, בשפע ברכה והצלחה
הנהגות וסגולות לבטל ולהפוך מידת הדין לרחמים
השנה היוצאת תשפ"א הייתה רצופה, בעוונותינו הרבים, באירועים ובאסונות ר"ל, גם ב"ארץ אשר ד' אלוקיך דורש אותה תמיד" ואף בארצות שמעבר לים, אבינו האב הרחמן הסתיר פניו מאתנו, וגברה מדת הדין, ורבים מאחינו בית ישראל היו ועדיין נתונים בצרה, הן בגוף [סכנת ה"קורונה" טרם חלפה] והן, בעיקר, בנפש [יש הרוצים לעקור ולקעקע את יסודי היסודות לקיומה של אומתנו, לימוד התורה הקדושה והחזקת ידי לומדיה, שמירת שבת קדשנו, טהרת היחוס לעם ישראל וביזוי וזלזול בכל הקדוש והיקר לקיומנו, כעם ד'].
"ברוך גוזר ומקיים" – הקב"ה, הוא אשר גוזר עלינו, והוא אשר מקיימנו לעמוד בגזרותיו, ולהשתדל בכל אשר נוכל להרים קרן ישראל, להתחזק בכל כוחנו, ולהגביר את הרחמים על הדין, אם בחוקותיו נלך ואת מצוותיו נשמור, ביתר שאת וביתר עוז, ונקיים "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו), אין ספק שתתקיים בקשתנו: "השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו" ( דברים כ"ו, ט"ו).
לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, לפניכם הנהגות וסגולות אשר גילו לנו גדולי הדורות, שעל ידם, נזכה בס"ד להגביר רחמים על הדין, לבטל גזרות קשות ר"ל ולהמשיך עלינו ועל כל ישראל שפע ברכות והצלחות.
פריסת כפות הידיים באמירת "פותח את ידך וגו' " ובנשיאת כפיים
בשלשה דברים הכוונה מעכבת: "פסוק ראשון של שמע", "ברכת אבות" בעמידה, והפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'"
גמ' ברכות ד ע"ב: "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום – מובטח לו שהוא בן העולם הבא" ובשולחן ערוך נ"א, ז: "צריך לכוון בפסוק פותח את ידך וגו' [משנ"ב, טו: "שעיקר מה שקבעו לומר "תהילה לדוד" בכל יום, הוא בשביל אותו פסוק, שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שהוא משגיח על בריותיו ומפרנסן"] ואם לא כיוון, צריך לחזור ולאמרו פעם אחרת" [משנ"ב, ט"ז: "עיין בחיי אדם בשם הלבוש שצריך לומר מפסוק פותח וגו' עד סוף המזמור כסדר, ואם לא נזכר עד שאמר כבר מזמורים אחרים ואין לו שהות לחזור, מכל מקום, יאמר אחר התפילה מפסוק פותח עד סוף המזמור"].
כתב מרן בן איש חי שנה א, פרשת וייגש, אות י"ב בשם ה"יד יוסף" (צרפתי) וכן כתב בספרו תורה לשמה סי' לא:"יש כאלה שנוהגים כשאומרים 'פותח את ידיך', בתפילה ובברכת המזון, זוקפים ידיהם למעלה בפישוט ידים, ומה שנוהגים לפתוח ידיהם בפסוק פותח את ידיך, הוא מנהג טוב, כי הגם שאנחנו מבקשים על פתיחת יד העליונה, עם כל זה, לחזק הדבר אנו עושים פועל דמיוני בפתיחת ידינו. גם יש עוד טעם אחר בזה כי בפסוק הזה יש המשכת שפע ואנחנו פותחים ידינו לעשות הכנה בזה לשורשינו ומזלנו למעלה לקבל השפע וכמו שמצינו אצל שלמה המלך ע"ה בתפלתו דכתיב "וכפיו פרושות השמים" ופירשו הראשונים ז"ל לעשות הכנה לקבלת השפע". וכבר אמרו: "אחר הפעולות נמשכים הלבבות" ו"האדם נפעל על פי מעשיו" שהרי "חיצון מעורר הפנימי".
פריסת כפות הידיים לקבלת ברכת הכוהנים
מכל העבודות שהיו בבית המקדש, לא נשארה לנו עתה – במקדש מעט שלנו, רק נשיאת כפיים. ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "והיה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל" (בשלח י"ז, י"א) מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאת כפיים" (ילקוט ראובני וספר הבהיר אות קל"ה). ובזוהר הק' על הפסוק: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו, כ"ז) – "באותה שעה שהכוהנים פורשים את כפיהם, צריכים העם למיתב בדחילו באימתא [באימה וביראה] ולידע שבאותה שעה הוא עת רצון בכל העולמות, ומתברכין עליונין ותחתונים, ואז אין מידת הדין בכולם".
סגולה מבעל ה"לב אליהו" זיע"א
הרוצה שתיענה בקשתו מן השמים, יעמוד כנגד הכוהנים בפרשם כפיהם לברך את העם, ויצרף ב' כפות ידיו, ויפשטם כמקבל דבר לתוך ידו, ובעת ברכתם יהרהר הבקשה, ובוודאי ייענה מן השמים"
"ימין ד' רוממה, ימין ד' עושה חיל"
גמ' סנהדרין ק"ז ע"ב: "תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, מנא הני מילי, דאמר קרא: שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי (שיר השירים ב, ו) – תמיד יש להקדים את הימין לשמאל, כדי לתת כבוד לחסד ולרחמים ולהגבירם על השמאל – מידת הדין, ובגמ' יומא נ"ח ע"ב:" הא למדת שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין",
הקדמת ימין לשמאל – הלכה למעשה
נטילת שחרית
שולחן ערוך או"ח ד, ב: "ידקדק לערות עליהן מים שלש פעמים" ובמשנ"ב, י: "דהיינו פעם אחת על יד ימין ואחר כך על יד שמאל" וכמבואר בפוסקים, נוטלים הכלי ביד ימין, מעבירים אותו לשמאל ושופכת יד שמאל על יד ימין שתשרת השמאל את הימין, ואז ישפיע הימין על השמאל חסד ורחמים, להסיר ה"רוח הרעה". ובבאר היטב שם, ו: "כשנותן מים על יד ימינו יאמר בכל פעם "היד הגדולה" וביד שמאל "היד החזקה".
רחיצת הגוף
משנה ברורה ב, ז עפ"י המגן אברהם: ברחיצת הגוף יש להקדים חפיפת הראש תחילה [על כן גם יניח תמיד איש המתלבש, את כיפתו לראשו לפני לבישת שאר בגדיו], וירחץ תחילה יד ימין, ולאחריה יד שמאל, רגל ימין ולאחריה רגל שמאל וכן יעשה בבורית [סבון] לפי הסדר הנ"ל הראש תחילה, יד ימין …. רגל ימין…
לבישת הבגדים
כתב המגן אברהם על פי כתבי האר"י הובא במשנ"ב שם, ד : "טוב ישים שני צידי המלבוש ביד ימינו וילבש הימין ואחר כך השמאל ויכוין כי הכול נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל", ובכף החיים, שם מביא זאת, כדבר שצריך להיזהר בו. וגם איטר יד [שמאלי] יקדים יד ימין של כולם בין לעניין הרחיצה ובין לעניין לבישת הבגדים (לקט הקמח החדש, ט"ז ושו"ת באר משה ג, א).
רכיסת הכפתורים ימין על שמאל
יש מגדולי הדורות שהקפידו שכפתורי הבגדים יהיו באופן שימין הבגד על השמאל, ומנהג זה התפשט בכל קהילות החסידים – להגביר ימין על השמאל וכדי לשנות ממנהג הגויים. כלשון מהררח"ח מרימינוב זצ"ל בספר "מנחם ציון" באגרת בסוף הספר: "אשר כל איש ואישה לא ילבשו עוד שום מלבוש אשר שמץ בו ממנהגי עכו"ם ושלא להגביר השמאל על הימין" ובאורחות רבנו" (מנהגי הגרי"י קנייבסקי זצ"ל) א, עמ' רכ"ז: "מו"ר אמר לי שיש להקפיד ללבוש בגדים מכופתרים מימין על שמאל… ואמר לי שגם מרן החזון איש הקפיד מאוד על זה, וסיפר לי מו"ר שאת כפתורי הכותנות שלו החליף כדי לכפתר ימין על שמאל… וכן אמר לי במעיל גשם שכפתוריו שמאל על ימין שיחליפו את הכפתורים והחורים… שיכפתרו מימין על השמאל." ובספר טעמי המנהגים אות ד, מביא בשם צדיקים, שהטעם שאין מקפידים בזאת במכנסיים, "כדי לתת לסיטרא אחרא חלקם שלא יקטרגו".
יש לציין, שעד היום, רובם ככולם של החולצות שנמכרים לגברים בכל החנויות, בכיפתור שמאל על ימין, וכך לבשו בני תורה בכל אתר. וכך הם החולצות בתתי"ם, ובאלול תשס"ט נכנסתי, אבדל"ח, אל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ושאלתי, היות ויש בנות הקונות לעצמן, משום מה, חולצות הנמכרות לבנים ובכפתור שמאל על ימין, האם יש בכך איסור "לא תלבש" ? והשיבני: דבר זה תלוי במנהג כל מדינה, וישנם לבושים שכבר אינם רק לגברים או רק לנשים, וציין, צעיפי חורף, סוודרים ואף עניבות שמצוי שלובשים אלו ואלו, שוב אין בהם עניין "לא ילבש" ו"לא תלבש" ובנוגע לחולצות, אמר: אם אתה תכנס לשלש חנויות המוכרות כותנות ותבקש כותונת עבורך, אם יגישו לך בכפתור ימין על שמאל, אין שייך בזה יותר "לא ילבש". אבל אותן בנות ההולכות לחנויות לגברים וקונות חולצה הנמכרת רק לגברים – עוברת ב"לא תלבש" עכ"ל כפי שרשמתי. ויתכן, שכיום שבחנויות, שואל המוכר: "האם אתה רוצה חולצה רגילה או חסידית" ? כדברי מרן, אין כנראה בדבר איסור "לא ילבש", והנידון הנשאר, עדיפות הגברת הימין על השמאל, ולהפוך דין לרחמים.
נעילת הנעליים
נעילה של ימין תחילה: שולחן ערוך ב, ד "ינעל מנעל של ימין תחילה ולא יקשרנו, ואח"כ של שמאל ויקשרנו, יחזור ויקשור של ימין. וכן במנעלים, שאין להם קשירה – ינעל של ימין תחילה, וכשהוא חולץ – יחלוץ של שמאל תחילה – לתת כבוד לימין". טעה ונעל של שמאל תחילה – יחלצנה, כדי להקדים את הימנית (שו"ת אז נדברו י"א, כ"ד). ובכף החיים שם: "ואל יאמר אדם מה לי לדקדק בזה, הלא ימין ושמאל שניהם איברים שלי הם, ולא ייחר אפם מי יוקדם תחילה, ומה שייך בזה יראת שמים ? על זה אמר הכתוב "ולא תסור מכל אשר יורוך (החכמים) ימין ושמאל". וכן בבגדים – שרוול ימין תחילה.
הערה: לדברי הכול, גם איטר יד ורגל – מקדים נעילה של שמאל וקשירה של שמאל תחילה כמו בנטילת ידיים ולבישת המלבושים (שו"ת באר משה שם).
נתינת היד על העיניים בפסוק ראשון של שמע
שולחן ערוך ס"א, ה : נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון". וצריך לכסות עד לאחר אמירת ברוך שם וגו' (בן איש חי וארא, ו). ורשאים להניח היד על גבי המשקפיים (שו"ת אז נדברו י"ב, נ"ג ושו"ת דברי יציב ליקוטים י"ב). עפ"י הקבלה, יש מכסים עיניהם עם הטלית על ידם. גם איטר יד יניח יד ימין (עוד יוסף חי, שם ושו"ת באר משה ב, ז). ובספר אורחות רבנו א, קס"ח שכן היה נוהג הגרי"י קנייבסקי זצ"ל אף שהיה איטר יד גמור גם בק"ש שלפני אמירת הקורבנות.
צורת העמידה בתפילת "שמונה עשרה"
כתב מרן השולחן ערוך הלכות תפילה סימן צ"ה סעיף ג "מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד". וכן לשון הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ה הל' ד) תיקון הגוף כיצד ? כשהוא עומד בתפלה וכו' מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו.
מקור הדין בגמ' שבת (דף י ע"א) אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי. ופרש"י (שם) שדי גלימא משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב ופכר ידיה חובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו. היינו כוונת הגמרא כשיש צער בעולם היה מוריד את בגדו מעליו ופוכר את ידיו וכאשר היה עת שלום היה מתעטף בבגדו ומניח כף ימין על שמאל כנגד לבו.
פתיחת הפרוכת של ארון הקודש
בדרישה או"ח ק"ז: "נוהגים לפתוח את הפרוכת משמאל לימין, משום כל פינות שאתה פונה, יהיו לימין" וראה בפרישה שם.ו כן כתב בספר "מנהג ישראל תורה" א, קל"ד: "והנה הסרת הפרוכת כשפותחים ארון הקודש, דומה ממש כהדלקת נר חנוכה – משמאל לימין, וכן הוא בליקוטי חבר בן חיים ה, דף ק"ט תלמיד החת"ס. ראה עוד בספר שיח תפילה לגר"י טשזנר שליט"א עמ' שע"ו.
החזקת ספר תורה וספרי קודש
רמ"א קל"ד, ב: אוחזים ספר תורה ביד הימנית, כמובא במסכת סופרים ג, י ובמהרי"ל הלכות ס"ת מפני שהתורה ניתנה בימין (שעה"צ רפ"ב, ב). אמנם בשעת הוצאת הספר עד למסירתו לחזן, כשנוח לאחזו בשמאל [לסגור הארון בימינו וכו'] – רשאי להניחו בשמאלו (שער אפרים י, ב). ש"ץ איטר יאחז את הספר בימינו כשאר בני אדם, כלשון המשנ"ב רפ"ב, א: "והנותן ספר תורה והמקבלו צריך שיהא בימין, ואפילו הוא איטר יד, אין לשנות מזה, כנאמר בשיר השירים ב, ו: "וימינו תחבקני".
הערה: אף הנושא שאר ספרי קודש, צריך לישא אותם בימינו, ואף באיטר אא"כ חושש שהספר ייפול, וודאי ישא בימינו שהוא שמאל של כל אדם (משנ"ב כ"ו, י"ח ובשו"ת תורה לשמה, כ"ב).
כוס של ברכה
שולחן ערוך ורמ"א קפ"ג, ד :"המקדש נוטל את הכוס בשתי ידיו, ומניח את הכוס ביד ימין, ואין לסייע בשמאל, שלא תיגע השמאל בכוס, אבל רשאי להניח השמאל תחת הימין לסייעה", ובמשנ"ב שם, שיש להחמיר בזה אם לא לצורך. והוסיף השו"ע: ואיטר יד יניח את הכוס בימין שלו שהיא שמאל כל אדם" שלא יישפך היין ולא יהיה הפסק בין הברכה לשתייה.
הנחת הטבעת על יד הכלה
באר היטב אבהע"ז כ"ז, א: "כתב בדרשות מהרי"ל ממהר"ם מינץ, מראה הטבעת לעדים ויזהיר להם שיראו נתינת הטבעת לאצבע הכלה ויקדש בימין דידיה וגם בימין דכלה" ובשו"ת בצל החכמה ה, ל"ו: "באישה איטרת יד, נראה שייתן החתן את הטבעת הקידושין לידה הימנית שהיא ימין כל אדם, שחשיבות צד ימין קובעת בזה" וכן כתבו בספר "משפט הכתובה" ח, פ ו"נישואין כהלכתם" ז, כ"ג. ובקונטרס "אפריון חתנים" בשם האדמו"ר מערלוי זצוק"ל – להגביר רחמים על הדין.
נתינת צדקה
יש לתת את הצדקה לעני – ביד ימין, על פי מדרש רבה דברים ה, ב: "אמר רבי יצחק, ב דברים בימינו של הקב"ה, צדקה ותורה" (שו"ת דברי יציב אבהע"ז, נ"ג) ואפילו איטר ייתן ביד ימין (קונטרס איש איטר לגר"ח קנייבסקי שליט"א).
שילוב אצבעות ימין בשמאל
כתב בן איש חי (שנה ב' פנחס, י"ח) בשם רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש :אין לשלב אצבעות יד ימין ביד שמאל כדי שלא לעורר דינים. וכאשר מוחאים כפיים יכה בכף ימין על שמאל שתחתיה, ובספר "מעבר יבוק" (שפתי צדק פט"ו) "ואין לבריא וכל שכן לחולה לשלב האצבעות של ימין בשל שמאל" ובזוהר פרשת ויקרא (חלק ו' דף כ"ד ע"א) שכשאדם משלב אצבעותיו בלי כוונה, זה סימן שבשמים נגזרה עליו גזרה. וכתב מהר"ח פלאג'י בספר נפש כל חי (מערכת א' אות ל"ח) שלפי זה המשלב אצבעותיו יזהר לשוב בתשובה וכתב הרמ"ק הובאו דבריו במתוק מדבש) שמכאן המקור למה שמוחין הזקנים בדבר.
וכן כתב האריז"ל בשער המצוות (ריש פרשת עקב) וזה לשונו: "אסור לאדם לחבר ולשלב אצבעות יד ימינו עם אצבעות יד שמאלו, כמו שנוהגים בני אדם לעשות לפי תומם דרך מקרה, והטעם הוא, לפי שהם כוחות עליונים ימיניים (מידת החסד) ושמאליים (מידת הדין), ואין לערבם" עכ"ל. וראה עוד בשער רוח הקדש (דף י"ב ע"א) "יזהר שלא לחבר ולשלב עשר אצבעות ימין ושמאל זה עם זה" ובספר ראשית חכמה להגה"ק רבי אליהו די וידאש זצוק"ל תלמיד רבנו משה קורדובירו זיע"א בקונטרס תוצאות חיים (אות קכ"ז), שצריך להיזהר מאד בזה. הערה: מובן מאליו, שאף.מי שלא נזהר בזה כל השנה, עליו להיזהר ביותר בעשרת ימי תשובה שלא לשלב אצבעות ימין בשמאל , כי בימים אלו אדם זקוק לרחמים מרובים.
כניסת החג
הדלקת הנרות בליל ר"ה: בירושלים – 6:21 ובאזור המרכז – 6:36. בצפון – 6:30 ובדרום – 6:41
בהדלקת הנר מברכים "להדליק נר של יום טוב" (מנהג שו"ע הרב – "להדליק נר של יום הזיכרון") בנות אשכנז ובנות ספרד עפ"י הבן איש חי , מברכות גם כן שהחיינו על הנר. אמנם לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל לא תברך אישה שהחיינו בהדלקה אלא תצא בקידוש. אישה המקדשת לעצמה, לא תברך שהחיינו בהדלקה, אלא בקידוש בלבד (לוח א"י). הערה: בברכת שהחיינו בהדלקת הנר ראוי לכוון גם להודות לד' על שזכינו והגענו לקיים את מצוות השמיטה (הערת הרה"ג שמאי גינזבורג זצ"ל עפ"י דברי הירושלמי סוטה סוף פ"ז לפי הרידב"ז. ושיבחו הערתו הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב זצ"ל).
תפילת ערבית
יש נוהגים: להתפלל תפילות עמידה בראש השנה ויום הכפורים בכריעה ובכפיפה כמו במודים (שו"ע תקפ"ב ,ד), והנוהגים כן צריכים להזדקף באמירת השם, ובהגיעם למלך עוזר וכו' כדי לכרוע בחתימת מגן אברהם וכו' (מטה אפרים שם, יא). וטוב יותר להתפלל בגוף זקוף ובלב כפוף ובדמעות (קיצור שו"ע קכ"ט ,ב וחיי אדם קלט, א) יש נוהגים: להגביה הקול מעט בתפילות עמידה בר"ה ויוה"כ לעורר הכוונה ומפני שיש בידי כולם מחזורים ולא יתבלבלו (שו"ע שם, ט וק"א, ג) ומכל מקום, אין להגביה הקול מדי, וטוב יותר להתפלל בלחש כמו כל השנה, שעפ"י הקבלה אין להגביה הקול כלל (מג"א קא,ב שע"ת תקפב, ו).
נוסח "מי כמוך וכו' "
רבים נוהגים על פי כתבי הארי"ל לומר בנוסח התפילה בשחרית מנחה וערבית: "מי כמוך אב הרחמן וכו', ובתפילת מוסף ומנחה של שבת ויום טוב – "אב הרחמים" (שער הכוונות בכה"ח תקפ"ד, ל"ד עפ"י הסוד).
טעות בתפילת ראש השנה
- טעה ולא אמר זכרנו וכו' ומי כמוך וכו', כל שלא אמר ד' שבחתימה – חוזר. אמר ד' – שוב אינו חוזר (משנ"ב תקפב,טז) ובשו"ע הרב שבתוך הברכה יאמרם במקום שנזכר. 2. הטועה ולא חתם "המלך הקדוש", יש שחידש שבליל ר"ה אינו צריך לחזור, כדין השוכח יעלה ויבא בליל ראש חודש, כי אין מקדשים החודש בלילה (הגאון רבי אבלי פאסוועלער, הובא בשעה"צ תקפ"ב, ד) והצדיקו דבריו הגר"ש הכהן מו"ץ וילנה בשו"ת בנין שלמה, כדבריו: "ודברי הגאון מוהר"א שרירין וקיימין ומאירים כשמש בצהרים" וכן בשו"ת אגרות משה או"ח א, ק"ע. אבל הכרעת המשנ"ב שם, קיצור שו"ע בפאת השולחן קכ"ט, ליקוטי חבר בן חיים לתלמיד החת"ס ושו"ת בית הלוי א, מ"ב שדי חמד ועוד – שיש לחזור ולהתפלל
הערה: יש לומר המלך הקדוש, אמר מלך קדוש – בדיעבד אינו חוזר (משנ"ב שם).
- אמר בטעות הא-ל הקדוש ונזכר תוך כדי דיבור – מתקן. אמר בטעות הא-ל ולא סיים הקדוש, אפילו שהה הרבה, מסיים המלך הקדוש ואינו חוזר לראש (דעת תורה וכף החיים שם, ט). מסופק אם תיקן תוך כדי דיבור – אינו חוזר. 4. המדלג על "יעלה ויבוא" – אינו חוזר, כיון שהזכיר קדושת היום ב"ותתן לנו" (אלף המגן, ל"ה).
בקשת צרכים פרטיים
מותר לבקש בתפילות הימים הנוראים כל בקשה פרטית וכללית (מטה אפרים תקפ"ב, כ"ח). כמו כן, מותר וראוי להתפלל על חולים ר"ל ואין צורך להוסיף יו"ט הוא מלזעוק" – מטה אפרים תקפד, כה אורחות רבנו ח"ב עמ' קפ"א בשם מרן החזון איש זצ"ל וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל ב"מוריה" אלול תשע"ד. ובתפילת עמידה, מוסיפים את הבקשות לפני "יהיו לרצון" השני (מ"ב סוס"י קכ"ב).
בכי בראש השנה
לעניין הבכי בימי ראש השנה: לדעת האריז"ל, מי שאינו בוכה בימים אלו נפשו אינה מתוקנת כראוי (באה"ט תקפ"ד, ג), ובמגן האלף ש"זה מראה על קושי הלב ורוע תכונות הנפש"… ולדעת החיד"א ושד"ח יעשה לפחות קול של בכי… מכל מקום, יהיה הבכי, בכי של רוממות וכיסופין, אבל לא בכי של חרטה צער ועצב (מטה אפרים תקפ"ד, כ"ח). והובא בשם האריז"ל שהמרגיש לפתע, במהלך ימי ר"ה, התרגשות גואה וגוברת, עד שעיניו מוצפות בדמעות, בידוע שבאותה שעה הוא נידון….
מאידך, לדעת הגר"א ב"מעשה רב" אין לבכות בר"ה, כדברי הנביאים בנחמיה ח, ט-י: "היום קדוש הוא, אל תתאבלו ואל תבכו, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ואל תעצבו, כי חדוות ד' היא מעוזכם"…. יש מבארים (ביניהם הגר"מ שטרנבוך שליט"א, נין ונכד להגר"א), שאין סתירה בין דברי האריז"ל לבין דברי הגר"א, בשעת התפילות והתקיעות – לכל הדעות מותר לבכות בראש השנה כנאמר "ודמעתה על לחייה" "והיא בוכה",…(חנה) אבל מחוץ לשעת התפילה והתקיעות – יש להשתדל מאד להיות בשמחה, כי הוא יום המלכת המלך, וסימן טוב לכל השנה, להיות בביטחון, בשמחה ובטוב לבב.
לשנה טובה תכתבו
לאחר ערבית מברכים זה את זה בברכת "לשנה טובה תכתב(י) ותחתם(י) (רמ"א תקפ"ב, ט) לאלתר לחיים טובים ולשלום" (חיי אדם קל"ט, ה), ולרבים אומרים: "תכתבו ותחתמו" ולנשים "תכתבנה ותחתמנה". [דעת הגר"א שאין להזכיר בר"ה חתימה אלא ביוה"כ, אך המנהג כמג"א מפני ש"צדיקים נחתמים לאלתר בר"ה], ומרן הסטייפלר זצ"ל ברך לכל מי שפגש בדרכו מביהכ"נ לביתו. ברכה זו מברכים לכל היותר, עד חצות היום הראשון של ר"ה (12:36) – מג"א. ולדעת הלבוש ברכה זו יש לברך עד סוף שעה שלישית (9:27) בלבד. שהצדיקים והצדיקות נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים טובים והמתברך לאחר מכן בנוסח "תיכתב" עלול להיפגע, כביכול חושבים אותו לבינוני, או ח"ו גרוע מזה. לאחר מכן אפשר לברך "לשנה טובה תחתם (מי) או בכל ברכה מבלי להזכיר כתיבה. וכבר הובא בספרים הקדושים, שכך קיבל הבעש"ט זיע"א מרבותיו, שכל ברכה ל"כתיבה וחתימה טובה" שברכו מיום חמישה עשר באב [ – בגימטריא 928 בדיוק "כתיבה וחתימה טובה" [- 928] בוראת עוד מלאך מליץ טוב ליום הדין.
סעודת ליל החג
קידוש
לפני הקידוש, היה נוהג מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל להזהיר לנשים שברכו "שהחיינו" בהדלקת הנרות, שלא תענינה "אמן" על "שהחיינו" שבקידוש, ובדיעבד, אם ענו – אינו הפסק (מנחת שלמה תניינא, ס), ויש שפסקו, שאף לכתחילה, יכולות לענות (שו"ת אגרות משה או"ח ד, ק"א). מכל מקום, מי שענתה אמן, נכון שלא תשתה מכוס הקידוש, מפני שהפסיקה באמן בין הגפן לשתייה (שו"ת הר צבי או"ח נד שו"ת שבט הלוי ח"ג או"ח סט וחזון עובדיה עמ' קל"ג) ויש שכתבו, שתעשה איזה הפסק ותברך הגפן לפני שתייתה (לוח דבר יום ביומו). ואשה המברכת בכל קידוש הגפן לעצמה לפני שתייתה – כן עונה אמן שוב על ה"שהחיינו" שבקידוש.
הערה: בברכת שהחיינו בקידוש ראוי לכוון גם להודות לד' על שזכינו והגענו לקיים את מצוות השמיטה (הערת הרה"ג שמאי גינזבורג זצ"ל עפ"י דברי הירושלמי סוטה סוף פ"ז לפי הרידב"ז. ושיבחו הערתו הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב זצ"ל).
הנהגות הסעודה
"אוכלים ושותים ושמחים, שאף שהוא יום הדין מכל מקום יש אומרים שיש בו גם מצות ושמחת בחגיך" (שדי חמד מערכת ר"ה) ובגמ' ע"ז ה ע"א וברש"י שם: "דאי אפשר בלא בשר" וכן מדייק הגר"א נבנצל שליט"א מלשון הרמב"ם. וברמ"א תקפ"ג, א:"ונוהגים לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה" עפ"י הכתוב: "אכלו משמנים שתו ממתקים" (נחמי' ח), והוא סימן טוב שישמחו כל השנה. אמנם, לא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראש ותהי יראת ד' על פניהם" (שו"ע ומשנ"ב). הכרעת הפוסקים, שאין להתענות בר"ה, ולכל הדעות אסור להתענות בליל ר"ה (שו"ע תקצ"ז, א לבוש וב"ח שו"ע הרב, א באור הגר"א, חיי אדם ושע"ת).
כידוע, לקיום מצות שמחת יום טוב, חובה על גברים לאכול בשר לפחות באחת משתי הסעודות בכל יום, ולדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל ויבדל"ח הגר"מ שטרנבוך שליט"א אין די לזה בבשר עוף, אלא בשר בקר דומיא דשלמי חגיגה, נשים אינן חייבות דווקא בבשר, ששמחת יום טוב שלהן בבגדים ותכשיטים כפי ממונו של הבעל (רמב"ם יו"ט פרק ו') . ואכן, לקראת יום חגנו, יש לקנות לאישה בגד או תכשיט, ולקטנים ממתקים.
מטבילים המוציא בדבש – לצאת מספק דין "עיקר וטפל" בהטבלת תפוח בדבש. (יתכן שהדבש העיקר לברכה) ועפ"י לקט יושר הדבש נלקט ע"י הדבורה העוקצת – מעז יוצא מתוק, ומקוים שהקב"ה יהפוך לנו הדין לרחמים. ובני ספרד מטבילים בסוכר, ויש המטבילים גם במלח (הגרי"ח זוננפלד זצ"ל בשלמת חיים או"ח שכ"ו). ובכל אופן, שיהיה מלח מונח על השולחן, מפני שמגן מפני הפורענות. וכן היה על שולחנם של מרן הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב זצ"ל גם מלח – על פי בקשתם, אבל בכל הסעודות הטבילו את המוציא בדבש בלבד (הליכות שלמה ר"ה א, אורחות הלכה הערה 27 והליכות האיש עמ' קצ"ב), ויש המטבילים פרוסת המוציא בדבש עד שבת בראשית (מט"א). אמנם, יש שעפ"י הקבלה אינם מניחים כלל דבש על השולחן הדומה למזבח.
הערה: במשפחתנו, יוצאי פרסבורג וסערדאהלי, בכל ליל שבת ויום טוב אין מטבילים במלח, מפני שאין הקטר חלבים ואמורים בליל ש"ק, ולא שייך "על כל קרבנך תקריב מלח" בלילה (מנהגי חת"ס ח, י"ב).
"סימנא טבא"
בלילה הראשון אוכלים את "הסימנים" לאחר המוציא. אומרים את ה"יהי רצון", בפרי הראשון שעליו מברכים, לאחר טעימה קצת, בהרהור תשובה (למנהג אדמוה"ז – לפני הטעימה) ולדעת המשנ"ב – בשם ומלכות. מנהג ירושלים לומר: "יה"ר מלפני אבינו שבשמיים וכו' " (וכן נהג הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל ב"יהי רצון" הראשון [על התמר] אמר בשם ומלכות כמשנ"ב, ובשאר, אמר "יה"ר מלפני אבינו וכו'" , הובא בהליכות שלמה ר"ה). אוכלים ראש כבש (שו"ע תקפ"ג, ב) או דג (חיי אדם קל"ט, ודה"ח קמ"ב, ב) , ואומרים "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב" ומכוונים לרא"ש – לעשות רצון אבינו שבשמים. בן אצל אביו ותלמיד אצל רבו, אומרים גם כן "שנהיה לראש" ואין בזה זלזול באב או ברב (מועד לכל חי י"ב, י"ט).
סדר אכילת הסימנים: תמר (מכוונים לפטור כל פרי העץ), רימון, אם הוא עתיד לשמש כ"שהחיינו" בליל ב', מביאים אותו לשולחן, רק לומר עליו את ה"יהי רצון", ומוציאים אותו מהחדר. תפוח (אדום ומתוק – מחזור ויטרי) בדבש, קרא (דלעת או דלורית). לאחר מכן, רוביא (לוביא או חילבה) כרתי [כרישה] סילקא (תרד או סלק), דגים (שנרבה ונפרה כמותם – משנ"ב שם, ד), וראש כבש או דג.
על פרי האדמה: לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל מברכים "בורא פרי האדמה, שאין מינים אלו מחמת הסעודה ולגר"ע יוסף זצ"ל, עדיף לאוכלם עם מעט פת בלא ברכה. והגרי"ש אלישיב זצ"ל הקפיד לברך "בורא פרי האדמה" על בננה או מילון ולפטור את הסימנים שברכתם "האדמה" (עדות נכדו הר"ר אריה שליט"א).
הערה: אפשר לומר היה"ר על הסימנים גם בלי לאכול מהם כגון: כשחוששים לתולעים. (הגר"מ שטרנבוך שליט"א כמנהג הגאונים). ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אזי אומרים את ה"יהי רצון" בלא שם ומלכות. בדיקת ה"סימנים" לראש השנה, בספרנו "הכשרות" פרק י"ג.
מאכלים שאין אוכלים בראש השנה
מאכלים חמוצים ומרים (משנ"ב תקפג, ה מט"א וכה"ח שם) בכלל זה פירות בוסר ואולי אף לא חסה [מרור] אם אינה מטובלת במתיקות. ובכלל חמוץ: חמוצים, כולל מלפפונים בחומץ [ולכאורה במלח – מותר], חמוציות, וסלטים המטובלים בהרבה חומץ, אבל מותר טיבול מעט בחומץ, לנתינת טעם (קיצור שו"ע כ"ט, ט וכף החיים, שם).וכתב החיד"א (במורה לאצבע) "בבתינו לא יעלה הלימון על השולחן בר"ה" ומסתבר שרק לטיבול מעט, מותר. אין אוכלים אגוז (מכל הסוגים, כולל פיסטוק ובטנים [אגוז אדמה] (רמ"א ושו"ע הרב) – שאגוז בגימטריא חט[א] ומרבה ליחה והשתעלויות המפריעים בתפילה,
סיבה נוספת לאי אכילת אגוז, למרן החת"ס כיון שעל הפסוק בשיר השירים: "אל גינת אגוז ירדתי" דורשים חז"ל: "מה האגוז הזה אעפ"י שהוא מתגלגל במקום הלכלוך והרפש, קליפתו העבה משמרתו, כך ישראל אעפ"י שהם מתגלגלין בגלויות הם שומרים עצמם וכו'" – ואין ראוי להזכיר הגלויות בר"ה). אבל אגוזים טחונים בעוגה או תבשיל, שאינם נראים ורק טעמם מורגש – מותר לאכול (שו"ת באר משה ג, צ"ז ועוד). ויש שאינם אוכלים שעועית ושום, שאלו מרבים ליחות.
מאכלים חריפים: אף שמובא בתשובות הגאונים שיש שלא אכלו, הכרעת ערוה"ש שם, ג שאין להימנע מאכילתם. יש שאסרו אכילת ענבים בר"ה (מנהג הגר"א במעשה רב, משנ"ב תר, ד וכה"ח תקפ"ג, כ"א ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל אין לאכול ענבים שחורים דווקא. ויש שכן נהגו לאכול ענבים (מט"א תר,ו לקט יושר עמ' קכ"ט ובארחות רבנו ח"ב עמ' קע"ה שכן נהג מרן הסטייפלער זצ"ל).
"יעלה ויבוא" בברכת המזון
בכל סעודות החג אומרים במשך היומיים בכל ברכת המזון "יעלה ויבוא….. ביום הזיכרון הזה וכו'" שכחו לומר "יעלה ויבוא": בלילה – אם התחילו הברכה הרביעית, וכבר אמרו ה"א-ל" (משנ"ב קפ"ח, כ"ג) – חוזרים ומברכים ברכת המזון (תהילה לדוד, ישוע"י ובקצוה"ש בשם פסקי הסידור ובמנחת שלמה ב, נ"ח מפני שבליל ראש השנה, לכל הדעות אסור להתענות). ובני ספרד – אינם חוזרים על שכחת יעלה ויבא בברכת המזון בראש השנה. ביום – אם התחיל ברכת הטוב והמטיב – אין חוזרים. בנות ונשים אינן חוזרות על שכחת יעלה ויבא, בכל יום טוב כולל ראש השנה (פרט לליל הסדר שחייבות במצה מה"ת) מפני ששמחת יו"ט שלהן לאו דווקא באכילה (הגרע"א שו"ע או"ח קפ"ח ופסקים, א).
"הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה וכו' "
נוהגים לומר בברכת המזון: "הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה" ובסדור רב שבתאי הנוסח: "יחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" ויש נוהגים לומר כן, בכל עשרת ימי תשובה (מט"א תר"כ, א) ויש אומרים אותו עד שמחת תורה (קצה המטה בהשמטות בשם זיכרון יהושע). ויש נוהגים, להוסיף גם כן: "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב" כמו בכל יו"ט (מט"א שם).
הנהגות בימי ראש השנה
א. יש להיזהר יותר מכל השנה, מלכעוס בימים אלו, מלבד גודל האיסור תמיד, יש בשמירה על הרוגע והשמחה, לסימן טוב לכל השנה כולה. ואף אם ישב אדם בטעות על מקומנו הקנוי לתפילה, אם לא נרמז, יש לשבת בתוך ד' אמות (לגר"ח נאה – 1.92 מטר) למקומו, וזה כאילו ישבנו במקומנו. (משנ"ב תקפ"ג, ד חיי אדם קל"ט, ו ובן איש חי, נצבים). השנה, חובת "שמירת מרחק", להתרחק עד 2 מטר.
ב. נוהגים לסיים אמירת ספר תהלים פעמיים בר"ה – כנרמז "כפר" בגימטריא 300 פרקים) "לעמך ישראל". ואכן, יש המשתדלים לאומרם בכל עת שאפשר במשך היום והלילה. והיו מגדולי הדורות זי"ע שאמרו שעדיף לומר תהלים בר"ה מלימוד אחר. אכן, יש לציין, שהגאון מטשעבין זצ"ל ישב בראש השנה אחה"צ, עם חתנו הגרב"ש שניאורסון זצ"ל, ועסקו בסוגית "שור שנגח". ומפורסם שהאדמו"ר בעל ה"דברי חיים" זי"ע הסתגר בחדרו קודם התפילות והיה שקוע בספר קצות החושן, באמרו שהתורה היא התבלין וסם החיים הגדול ביותר כנגד הייצר הרע (כדאיתא בקידושין "אם פגע בך מנוול זה… משכהו לבית המדרש וכו'). וכמובן, הכול לפי מה שהאדם מרגיש.
ב. אף המקלים לעשן בשאר יו"ט, יזכרו, כי "יש לבעל נפש לפרוש בראש השנה מעישון סיגריות, אם לא שיש לו צורך גדול לרפואה (מטה אפרים, תקצ"ט וכן כתבו שע"ת תקי"א ומחזיק ברכה תקי"ז, א) ובשו"ת התעוררות תשובה או"ח, רכ"ה שאביו הכת"ס זצ"ל, הגם שבכל יו"ט לא נמנע מלעשן (ראה שו"ת כת"ס ס"ו) אבל בר"ה נמנע מחמת אימת הדין, וכן הזהיר האדמו"ר מהריי"ץ מלובביץ זצ"ל. והלוואי ויתקיים ביום ר"ה "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה". כמובן שהמעשנים צריכים להיזהר בכמה וכמה דברים – כמפורט בספר "פיסקי תשובות" ח"ה עמ' שפ"ה).
ג. נכון לכל אחד לקבל על עצמו בימים הנוראים איזו הנהגה טובה או הידור במצווה מכאן ולהבא, איש לפי מעלתו ( הגה"ק בעל ערוגת הבושם והגה"ק בעל אריה דבי עילאי זצ"ל ובמנהגי מהרש"ב מלובביץ זצ"ל).
שחרית יום ראשון של ראש השנה
נוהגים להשכים לבית הכנסת בראש השנה, שעיקר הדין בשלש שעות ראשונות של היום, והוא אחד מהימים שנהגו ישראל להשכים בהם (מטה משה תתקנ"ח ומטה אפרים תקפ"ד) ואכן, יש הנזהרים להיות ערים מעלות השחר – 5:05 (מט"א, כף החיים שם ובא"ח) על כן לדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל מי שהתעורר לאחר עלות השחר – לא יחזור לישן. אמנם,לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אם נחוצה לו השינה ויש זמן מספיק לתפילה – יכול לכתחילה לחזור ולישן. וכן לדעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א העיקר להיות ערים מהנץ – 6:18
הערה: למתפלל ביחידות, לדעת, שאין להתפלל מוסף ביחידות, בר"ה לפני תום 3 שעות של היום (9:28).
לבישת "קיטל"
נוהגים ללבוש בגד לבן ונקי לתפילה בראש השנה וביום הכפורים, וגם הוא בגד מתים ולב האדם נכנע על ידי כך (רמ"א תר"י, ד), לעניין לבישתו בשנה ראשונה אחר נישואין דעות שונות והמנהג, כשהחתן מעל גיל 20 ללובשו (ראה פיסקי תשובות תר"י, ג).וכן לעניין אבל ר"ל חילוקי דעות אם ללובשו (משנ"ב שם,י"ח) והמנהג הפשוט ללובשו. (שו"ע הרב, ט קצור שולחן ערוך קל"א, ט"ז חיי אדם קמ"ד, ט"ז ולקוטי מהרי"ח).
יש לציין, שכאשר ה"קיטל" מיוחד רק לתפילה, אסור להיכנס בו לחדר שירותים, אלא להטיל מים, אבל המשמש גם לישיבה בסעודות ר"ה או קפטן ירושלמי לבן שלובשים כל היום – מותר להיכנס בו (משנ"ב שם, י"ח מט"א, י"ב כה"ח, ל"ז ).
עמידה בעת פתיחת ארון הקודש
מנהג העולם לעמוד, כשפותחים את ארון הקודש במהלך התפילות, אולם אין זה חיוב מן הדין, שהרי ספרי התורה במקומם, שמקום שהוא למעלה מ 10 טפחים, כרשות אחרת, ועושים כן דרך כבוד, שחובת עמידה, דווקא כשמוליכים את הספר (ט"ז יו"ד רמ"ד, י"ג ושער הציון קמ"ו, י"ח). והגרי"ש אלישיב העיר, שאכן, אלו שמקומם ממש מול ארון הקודש – יש עניין שיעמדו, משום הידור לתורה (הליכות האיש עמ' ר"א).
עמידה בחזרת הש"ץ בשעה שאומרים פיוטים: כתב ה"דעת קדושים" (הובא בדעת תורה ק"ב, ד): שהאיסור לעבור כנגד המתפלל הוא רק בזמן שמתפלל תפילה שתקנו אנשי כנסת הגדולה ולא בזמן שמוסיף תחנונים. ומרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מאז שראה דבריו, העתיקם בכתב ידו בסוף המחזור הישן שלו, והחל לשבת בעת אמירתם, למרות שהקפיד תמיד לעמוד בעת חזרת הש"ץ (כדברי הרמ"א קכ"ד, ד: "יש אומרים שכל העם יעמדו כשחוזר שליח הציבור התפילה"),ובוודאי, חלשים וזקנים – לא יתאמצו לעמוד.
הלל: אין אומרים הלל בראש השנה ויום כפורים (שו"ע תקפ"ד, א) "לפי שספרי חיים ומתים פתוחים ואיך נאמר שירה, אף שאנו בטוחים שנצא זכאים, מכל מקום צריך להיות ירא וחרד מאימת הדין" (משנ"ב שם).
תקיעת שופר
אכילה ושתייה לפני התקיעות
אסור לאכול ולשתות לפני תקיעת שופר, כמו לפני כל מצווה שזמנה ביום, ומי שאין דעתו מיושבת עליו לשמוע התקיעות ולהתפלל עד שיטעם, יעשה קידוש ויאכל כזית מזונות וישתה מעט קפה או תה, בצנעה (מטה אפרים). אישה חלשה, יכולה לאכול לפני שמיעת התקיעות לכתחילה (קיצור שולחן ערוך, קכ"ט) והיינו אפילו בחלישות כל שהיא (קצור הלכות המועדים עמ' מ"ו) ופשוט שלאחר שחרית – אסור לאכול לפני קידוש.
הנחיות לקיום תקיעת שופר כהלכתה
ילדים קטנים שטרם הגיעו לחינוך, מוטב שיעמדו ליד אימותיהם בעזרת הנשים בשעת התקיעות ולא יפריעו לאבותיהם ואחיהם לשמוע את התקיעות כדין. כיוון שהנשים אינן חייבות במצווה מעיקר הדין (משנ"ב תקפז,ב) עם זאת, גם הנשים אסורות להפסיק בדיבור באמצע שמיעת התקיעות, לפחות במשך תקיעות "דמיושב". ויש סוברים שקיבלו על עצמן מצוה זו כנדר, בשו"ת רע"א בהשמטות א כתב: "רוב נשים דידן מחמירות לעצמן וזהירות לקיים שופר והווה כקיבלו עליהן" ובבן איש חי ניצבים י"ז: "אך רוב הנשים קבעו מצוה זו עליהן בתורת חיוב ובאות לבית הכנסת לשמוע קול שופר". ומכל מקום, איש שאינו שומע כדין – ביטל מצות היום.
נשים העומדות בסמוך לבית הכנסת או אפילו בביתן, ושומעות התקיעות ומכוונות לצאת – יוצאות ידי חובה, שהתוקע בבית הכנסת מכוון להוציא כל השומע תקיעותיו (שו"ע תקפ"ט, ט ומ"ב ט"ז) השומעים תקיעות, מבית הכנסת הנמצא בתוך מרתף והחלונות בסמוך לקרקע – ספק אם יוצאים, ועדיף להיכנס לבית הכנסת, כי בחוץ שומעים קול "הברה" כהד, ולא קול תקיעה (באור הלכה תקפ"ז).
המאחרים לביהכ"נ לשמיעת התקיעות, וכבר נאמרו ברכות התקיעה, בני ספרד ואשכנז ובנות אשכנז רשאים לברך בזריזות לעצמם, לא יספיקו לברך, יקשיבו לתקיעות, ויברכו הברכות, בזריזות, בין סדר לסדר. ואישה בת ספרד – אסורה לברך לעצמה, ברכות התקיעה.
המתפללים ביחידות
התוקעים לעצמם או באים לתקוע להם, לכתחילה, לא יתקעו להם עד שיעברו ג' שעות מעלות השחר – משום שבשעות אלו מידת הדין גוברת. ואין נכון לתקוע אז (משנ"ב תקפ"ט, י"א ותקצ"א, ט"ו). וכן כנ"ל לא יעמדו לתפילת מוסף, בטרם חלפו שלש שעות זמניות של היום – 9:28 (שו"ע תקצ"א, ח ומשנ"ב).
אין תוקעים ביחידות, את התקיעות שעל סדר הברכות שבתפילת מוסף אלא רק תקיעות "דמיושב" הראשונות (שו"ע תקצ"ב, ב ומשנ"ב). מכל מקום, יחיד שלא שמע את כל התקיעות בציבור, הנהוג, שבמידת האפשר, משלים לעצמו שמיעת מאה קולות, אף שמהדין די לו בשלושים קולות בלבד (מ"ב תקצ"ו, ב).
תפילת מוסף
אף שנחלקו הפוסקים אם חייבות הנשים בתפילת מוסף של שבת ויום טוב. מכל מקום, בתפילות מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים ודאי חייבות (שו"ת התעוררות תשובה ג, ס"ו ושו"ת יביע אומר ב, ו) שאינן אלא בקשות רחמים. הערה: בתפילת לחש, כשאומרים עלינו לשבח, יש לכרוע כמו שכורעים כל יום באמירת עלינו לשבח, שהרי הביא המשנ"ב בסי' קל"ב, ט שמי שאינו כורע נראה ככופר במה שאומר (כן אמר הגרא"י זלזניק זצ"ל ליד"נ יבדלח"ט הרה"ג אליעזר שטרנפלד שליט"א). סוף זמן תפילת מוסף לכתחילה – 1:39.
שינה
נהגו שלא לישון במשך היום, ביום הראשון של ר"ה עפ"י דברי הירושלמי "מאן דדמיך בריש שתא – דמיך מזליה" [הישן בראש השנה, ישן מזלו] העייף מן התפילות ואינו מסוגל לומר תהילים ואינו מסוגל ללמוד, מותר לישון אחרי חצות היום (12:37) שכך נהג האריז"ל. ואף שכתב במטה אפרים: "הלוואי ונתקן בהקיץ מה שתיקן האריז"ל בשינה"… מכל מקום הולך בטל – כישן.
אמירת ה"תשליך"
נהגו לאומרו ליד ים, נחל או מעין [אפילו יבשו מימיו – כף החיים] או ליד אוצר של מקווה טהרה. ואמירתו ליד "אקווריום" שאינו קבוע בקיר או בקרקע – לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל "דברים בטלים". ראוי בכל קהילה, שהנשים תלכנה לומר תפילת ה"תשליך" בנפרד מן האנשים. וכתבו הפוסקים, שבמקום שהולכים יחד או אומרים בתערובת עדיף שלא יאמרו תשליך כלל (ערוה"ש תקפ"ג, ד)ובמטה אפרים תקצ"ח באלף המגן: "ויש לבטל המנהג שהנשים הולכות ל"תשליך" כי באים על ידי זה לערבוביה, ואוי לעיניים שכך רואים ביום הקדוש הזה, ודבר זה תלוי על פרנסי העיר להשגיח על זה". ויש לשבח מקומות בהם קבעו זמן מיוחד לגברים וזמן לנשים.
לקראת ליל שני של ר"ה
יש להמתין בסבלנות עד לצאת הכוכבים – 7:31 ולא להכין דבר מהיום הראשון – ליום השני, לא לקצוץ ולהכין סלטים, לא להדיח כלים ולערוך את השולחן ואף לא להחליף בגדים לצורך הלילה אם כבר סמוך ללילה. יש אומרים שאף אין להוציא חלות או מאכלים מהקפאה בטרם צאת הכוכבים. ועל כן המעוניינים יכולים להוציאם לקראת סעודת היום שאין ניכר שמכינים ליום הבא, ואז יישארו לערב.
ניקוי הבית
אסור להדיח ריצפת חדר שלם בשבת ויו"ט אף לא בשפיכת מים וחומר נוזלי (בלא סמרטוט) וגריפתם במגב. אכן, אם ישנו כתם מקומי – מותר לנקות באותו מקום בלבד כנ"ל. ובור ניקוז שברצפה שיש לו מכסה אין לפתחו אלא כשיש לו בית אחיזה. (שו"ע ש"ח, י). וכשיש בראש הפתח רשת – גורפים כרגיל.
רחיצה ביום טוב
אף שביום טוב, ניתן להשתמש במכשירים לחימום מים הפועלים מעצמם (בוילר חשמלי מופעל בשעון שבת, דוד שמש) פרט למכשיר "יונקרס" מחמם-מהיר ע"י להבת גז, המופעל עם פתיחת ברז המים החמים, שלפני כל שבת ויו"ט חובה לנתקו. מכל מקום, גם ביום טוב אין לרחוץ את רוב הגוף בבת אחת (ובשימוש בידית ה"טוש" במקלחת, נחשב תמיד כמיעוט הגוף – דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל).
אין להשתמש אלא בסבון נוזלי ולהיזהר מסחיטת שיער. היינו, שמותר רק ל"טפח", דהיינו, להצמיד את המגבת לשיער, והמים היוצאים, נספגים מיד במגבת, ולדברי "בן איש חי", יש לכרוך את המגבת סביב השער כטורבן. ובכל אופן, אין למשוך את המים מן השער כלפי חוץ [יש לגברים להיזהר בכך גם כן, בשיער הזקן והפאות, בכל שבת ויו"ט]. ויש להיזהר שלא לבוא לידי סחיטת המגבת, או תלייתה לייבוש במקום ובדרך שתולים ביום חול.
סעודת ליל שני של ר"ה
כשעומדים להתחיל בסעודת החג, מדליקים את הנרות [בהעברת אש] בסמוך לקידוש, מברכים "להדליק נר של יום טוב" [מנהג חב"ד – "נר של יום הזיכרון"] , המברכות שהחיינו בנר, נהגו להניח על השולחן פרי חדש, או לבושים בגד חדש אם יש, ומכוונים גם עליהם, בשעת אמירת ה"שהחיינו" בהדלקה ובקידוש.
[האפשרויות לפרי חדש בעונה זו: תמרים – טריים, הנמכרים באשכולות, בצבע צהוב (אפשרי להקפיאם, ונעשים ממש ממתק). רימון – במידה וטרם אכלו ממנו בעונה זו, ורק הניחוהו על השולחן בלילה הראשון, לצורך אמירת ה"יהי רצון" ומיד הוציאוהו, ולא עמד שם כשברכו "שהחיינו". מנדרינות – כשהן כבר בשלות ואינן חמצמצות. חבוש – מבושל. אין פרי או בגד חדש, מכל מקום, אומרים שהחיינו בנרות ובקידוש. ויש לדעת, שכשיש פרי חדש יש לכוון ב"שהחיינו", בעיקר על קדושת היום השני (ש"שתי קדושות הן") ולא רק על הפרי, כיוונו מחוסר ידיעה, רק על הפרי, בדיעבד, יצאו ידי חובה (מנחת שלמה א, כ).
מיד לאחר הקידוש
לפני נטילת ידיים, טועמים מן הפרי החדש, בברכת הפרי, כדי להסמיך את אכילתו לברכת ה"שהחיינו" – מחצית השקל ומטה אפרים ת"ר, ו. ואם אוכלים ממנו "כזית", מתחייבים ב"ברכה אחרונה" והנכון, שבשעה שמברכים "העץ" על הפרי, יכוונו להוציא בברכה גם פירות או ליפתן שיאכלו בסוף הסעודה לקינוח, ואז אפילו אכלו מהפרי יותר מ"כזית" – אינם מתחייבים בברכה אחרונה (ספר שש"כ מ"ז, הערה רכ"ב עפ"י משנ"ב קע"ו, ב וארחות רבנו שכן נהג הגריי"ק זצ"ל).
הערה: אין להפסיק בדברים שאינם מעניין אכילת הפרי, בין הקידוש לבין אכילת הפרי, ובכלל זה, הנשים שברכו "שהחיינו" בהדלקת הנר, וכיוונו גם על הפרי החדש. ואכן, מורנו הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הכריז בביתו בליל שני של ר"ה, לפני הדלקת הנר, שכל המסובים יימנעו מלדבר בדברים אחרים, עד לאחר טעימת הפרי. והיינו, לאוכלים מהפרי החדש, ולדעתו אין חובה לאכול מהפרי החדש רק למקדש (הליכות שלמה ר"ה).
יש שאוכלים ה"סימנים" גם בלילה השני (שע"ת תקפ"ג בשם א"ר, כמנהג החת"ס ומהר"ם אש, ראה מועדים וזמנים א, עמ' ק"ו), ובן איש חי נהג לאכול ה"סימנים" כשהיו לו – גם בסעודות היום, וכן הוא במט"א תקצ"ז, ה. וכן נהג הגרי"ש אלישיב זצ"ל לאוכלם בשני הלילות ובשני הימים, שביום עיקר הדין, וצריך לסימנא טבא".
מוצאי החג: ירושלים –7:31 אזור המרכז והצפון – 7:33 והדרום – 7:32 רבנו תם- 7:50
הבדלה: בברכת הגפן וברכת המבדיל (בלא נר ובשמים). שכחו להבדיל, מבדילים למחרת עד השקיעה
"צום גדליה" – יום חמישי ג' תשרי תשפ"ב
רמב"ם תעניות פ"ה: "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה וכו' ובזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב"
תחילת הצום: עלות השחר, לבני אשכנז – 4:48 לבני ספרד – 5:06
המעוניינים לקום לאכול קודם עלות השחר צריכים לעשות תנאי לפני הליכתם לישון, במוצאי ר"ה – "איני מקבל עלי התענית עד עלות השחר". לעניין שתיה : בני אשכנז, הרגיל לשתות, או הצמא, רשאי בדיעבד לשתות, אף אם לא התנה (משנ"ב) בני ספרד, מלשון השו"ע משמע, שהתנאי מעכב אף לעניין שתייה. מותר להתחיל באכילת פת עד חצי שעה לפני עלות השחר, ותוך החצי שעה אין לסעוד יותר מ"כביצה" פת (56 גרם). התחיל לאכול לפני החצי שעה – מותר להמשיך עד עלות השחר (משנ"ב פ"ט, כ"ז).
לבנות ונשים אין איסור, לאכול בחצי שעה שלפני עלות השחר – דעת הגרשז"א זצ"ל– בספר משנת אברהם.
חולים תשושי כוח וזקנים שלדעת רופא הצום עלול להזיק לבריאותם, לא יתענו, ובכלל זה, מעוברות (לאחר 40 יום להריון) מניקות עד 24 חודשים אחר הלידה אפילו הפסיקו להניק, וכן מפלת כמניקה (שו"ע תקנא מ"ב, ג כה"ח ודעת תורה שם).
הערה: כל שאינו צם: אוכל מהבוקר בצנעה אך לא בשר ויין ושאר מעדנים. קטנים – אינם צמים, ואוכלים כל שלקיום גופם. אך אין לתת בידם ממתקים, אא"כ לקחום בעצמם (ברכי יוסף).
שטיפת הפה: מותרת לאסטניסט (רגיש) אפילו עם משחה, ויש לפלוט הכול. ולגר"ע יוסף זצ"ל יש להימנע מלהכניס לפה בבת אחת רביעית מים (86 סמ"ק), ויש לפלוט הכול.
בליעת תרופות: מותרת , לגרש"ז אויערבך זצ"ל אפילו עם מים הנצרכים לכך, לגר"ע יוסף זצ"ל עדיף בלא מים, לדעת בעל שו"ת ציץ אליעזר, יש לפגמם, כגון עם תמצית תה סמיכה. ושמעתי מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שדי לפורר קצת מהכדור למים
נגיעה במאכלים ביום הצום: לדעת פרי מגדים מש"ז תריב עפ"י הט"ז "אין לגעת במאכלים שלא לצורך, שמא יבוא לאכול".
הטועה ואכל או שתה – ימשיך בתענית ואין צריך להתענות יום אחר. ולמשנ"ב אף אומר עננו (משנ"ב תקס"ח, ג) ומסתבר שאף עולה לתורה במנחה. טעה וברך על מאכל – בשדי חמד (בשם נחפה בכסף) שב ואל תעשה (ויאמר בשכמל"ו) ויש אומרים שבצום דרבנן עדיף שיטעם מעט, שלתשובת הרמב"ם, ברכה לבטלה איסור לא תישא וגו' והצום מדרבנן.
רחיצה – אין לרחוץ כל הגוף בחמים דרך תענוג. אלא רק פניו ידיו ורגליו (פמ"ג ושעה"צ תק"נ, ח).
אמירת עננו – בני ספרד – בשחרית ומנחה בני אשכנז – רק במנחה. השוכח עננו – אינו חוזר ויכול להשלים באלוקי נצור וכו' העומד לסיים התענית אחרי מנחה, רשאי לומר עננו כל עוד צם, ולבני אשכנז בשינוי: "ביום צום התענית הזה". אומרים "אבינו מלכנו" בשחרית ומנחה אפילו כשאין צמים.
חצות היום – 12:36 זמן מנחה גדולה – 1:08 סיום הצום – 7:11 ויש נוהגים – 7:19
"כה אמר ד' צבא' צום השביעי (תשרי) וגו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה לימים טובים ולמועדים והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, י"ט).